חיים נצחיים: הבדלים בין גרסאות בדף

הרמב"ן חולק עליו, ואומר שיקומו לתחיה ושוב לא ישובו לעפר אלא חיים וקיימים לעולם, ובנוגע לשאלתו של הרמב"ם שא"כ יוצא שאברי העיכול של האדם הינם לחינם (שהרי לא אוכל ושותה), עונה הוא שיתכן שיזונו מן המן וכיו"ב.

[[תורת החסידות]] פוסקת{{הערה|[[דרך מצוותיך]] מצוות [[ציצית]] ובכ"מ.}} כדעת [[הרמב"ן]] שהתכלית היא עולם התחייה, אשר בו יחיו כולם לנצח. ובנוגע לאופן הקיום, הרי מבואר שתתגלה אז מעלת הגוף, כלומר, החיות האלקית המחיה אותו שלמעלה משורש חיות הנשמה ועד שאפילו הנשמה תהיה ניזונת מן הגוף. ואופן קיום זה הוא כמו אכילה ושתיה גשמיים (כמ"ש ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו - שהראיה היתה באופן של אכו"ש).

גם בשאלת חייו הנצחיים של ה[[משיח]], סבור הרמב"ן{{הערה|ויכוח הרמב"ן סי' לט.}} שהמשיח אינו יכול למות, בהסבירו כי המוות נתחדש בגין [[חטא עץ הדעת]], ומ"כיון שכולם מודים שחטאו ועונשו של [[אדם הראשון]] יתבטל לימות המשיח, על-כן, אחר שיבוא המשיח יהיה המוות בטל מכולנו, אבל במשיח עצמו בטל הוא לגמרי". הרמב"ן מביא אף את הפסוק שמתייחס למשיח: "חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים עולם ועד"{{הערה|תהילים כא, ה.}}.