יצחק פרידמן: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב יצחק פרידמן העריץ את [[הרבי]] והיה מרבה לתת ביטוי להערצתו את הרבי ולפעולותיו. הוא חתם על עצומות של גדולי ישראל לחיזוק [[מבצע תפילין]] של הרבי<REF> בשנת [[תשכ"ז]]. ראה [[נשיאי חב"ד ובני דורם]] עמ' 129.</REF> ו[[מבצע הדלקת נרות שבת קודש]] לבנות ישראל שהגיעו ל[[חינוך]]. לקראת [[י"א בניסן]] [[תשל"ז]] חתמו גדולי ישראל על מכתב ברכה לרגל שנת השמונים של הרבי. בין החותמים מופיע הרב פרידמן, יחד עם האדמורי"ם ממודז'יץ ומוואסלוי בתל אביב{{הערה|במכתב נכתב: {{ציטוטון|רחש לבבם של מע"כ הרבנים הגאונים שליט"א, יושבי על מדין מורי צדק וראשי ישיבה בעירנו [[תל אביב]] רבתי יצ"ו, דבר טוב, ואין טוב אלא [[תורה]], להוציא לאור עולם קובץ חשוב של דברי תורה ועניני הלכה, מוקטר מוגש לכבודו ולזכותו של רבם ומאורם של ישראל, פאר הדור והדרו, [[לוחם מלחמת ה']], כקש"ת אדמו"ר הגאוה"ק מליובאוויטש שליט"א, מקים עולה של [[תורה]] ו[[תשובה]] בכל קצוי תבל, מרחיב גבולי ה[[קדושה]] וה[[טהרה]] בכל רחבי העולם. מעוזם ומעודדם של אלפי ישראל שומרי גחלת הקודש ב[[מסירות נפש]] בארצות המצוקה, ורועה נאמן לרבבות ישראל בכל אתר ואתר, לרבות קהל עדת ישורון בארצנו הקדושה תובב"א. "והננו אף אנו בזה, בהזדמנות נעימה זו, להביע מקרב [[לב]] ו[[נפש]] חפצה, [[ברכה|ברכתנו]] ו[[תפילה|תפלתנו]] העמוקה להוכ"ק מרן אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, שיתן לו השי"ת כח ועוצמה לו ירבה, לנהל את ישראל מתוך בריאות שלימה והרחבת דעתו הקדושה, ויזכה, ונזכה כולנו, להשפיע מתורתו [[חכמה|חכמתו]] [[קדושה|וקדושתו]], ולשאת דגל התורה והחסידות ברמה, עד כי יבוא שילה במהרה, ובימיו ובימינו תיוושע יהודא וישראל עם ה' ישכון בטח בארצו נחלת עולם, בעגלא דידן אכי"ר.}}}}.

הרב פרידמן עודד את [[תקנת לימוד הרמב"ם]] של הרבי ואף שלח מברק בו מעודד את לימוד הרמב"ם היומי ומתנצל על שאינו יכול להשתתף בחגיגת [[סיום הרמב"ם]]: {{ציטוטון|אני משתתף בשמחת לומדי ומסיימי ה[[רמב"ם]]. אין לי כוח להשתתף אישית, תתפללו עלי שיהיה לי כוח להשתתף בפעם הבאה. זקני [[ישראל מרוזין|הרה"ק מרוז'ין]] אמר שלימוד הרמב"ם מסוגל לעמוד נגד [[יצר הרע]], ובפרט בענין מאכלות אסורות}}.

כשהרב פרידמן לא הרגיש טוב והסיעו אותו לבית הרפואה, הציג לפניו אחד ממלוויו תמונה של הרבי. הוא נטל את התמונה ונישק אותה בהתרגשות רבה{{הערת שוליים|הרב [[שלום דובער וולפא]], שמע משני אברכים שהיו בשעת מעשה. [[שמן ששון מחבריך]] חלק ד' עמ' 81}}.