רבי שמואל שניאורסון (אדמו"ר המהר"ש): הבדלים בין גרסאות בדף

בפנים צוהלות, ויאמר לקרואים אשר ייטיבו את לבם והברית יהי׳ היום, וישב לחדרו. בשעה הרביעית יצא בפעם השלישית ויאמר כי לא יתפללו מנחה ובקרוב יהי׳ הברית מילה. אחרי שעה קלה יצא מחדרו וילך לחדר היולדת לדבר אתה ע״ד קריאת שם הנולד וציוה להכין את הילד. וילך לה״מנין״ והתחיל סדר הברית. בתוך הסעודה שאל כ״ק מהרי״ק (הרב הקדוש רבי יהודא ליב מקאפוסט בנו של הצ״צ): על שם מי קראוהו, הרי במשפחתנו אינו מצוי שם זה, ולחש לעצמו, אולי על שמו של שמואל הנביא? ויענה אדמו״ר הצ״צ: נאך אוואסער טרעגער אין פאלאצק {על שמו של נושא מים בפולוצק}  שקראוהו שמואל, כיוון שחכם עדיף מנביא.

נוהג הי׳ אדמו״ר הצ״צ לבחון אותו פעם בחדש אותו ואת חבריו ב״חדר״, אשר רובם היו מבני המשפחה, ואחר הבחינה הי׳ נותן להם מתנות כסף. אדמו״ר מהר״ש הי׳ מצרף סכומים אלו למה שהי׳ מקבל בכל יום שישי רובל אחד וקונה ספרים. פעם בעת הבחינה התפלא מלמדו על טוב ידיעותיו, ויאמר לו הצ״צ: על תפארת שבתפארת אין זו פליאה (פאר תפארת שבתפארת איז דאם ניט קיין הפלאה). בקיץ שנת תר״א התתיל לשמוע מאמרי הדא״ח. בשנת תר״ג באו לליובאוויטש הרבנים הגאונים רבי דוד לוריא מביחאוו, רבי נחמי׳ מדובראוונע, רבי יצחק אייזיק מויטבסק, רבי פרץ מבעשנקאוויטש ועוד, להתיעץ בעניני עסקנות הכלל. הרב דוד לוריא התפלפל עם מהר״ש בלימודו והמוהר״ש נצחו. בהיות הרב פרץ אצל הצ״צ סיפר לו ע״ד הוויכוח והנצחון, ויאמר הצ״צ: הברית מילה שלו הי׳ בתפארת שבנצח.

בחודש אלול תר״ה בא מוכר ספרים לליובאוויטש. כ״ק אדמו״ר מהר״ש חפץ היה לקנות ספרים, ובהיות כי רוב מעותיו המקובצים היו אצל כ״ק אביו, בא אליו ויבקש ליתן לו מכספו סך שלושים רובל כסף. וישאלהו למה דרוש לך סכום גדול כזה. ויענה כי תפץ הוא לקנות ספרים. ויאמר לו הוד כ״ק אביו: תחילה תהי׳ בקי בספרים אשר יש לך מכבר (וועד קלאר פריער די ספרים וואס דו האםט). (וכנזכר לעיל אשר בכל עת הי׳ הוד כ״ק אדמו״ר מהר״ש קונה לו ספרים). ויענה הוד כ״ק אדמו״ר מהר״ש לכ״ק אביו: ואתה האם הנך בקי בכל הספרים שיש לך, ובכל זאת אתה קונה בכל שנה ושנה ספרים, וגם בבואך עתה מפטרבורג (מאסיפת הרבנים) הבאת עמך ספרים. ויען הוד כ״ק אביו אדמו״ר הצ״צ: קח איזה ספר שיהי׳ מן ארונות הספרים ונסני. וילך הוד כ״ק אדמו״ר מהר״ש ויקח הספר הראשון שבא לידו, והוא ספר המסלול. ויאמר לו הוד כ״ק אביו, כי זהו ספר של דקדוק כתוב בסדר מעולה ויקרא לפניו בעל פה מקומות אחדים מההקדמה ״מרצפת אבנים״ ומבפנים הספר הכל בלשונו ממש. ויעמיד ספר זה ויקח השני והוא ספר מסורת המסורות. ויאמר לו כי זהו ג״כ ספר של דקדוק, ואמר בעל פה לשון הספר. ויעמיד הספר ויקח את העומד אחריו ספר מסילות חכמה. ויאמר לו כי זהו ספר כללים בחכמת הקבלה, ואמר בעל פה לשון הספר במקום ששאלו. ויקח העומד אצלו ספר מסלת ישרים. ויאמר לו כי הוא ספר של מוסר והגיד לו בעל פה במקום ששאלו. ויקח ספר העומד אחריו מסעות רבי בנימין. וישאל את הוד כ״ק אביו בכמה מקומות, ובכולם השיב לו כאמור שם בדיוק שם המקום וכו'. ויתפלא הוד כ״ק אדמו״ר מהר״ש על זה במאד. וביותר הפליא אותו בבקיאותו בספרי הדקדוק. ויאמר לאביו הלא החסידים אינם מתפללים או קוראים בתורה בדקדוק, ויאמר לו הוד כ״ק אביו: תפלה לחוד וקריאה בתורה לחוד. תפילה עיקרה כוונה ועקימת שפתיו הוי מעשה ואינו נוגע כ״כ הדקדוק, מלבד בקריאת שמע, אבל קריאה בתורה צריכה דקדוק. וכ״ק אדמו״ר הגדול (רבנו הזקן) - אומר הצמח צדק - הי׳ מדקדק גם בטעמי הקריאה, ועל הרוב הי׳ קורא בעצמו. ואם הזדמן פעם שהיה אחר קורא הנה אם טעה בטעמי הנגינה הי׳ מצוה לחזור ולקרוא עוד הפעם הפסוק כולו. סוף דבר נתן לו הוד כ״ק אביו הרה״ק את הסכום אשר ביקש הוד כ״ק אדמו״ר מהר״ש מכספו, והוסיף לו עוד עשרה רובל כסף במתנה וקנה אז הרבה ספרים.