משה ובר: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''משה ובר''' ([[ה' בכסלו]] [[תרע"ד]] 1913 - [[י"ח באדר]] א' [[תש"ס]] 2000) היה מראשי [[ישיבה|ישיבות]] "חת"ם סופר" ו"אוהל משה", [[חזרה בתשובה|מחזיר בתשובה]] וזקן [[משפיע (חב"ד)|משפיעי]] [[חב"ד]]  ב[[ארץ ישראל]]. נצר לשושלת [[אדמו"ר]]ים ורבנים, בראשם הישמח משה - אבי שושלת [[חסידות סאטמר|סאטמר]]. חוזרים בתשובה רבים ראו בו את אביהם הרוחני.   

הרב משה ובר נולד בירושלים שבין החומות לרבי פנחס לייבוש, תלמיד של  רבי [[חיים מבריסק]], ומרת חווה.  השם "משה" הוענק לו על שם זקנו, בעל ה"ישמח משה" מ[[אוהעל]], [[הונגריה]]. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת ה[[טיפוס]], לאחר שסעד חולים שלקו במחלה זו ודאג לכל מחסורם. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת תורת אמת של [[חסידות חב"ד|חב"ד]], בשכונת [[מאה שערים]] בירושלים, (זאת בעוד שאר אחיו התחנכו ב[[ישיבת עץ חיים]] בשכונת [[מחנה יהודה]].) בישיבת תורת אמת השלים את ידיעותיו ב[[תלמוד]] ובפוסקים, ובלימוד ספרי [[חסידות חב"ד]]. על פי הוראתו של האדמו"ר [[יוסף יצחק שניאורסון]], התמנה בעודו צעיר לימים, לתפקיד  "[[משפיע]]" בישיבה. לפני המינוי, בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]] 1929, פגש האדמו"ר הריי"צ ברב ובר, ועמד על טיבו. מני אז נקשרה נפשו של התלמיד ברבו, והשניים עמדו בקשרי מכתבים.  

[[התוועדות| התוועדויותיו]] עם תלמידי הישיבה הפכו עד מהרה לשם דבר ורבים נועצו בו. התייחד במסירת שיעורים בספר ה[[תניא]], הנחשב לספר היסוד של חסידות חב"ד. הוא תבע מתלמידיו שלמות רוחנית, והעמיד אלפי תלמידים בשיטה ייחודית זו. רבים מחסידי חב"ד ראו בו כמי שמגלם בקומתו הרוחנית את מדרגת ה[[בינוני]] הנשגבת, כפי שהיא מבוארת ב[[ספר התניא]].  

עם הסתלקותו של האדמו"ר הריי"צ, קיבל עליו רבי משה ובר את מרותו של [[הרבי]], שמינה אותו ל"משפיע" הראשי לקהל חסידי חב"ד בירושלים. הרבי הרבה להתבטא בשבחו של הרב ובר, ובעת ביקורו הראשון בחצרו, בשנת [[תשי"ז]] [[1957]], שלח הרבי מליובאוויטש את מזכירו האישי, הרב [[בנימין קליין]], על מנת שיקבל את פניו בשדה התעופה. הפעם הבאה שהיה אצל הרבי היה בשנת [[תשמ"א]] ואחר כך ב[[תשד"מ]], [[תשמ"ז]] ו[[תשמ"ט]]. למרות שלא ביקר הרבה, הרי הקשר עם הרבי, היה קרוב ואמיץ. זכה לקבל באופן תדיר, מענות מהרבי, בנושאים פרטיים וכלליים. כשביקר אצל הרבי בשנת [[תשמ"א]], הביא לרבי את ספרו 'ירים משה' על התורה. הרבי התעניין בספר ונהנה ממנו מאוד ואף אמר 'אין צורך עוד להתווכח עם 'מתנגדים', רק תראה להם את הספר שלך'.  הרבי התבטא עליו פעם: "אם יש לי חסיד אחד בירושלים, הרי זה רבי משה ובר, הוא מסור בכל כוחות הנפש לעניינים שלי".{{מקור}}

למרות היותו חסיד חב"ד, הרב ובר שמר על קשר אישי קרוב עם מנהיגי [[היהדות החרדית]] מכל הזרמים, ובהם האדמו"ר רבי [[יואל מסאטמר]], פוסק ההלכה הרב [[שלמה זלמן אוירבך]], מנהיג [[העדה החרדית]] הרב [[יצחק יעקב וייס]], והדיין הרב [[משה הלברשטאם]]. האדמו"ר מ[[תולדות אהרן]], הרב [[דוד קאהן]], היה תלמידו בלימודי [[תורת החסידות]].

בתחילת שנות השישים של המאה העשרים, הקים הרב ובר, יחד עם הרב יהודה דייטש מירושלים, את "המרכז לשיעורי תורה לנוער ולמבוגרים". במסגרת הרשת, שהיתה חלוצת עולם התשובה בישראל, העבירה קבוצת רבנים מכל רחבי הארץ שיעורים בתורת ישראל בפני בני נוער ומבוגרים בערי הפריפריה, במעברות ובמושבות. הרב ובר עצמו נהג לנדוד מדי יום לערי השדה, על מנת להעביר חלק משיעורי התורה. אחד הרבנים שצורפו על ידו למסירת השיעורים, הוא הרב [[ראובן אלבז]] שלימים הקים את ישיבת "אור החיים", המיועדת לחוזרים בתשובה.        

לאחר [[מלחמת ששת הימים]] כאשר [[הכותל המערבי]] הוחזר לידיים יהודיות, הקים רבי משה ובר, בהוראת הרבי מליובאוויטש, את הדוכן ל[[הנחת תפילין]] הפועל מאז ועד היום ברחבת הכותל המערבי. מאות איש מניחים בו תפילין מדי יום. רבי משה ובר עצמו נוהג היה להקדיש שעות ניכרות במשך היום, על מנת להניח תפילין עם באי הכותל, ואף לשמור עימם על המשך קשר. רבים שיחרו לפתחו על מנת לקבל ממנו הדרכה צמודה בענייניהם האישיים.  

הרב משה ובר היה חשוך ילדים. עם זאת, רבים מתלמידיו רואים בו מעין אב רוחני. אחיו היה רבי זלמן ובר ראש ישיבת פרשבורג. גיסו היה הרב עמרם בלוי  מנהיג נטורי קרתא, שהיה נשוי לאחותו של הרב ובר.  

בחורף [[תש"ס]] חלה הצדיק רבי משה ובר. למרות זאת, התאמץ להתמיד בסדר יומו, שכלל קבלת קהל עמוסה, הנחת תפילין עם מקורבים ברחבת הכותל המערבי ומסירת שיעורים בישיבות שבראשן עמד. השתדל בכל מאודו להסתיר את סבלו מעיניהם של הפוקדים את מעונו, אף אם הדבר עלה לו במאמץ רב.