הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ
שוחזר מעריכות של 46.116.42.101 (שיחה) לעריכה האחרונה של 213.151.44.99
מ (שוחזר מעריכות של 46.116.42.101 (שיחה) לעריכה האחרונה של 213.151.44.99)
שורה 77: שורה 77:


=='לקוטי מנהגים'==
=='לקוטי מנהגים'==
פשר ומקור האפיקומן
   
(מסלול) 14 04 2008
א.
“בפסח נוהגים להטמין אפיקומנים כדי לעורר את הסקרנות של הילדים….”
בערות נלעגת.
אנא חפשו ולימדו את משמעות הפסוק מההגדה : “אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן”
ואז תבינו מי הגונב ומחביא את האפיקומן (הילדים, כמובן), ומדוע מוכן עורך הסדר (החייב לברך על המוגמר בתום הארוחה) לשלם עבור האפיקומן…
ב.
לדעתי פשר ומקור האפיקומן הם כדלהלן:
המונח המשנתי ”בירך על המוגמר” מתיחס ל”מוגמר”, שהיו קיסמי בשמים במחתה על אש, והברכה על הגשת המוגמר היתה “בורא עצי בשמים”:
(ברכות ו’ו’):
- ”היו יושבין לאכול, כל אחד ואחד מברך לעצמו.
- הסבו (במסיבה, בקבוצה) – אחד מברך לכולן.
- בא להם יין בתוך המזון – כל אחד ואחד מברך לעצמו.
- לאחר המזון – אחד מברך לכולם, והוא אומר על המוגמר אעפ”י שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה”
ג.
אפי-קומן היה קרוב לוודאי המונח הרומי-לטיני אפי-קומונלה, “אחרי הקומונלה”, אחרי הסעודה הקבוצתית, אשר
במתכונתה, לדעתי, נוצרה מסורת מסיבת ה”סדר”, ויתרת המצה מ- ”הא לחמא” של פתיחת המסיבה היתה
התחליף הפסחי ל”מוגמר” של הסדר.
דב הניס
(הארות מהמאה ה-22)
http://universe-life.com/
 
 
  ==========================
אחד החלקים העיקריים בכל היצירה הזו, אשר בהחלט ניתן לשער שלשמם היא נוצרה הוא - 'לקוטי מנהגים'. כאן לראשונה הוצגו במרוכז ובמסודר כל [[מנהגי חב"ד]] לליל הסדר, ובכלל זה גם מנהגי בית הרב אשר חלקם נועדו לנשיאים בלבד.  
אחד החלקים העיקריים בכל היצירה הזו, אשר בהחלט ניתן לשער שלשמם היא נוצרה הוא - 'לקוטי מנהגים'. כאן לראשונה הוצגו במרוכז ובמסודר כל [[מנהגי חב"ד]] לליל הסדר, ובכלל זה גם מנהגי בית הרב אשר חלקם נועדו לנשיאים בלבד.  


הרבי היה הראשון שסידר בירר וליבן את המנהגים החבדיי"ם באחידות, לא זה בכה וזה בכה. ואכן - בהוראת כ"ק אדמו"ר הריי"צ הוכנסו בהגדה זו כל המנהגים. בדרך כלל מסתפק הרבי בציונם, אך מפעם לפעם, בפרט כאשר המנהג לא כל כך שיגרתי, מראה לו הרבי פנים אם בציון מקורות תורניים נוספים (ראה עמ' מח 'מנהג בית הרב') ואם בביאור. הנה דוגמא אחת למנהג שלא נוהגים בו: "אין נוהגין בחטיפת האפיקומן בבית הרב". הרבי לא מתעלם מאלו הנוהגים לחטוף ואף מציין לכך רמז שהביאו ספרי המנהגים, אך את מנהג חב"ד הוא מבאר בציטוט פתגם הגמרא (ברכות ה, ב): "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים" אשר משמעותו, בהקשר זה, גניבה - בכל צורה שהיא - היא מחלה מדבקת...
הרבי היה הראשון שסידר בירר וליבן את המנהגים החבדיי"ם באחידות, לא זה בכה וזה בכה. ואכן - בהוראת כ"ק אדמו"ר הריי"צ הוכנסו בהגדה זו כל המנהגים. בדרך כלל מסתפק הרבי בציונם, אך מפעם לפעם, בפרט כאשר המנהג לא כל כך שיגרתי, מראה לו הרבי פנים אם בציון מקורות תורניים נוספים (ראה עמ' מח 'מנהג בית הרב') ואם בביאור. הנה דוגמא אחת למנהג שלא נוהגים בו: "אין נוהגין בחטיפת האפיקומן בבית הרב". הרבי לא מתעלם מאלו הנוהגים לחטוף ואף מציין לכך רמז שהביאו ספרי המנהגים, אך את מנהג חב"ד הוא מבאר בציטוט פתגם הגמרא (ברכות ה, ב): "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים" אשר משמעותו, בהקשר זה, גניבה - בכל צורה שהיא - היא מחלה מדבקת...  


== קישורים ==
== קישורים ==

תפריט ניווט