חנה שניאורסון (אם כ"ק אדמו"ר שליט"א): הבדלים בין גרסאות בדף

==נישואין==

לאחר החתונה שיגר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב מכתב ברכה לאבי החתן רבי ברוך שניאור שניאורסון, וזאת נוסף למברק ששלח ביום החתונה עצמו. וזה לשונו: "ב"ה יום ג' ו' תמוז תר"ס לפ"ק כבוד נכד דודי ידידי עוז הרה"ח המפורסם נכבד י"א כו' מו"ה ברוך שניאור שי'. מעומק ליבי אברכו בברכת מז"ט בעד כלולות בנו רחומאי דנפשאי מר לוי יצחק שי'. ייתן ה' שזיווגם יעלה ליפה באריכות ימים ושנים טובים ונעימים ברוחניות וגשמיות ובהצלחה בכה"פ בדור ישרים זרע ברך ה' כפי רצון כ"ק אבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע זי"ע, וכבודו יקבל מהם עונג ונחת די חפצו בכל פרט ופרט. מגודל טרדתי נתאחר המכ' עד כה, והטע"ג בטח קבלו בזמנו. ויקבלו החיים והשלום והברכה מאדון השלום כאוות נפשו ובן דודו ידידו עוז דורש שלומו מלב ונפש חפיצה תמיד כל הימים".

בשנת תרפ"ט כשנערכה חתונת בנם הבכור, [[הרבי]] בוורשה שב[[פולין]] על הוריו של הרבי נאסר לצאת מ[[רוסיה]] ולהשתתף בחתונה, בעקבות פעילותם למען היהדות. למרות הסכנה שהייתה כרוכה בהתכנסויות דתיות באותם הימים, ערכו רבי לוי יצחק והרבנית חנה ביום החתונה מסיבה חגיגית בביתם בה השתתפו ידידים רבים והשמחה הייתה גדולה, למרות העדרם של החתן והכלה. נכבדי העיר העניקו מתנות לזוג הצעיר (שנשלחו אליהם בדואר לאחר-מכן); עשרות מברקים הגיעו לבית הדואר שאיחלו לרב ולרבנית שניאורסאהן רוב נחת ואושר.

מי שזכה להכירה ידע כי אשה זו אוצרת בקרבה תכונות נדירות בהן נתברכו רק יחידי סגולה שבדור. שנים רבות של כאב ויגון עברו עליה, אם בתקופת המאסר והגליית בעלה, ואם לאחר שנתאלמנה מבעלה הגדול ונשארה בודדה וגלמודה בין מליונים של חיות טרף, בין משחיזי חרב לכל אשר בשם שניאורסון יכונה. גם בתקופה רבת מכאובים זו לא באה בטרוניה, פניה לא היה עצובות ועיניה לא הביעו מרירות. את כאבה אצרה בלבה ולא הביעה זאת לאיש.