נחום פרצוביץ': הבדלים בין גרסאות בדף

==הקשר עם הרבי==

בשנת [[תשל"א]] השתתף הרב פרצוביץ ב[[התוועדות]] של [[הרבי]] וכן נכנס ל[[יחידות]] יחד עם רעייתו, שהייתה אז מנהלת בית "בית יעקב" ב[[ירושלים]]. במהלך היחידות שוחחו בעניינים תורניים ובעניני [[עבודת ה']]. בין הדברים סיפר לרבי ש[[אדמו"ר הריי"צ]] התארח לפני כארבעים שנה בבית אביו, שהיה רב בעיירה טרוקי בליטא והוא זוכר שאת אדמו"ר הריי"צ ליוו שני אברכים. הרבי חייך ואמר לו שהוא היה אחד מהם והשני היה הרב [[זלמן גוראריה]]. הרבי גם ביקש ממנו, במהלך היחידות, שידפיס את שיעוריו בספר וכן שימסור שעורים, גם בעת ביקורו בארצות הברית. עם רעייתו דיבר הרבי בקשר לעבודתה. בסיום היחידות יצאו הרב פרצוביץ ורעייתו בהתפעלות מהרבי. הרבנית התבטאה שהרבי יושב בניו יורק אבל יודע פרטי פרטים על מוסדות החינוך בירושלים. לאחר היחידות אמר לתלמידיו: {{ציטוטון|כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש הוא אדם גדול וגאון עצום גם לגבי הדורות הקודמים וכל-שכן לגבי דורנו זה}}. את התרשמותו מפגישתו עם הרבי, הגדיר במשפט קצר מהמקורות: {{ציטוטון|ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור}}. בנוסף אמר כי הרבי היה נחשב לגאון וצדיק גם בדורות קודמים, אבל הנהגתו מותאמת במיוחד לדורנו.

כשהרב פרצוביץ חיתן את בתו, שלח לו הרבי מכתב ברכה בצירוף תשורה. מידי פעם היה הרבי שולח לו מה"[[כוס של ברכה]]", [[לקח]] או [[מצה]], באמצעות ידידו הרב לייזרסון. את כל דרישות השלום הללו, היה מקבל הרב פרצוביץ בשמחה ויראת הכבוד.

===שלימות הארץ===

כאשר רבנים מסויימים טענו שאותה הלכה "אינה שייכת לעניינו", התפלא הרב פרצוביץ על היפוך היוצרות שנוצר. "פעם היה מקובל לחשוב שהרבנים הליטאים מביאים הלכה בשולחן ערוך ואילו האדמורי"ם

קובעים את הדין ואינם מביאים מקור. היום נוצר מצב הפוך - הרבי מליובאוויטש צועק שזו הלכה בשולחן ערוך ובא ראש ישיבה ואומר שאין זה שייך לעניננו ואינו מסביר מדוע"{{הערה|מפי אחיינו הרב אליהו פינקל שסיפר לרב [[שלום דובער וולפא]] ולרב [[משה הבלין]].}}.

==תקופת מחלתו==

בעת מחלתו ביקר ב[[ניו יורק]] ונכנס אל [[הרבי]] לבקשת [[ברכה]], הרבי הורה לו להוציא לאור את שיעוריו בספרים כסגולה ל[[רפואה]] שלימה. לבסוף הוא לא הספיק להוציא את הספרים לאור עולם בחייו, לימים אמר: "הרבי ביקש ממני להוציא ספר עם השיעורים שלי, וחבל מאד שלא עשיתי זאת"{{הערת שוליים|מפי הגה"ח רבי דוד ברנד שליט"א מירושלים, שהיה תלמידו של הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל ראש ישיבת מיר, ולמד תקופה ארוכה בחברותא עם הרב פרצוביץ.}}. הספרים יצאו לאור לאחר פטירתו בסדרת הספרים "חידושי רבי נחום", ו"שיעורי רבי נחום". הסדרה פופולרית מאוד בקרב בני הישיבות, וספריו נחשבים לספרים המוצלחים ביותר מספרי השיעורים שנמסרו בדור האחרון. שיעוריו משלבים עומק ופשט יחדיו, וזכו להגדרה "עומק הפשט".

באותה שנה קיבל הרב לייזרסון בערב פסח מצה מהרבי עבור הרב פרצוביץ. הוא ביקש מהרה"ח ר' [[יוסף יצחק הבלין]]{{הערת שוליים|מנהל ספריית חב"ד בירושלים.}} שנסע אז לארה"ק, להעביר לר' נחום את המצה שהרבי נתן עבורו. כשקיים הרב הבלין את השליחות אמר לו ר' נחום דברי הסבר על מה שכתב לרבי במכתב ברכתו את המילים "ימי מלך": "מדברים אם הרבי מליובאוויטש הוא משיח. יש המצדדים בכך ויש השוללים זאת. אני אינני יודע, אבל ברור לי דבר אחד, שאם יש בדורנו אחד המיוחד הראוי להיות משיח, הרי זה הרבי מליובאוויטש. על משיח נאמר שעליו להיות מלך, כלומר שאין די בכך שעליו להיות גדול בתורה וביראה, אלא עליו להיות גם מלך. ובין גדולי ישראל בדורנו, הנה הוא הוא זה שתכונותיו מתאימו להיות מלך ומנהיג".