ראובן דונין: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←קורות חייו
| שורה 4: | שורה 4: | ||
==קורות חייו== | ==קורות חייו== | ||
[[תמונה:108885.jpg |left|thumb||הרב ראובן דונין בצעירותו (שנת [[תשכ"ו]])]] | [[תמונה:108885.jpg |left|thumb||הרב ראובן דונין בצעירותו (שנת [[תשכ"ו]])]] | ||
הרב דונין נולד בשנת [[תרצ"ד]] ב[[חיפה]] לרב תנחום דונין, שהיה דור שישי בחב"ד וחתנו של הרב אריה לוין. בשנות צעירותו | הרב דונין נולד בשנת [[תרצ"ד]] ב[[חיפה]] לרב תנחום דונין, שהיה דור שישי בחב"ד וחתנו של הרב אריה לוין. בשנות צעירותו התגלתה אצל ראובן מחלת האסטמה ובעקבותה נשלח בגיל צעיר ללמוד בפנימיית 'כפר הנוער' בהרי [[ירושלים]]. אוכלוסיית הילדים בפנימיה והריחוק מהבית החלישו את קיום התורה והמצוות של ראובן. כשהתבגר התגלה אצלו כשרון בנהיגה ובשליטה על כלי רכב כבדים. הוא החל לעבוד כנהג שופל והתגורר בקיבוץ הדתי "לביא". | ||
כשאחיו הצעיר, הרב אברהם דונין, עבר ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים לוד]] ביקש באחת מפגישותיהם מאחיו ראובן שיקרא קצת מתורת [[חסידות חב"ד]] שהביא איתו. תחילה סירב ראובן אך לאחר בקשות חוזרות החל לקרוא ולהתעניין והדברים מצאו חן בעיניו. ראובן, שכבר שהיה בתקופת חיפוש משמעות לחייו, העמיק את התעניינותו ביהדות ואף נסע ללמוד לתקופות קצרות בישיבות שונות. ראובן לא מצא בישיבות את המשמעות אותה חיפש והוא חזר לעבודתו כטרקטוריסט במחצבה. באחד הימים הודיע לו אביו בצורה חד משמעית שעליו להתלוות אליו לישיבה בלוד, בה לומד אחיו, אברהם. | |||
כשהגיעו השניים | כשהגיעו השניים לישיבה, סירב ה[[משפיע]], הרב [[שלמה חיים קסלמן]], לקבל את ראובן לישיבה. אביו, הרב תנחום דונין, התחנן לרב קסלמן שיקבל את ראובן והלה לא השיב אלא הביט בראובן. ראובן חש כי זה רגע המבחן שלו והוא הבטיח כי יעשה '''כל''' מה שיאמרו לו. לבסוף קיבלו הרב קסלמן והצמיד לו כ'חברותא' את הרב [[משה נפרסטק]] שישמש לו כמעין חונך. | ||
ראובן הרגיש שהגיע למקום הנכון, בו מצא את אשר חיפש. הוא החל ללמוד בשקידה והתמדה [[נגלה]] ו[[חסידות]] והתמדתו הייתה לשם דבר עד שבאחת ה[[התוועדות|התוועדויות]] העיר לו הרב קסלמן שלא יקבל [[גאווה]] מהשגיו כיון שאין זה אלא ב"[[אתערותא דלעילא]]". ראובן התחבר מאוד לרב קסלמן ולימים התבטא על הישיבה: {{ציטוטון|נמשכתי לשם, כי ראיתי שהאנשים האלה מדברים אמת}}. | ראובן הרגיש שהגיע למקום הנכון, בו מצא את אשר חיפש. הוא החל ללמוד בשקידה והתמדה [[נגלה]] ו[[חסידות]] והתמדתו הייתה לשם דבר עד שבאחת ה[[התוועדות|התוועדויות]] העיר לו הרב קסלמן שלא יקבל [[גאווה]] מהשגיו כיון שאין זה אלא ב"[[אתערותא דלעילא]]". ראובן התחבר מאוד לרב קסלמן ולימים התבטא על הישיבה: {{ציטוטון|נמשכתי לשם, כי ראיתי שהאנשים האלה מדברים אמת}}. | ||