הגבלה עצמית: הבדלים בין גרסאות בדף

'''הגבלה עצמית''' הוא מושג האומר שהקב”ה הגביל את עצמו כביכול, שדוקא בצורה מסויימת נוכל לתפוס בו ולא בצורה אחרת. באור האלקי אין שום הגבלה. ההגבלה היחידה היא, שהמשכת האור תלויה בעשיה שלנו, והעשיה שלנו נקבעה ע”י הקב”ה באיזה אופן הדבר יעשה.

“אנחנו מוכרחים בעשיית המצוה באופן כך וכך דוקא, והיינו, רק מפני שכך עלה ברצונו יתברך. וממילא אנו מוכרחים לעשות כך דוקא ולא באופן אחר ח”ו. ואם הי’ הרצון לחטוב עצים, היינו מוכרחים לחטוב עצים וכהאי גוונא. אבל אל המדידה בהרצון דמצות - מה שמדוד שיהיה כך וכך דוקא, אין שום טעם וסיבה כלל, וממילא אין כאן שום מדידה והגבלה בעצם האור, רק המדידה הוא דהמשכת האור יהי’ ע”י עשיות אלו דוקא. אבל מה שנמשך בזה הוא בחינת אור העצמי כמו שהוא בלי מדה וגבול”.  

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מה שע”י ה[[תפילין]] נמשכים ד’ מוחין, אין זה בחי’ המוחין דסדר השתלשלות, אלא שנמשכים מוחין חדשים ממש. והיינו, דבהמוחין דחב”ד מאיר בחי’ פנימיות ועצמות אור אין סוף ממש}}.