יוסף רוזין: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב יוסף רוז'ין נולד בשנת [[תרי"ח]] בעיר רוגצ'וב שבבלארוס (פלך מוהליב) לר' אפרים פישל ושרה רוזין. אביו היה [[תלמיד חכם]] ו[[חסיד חב"ד]]. אימו הייתה נכדה של ר' גרשון, מראשוני חסידי [[אדמו"ר הזקן]] ברוגצ'וב. בילדותו לקחו אביו ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] ב[[ליובאוויטש]] שבירכו שיהיה למדן, תוך כדי שבנו של אדמו"ר הצמח צדק, ר' [[יהודה לייב שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יהודה לייב שניאורסון]], מניח עליו את ידיו. כבר בילדותו נודע כחריף ובעל זכרון לא שגרתי. בהיותו בן שמונה שנים כבר ידע את כל [[סדר  נזיקין]] בעל פה. בגיל שלוש עשרה הביאו אביו לסלוצק אל הגאון רבי [[יוסף דוב סולובייצ'יק]] מ[[בריסק]], שם למד בחברותא עם בנו ר' חיים סולובייצ'יק. אחר כך נסע ללמוד אצל ר' יהושע לייב דיסקין בשקלוב. באותה תקופה היה מבקר גם אצל ר' [[שלמה שניאור זלמן שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|שלמה שניאור זלמן שניאורסון]], ה[[אדמו"ר]] מ[[קפוסט]]. לפני חתונתו נסע אל רבי [[שניאור זלמן מלובלין]] ושם נהיה לחסיד [[חסידות חב"ד]] ([[ליובאוויטש]]).

בגיל שמונה עשרה התחתן עם רעייתו מבית גורפינקל מוורשה ובמשך שמונה שנים עסק רק בתורה כשחמיו דואג לכלכלו. בשנת [[תרמ"ט]] התמנה על ידי [[אדמו"ר הרש"ב]] ובן דודו [[שלמה זלמן שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|רבי שלמה זלמן שניאורסון]] ל[[רב]] בעיר דווינסק, שהייתה מאוכלסת ברובה בחסידי [[חב"ד - קפוסט]]. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] נתקע ב[[פטרבורג]] ובמשך עשר שנים שימש כרב החסידים בעיר. לאחר מכן חזר לדווינסק.

הרב יוסף רוזי'ן היה יוצא דופן בהתמדתו ב[[תורה]]. חריפותו וגאונותו הם נדירים ביותר ובודדים שמשתווים לו. ספריו "צפנת פענח" על התורה, ה[[ש"ס]] וה[[רמב"ם]] עמוקים מאוד ורק יחידי סגולה יכולים לרדת לסוף דעתו. לפענוח ספריו הוקם, על ידי ישיבת יצחק אלחנן בארצות הברית, מכון "צפנת פענח" המביא את כל המקורות אליו הוא מפנה.

הרב רוזין העריך מאוד את [[אדמו"ר הזקן]]. בספרו צפנת פענח הוא מכנה אותו "הגאון האמיתי{{הערת שוליים|"צפנח פענח" דפוס דווינסק שנת [[ת"ש]], חלק א' סי' נ"ח.}}. על "קונטרס אחרון" של אדמו"ר הזקן ב[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]] אמר פעם: {{ציטוטון|יש צורך בגידים כאלה{{הערת שוליים|כשאמר זאת הראה על אצבעו.}} במוח לומר סברות של הקונטרס אחרון}}{{הערת שוליים|מופיע ב[[לקוטי ספורים (ספר)|לקוטי ספורים]] מהרב [[חיים מרדכי פרלוב]]. התבטאויות נוספות של הרב רוזין על אדמו"ר הזקן, ראה ספר [[תורת מנחם - התוועדויות]] שנת [[תשמ"ה]], חלק ד' ע' 2282.}}. כשלמד את ה"קונטרס אחרון" על הלכות תלמוד תורה{{הערת שוליים|פרק ג' סק"א ד"ה וסמ"ק.}} התבטא בהתפעלות ואמר: "הוא הרי היה גאון אמיתי"{{הערת שוליים|בשם ר' [[אלטר שימחוביץ]],[[משפיע]] בישיבת [[תורת אמת ירושלים]].}}. פעם תיאר הרב רוזין את גדלותו התורנית של [[הגאון מווילנא]] ובסיום דבריו אמר: "אבל לדעת ללמוד - זאת ידע אדמו"ר הזקן"!{{הערת שוליים|במקור ב[[אידיש]] "אבער קענען לערנען?! דאס האט גיקענט דער אלטער רבי"!. הרב [[יהושע מונדשיין]] בספרו "מגדל עוז" ע' צ"ב, בשם הרב יעקב ברמן ששמע זאת מהרב רוזין.}}

בתקופה שטרם הודפסו כתביו של ה[[אדמו"ר האמצעי]] אמר שמעיון בספרי החסידות שלו ובמיוחד בספר "[[אמרי בינה]]" אפשר לראות שהוא היה "גאון הגאונים" גם ב[[נגלה]].

הרב רוזין היה בקשרי ידידות עם [[אדמו"רי חב"ד]] שהיו בתקופתו (אדמו"ר המהר"ש, אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ ואדמו"ר שליט"א){{הערת שוליים|ראו [[שיחה|שיחת]] [[הרבי]] מיום [[י"ט בכסלו]] שנת [[תשמ"ב]].}}. בזמן נשיאותו של [[אדמו"ר המהר"ש]] היה ביניהם קשרי מכתבים{{מקור}}. מאוחר יותר התכתב גם עם אדמו"ר הרש"ב. הרב [[יעקב לנדא]], מבאי ביתו של אדמו"ר הרש"ב, סיפר, שכאשר היה מתקבל מכתב מהרב רוזין, הייתה התרגשות גדולה ו"נתמלא הבית כולו אורה". בשנת [[תרע"ז]] ביקר אדמו"ר הרש"ב בלנינגרד והיה במצב רוח טוב. כשנשאל מה גרם למצב רוחו, השיב: "היום קיבלתי ברכה מהגאון הרוגאצ'ובי שאמר לי: "אני מברך אתכם בכח התורה שלי, שתהיה לכם הצלחה בכל ענייניכם"".

בשכנות לרב רוזין בדווינסק התגורר זוג שלא היה להם ילדים במשך עשר שנים מחתונתם. הם נכנסו אצל הרב זווין לשאול האם להתגרש, כפי שההלכה דורשת. הוא הפנה אותם לאדמו"ר הרש"ב, שאמר להם שלא יתגרשו ו"משנה מקום משנה מזל" ושיעברו לגור באמריקה וברכם שיזכו שם לילדים ולאריכות ימים{{הערת שוליים|הרב דניאל כהן מספר על סבתו, מרת דבורה מרים קווין שחיית עד מאה ועשר שנים. [[שבועון כפר חב"ד]] גיליון 1179 ע' 48 .}}.

בשנת [[תר"פ]], לאחר הסתלקות אדמו"ר הרש"ב, שלח הרב [[יהושע נמיוטין]] מכתב אל הרב רוזין בו הוא מספר לו על פטירת אדמו"ר הרש"ב. למשמע הבשורה הגיב הרב רוזין: {{ציטוטון|שקולה מיתת צדיקים כשרפת בית אלקינו . . כל זמן שהוא חרב הוה בכל רגע חורבן חדש . . וכל רגע ורגע הוה חורבן}}{{הערת שוליים|מכתב מיום [[ד' בסיוון]] שנת [[תר"פ]]. מודפס בשלמות בקובץ "לב לדעת" - [[י' בשבט]] [[תש"נ]] ע' כ"ז, כ"ח.}}.

ב[[חג השבועות]] שנת [[תרפ"ג]] ביקרו הרב [[שמחה גורודצקי]] והרב שמואל מיכל טריינין אצל הרב רוזין והועלתה שאלה לגבי עישון ב[[יום טוב]]. העיר ר' שמואל מיכל טריינין ש[[אדמו"ר הרש"ב]] נהג לעשן ביום טוב בצנעה. השיב לו הרב רוזין: {{ציטוטון|הרי הוא [[צדיק]] עליון והעישון שלו הוא ענין אחר לגמרי}}.

הרב רוזין ואדמו"ר הריי"צ היו בקשרי ידידות והערצה הדדיים. בשנת [[תר"פ]], מיד לאחר הסתלקות אדמו"ר הרש"ב, חלה אדמו"ר הריי"צ במחלת הטיפוס והוא ביקש שישלחו בקשת רפואה ("פדיון נפש") אל הרב רוזין שהשיב במכתב הפותח במילים: {{ציטוטון|נשיא בישראל, אלוף ביהודה גזע תרשישים}}. בגוף המכתב הוא מבאר שלאדמו"ר הזקן היה גם כתר תורה וגם כתר נשיאות ואת שניהם הוריש לבניו. כדי לעבור מכתר תורה לכתר נשיאות צריך "ליבון" וזה הסבר לסיבת המלחה. את המכתב הוא מסיים: {{ציטוטון|הנני גוזר בכוח התורה שיבריא}}{{הערת שוליים|הרב [[שמחה גורודצקי]] העיד שראה בעצמו את המכתב.}}. בהזדמנויות נוספות ביקש אדמו"ר הריי"צ מהרב רוזין שיברכו "ברכת התורה".

בשנת [[תרפ"ד]] התגברו הרדיפות נגד הפצת התורה והיהדות ב[[רוסטוב]] ואדמו"ר הריי"צ רצה לעבור ללנינגרד. לפני כן שלח כמה שלושה חסידים שיביקשו את רשותו של הרב רוזין, שהיה רב בללנינגרד באותה תקופה, שהוא יכול להגיע לעיר. החסידים הלכו לרב רוזין ובחוצפתם הציעו לו שיחזור לדווינסק. הרב רוזין חייך ולא ענה להםה. כשנודע לאדמו"ר הריי"צ מה שהם אמרו לרב רוזין, הוא שלח להודיע להם שהם משחקים באש ושילכו מיד אל הגאון ויבקשו ממנו מחילה. אחד מהם ניגש ואמר לרב רוזין שהרבי צוה עליו לבקש מחילה. הגיב הרב רוזין: "זהו [[חסיד]] אמיתי.. הוא מבקש מחילה רק מפני שהרבי ציווהו.. הנהגה כזו כה יקרה לי, עד כי רק בזכותה הנני מוחל בלב שלם". השנים האחרים לא ביקשו מחילה ואחד מהם נהרג על ידי הקומוניסטים והשני יצא מדעתו{{הערת שוליים|ראו באריכות ב[[שבועון בית משיח]], גיליון 520 ע' 48-49, מרשימתו של הרב [[שניאור זלמן חנין]].}}.

ב[[חודש סיון]] [[תרפ"ד]] הגיע אדמו"ר הריי"צ ללנינגרד והלך עם הרב [[שמואל נמיוטין]] לבקר את הרב רוזין. הרב נמיוטין תיאר אחר כך שאדמו"ר הריי"צ התכונן לפגישה כמו לפגישה עם מלך. ר' שמואל נכנס אל הרב רוזין והודיע שהרבי הגיע והוא יצא לקבל את פניו. הפגישה נמשכה כשעתים. בהזדמנות אחרת נשלח הרב נמיוטין על ידי אדמו"ר הריי"צ לקרוא לרב רוזין שהתבטא כששמע את הקריאה: "הנשיא קורא!" מיד ביקש את מעילו ורצה לצאת לנסיעה. כששמעה זאת אשתו, אמרה שהוא עדיין לא אכל היום כלום והניחה לפניו סרדינים קטנים, עוגיה וכוס חלב. הגאון טעם משהו מהדג, לגם לגימה מהחלב, ואמר: "צריך להזדרז, הנשיא מחכה".

בשנת [[תרפ"ה]] הגיע שוב ר' שמחה גורדוצקי לפטרבורג והרב רוזין שאל אותו "הגעת לרבי ללנינגרד? ענה הרב שמחה "כן הגעתי ללנינגרד לרבי". שאל הרב רוזין שוב: "הגעת ללנינגרד לרבי או לרבי ללנינגרד"? ומיד ציין שישנן שבע עשרה השלכות הלכתיות בין שני האופנים{{הערת שוליים|אחד מהם הוא פירט ואמר: אם באת לרבי הרי אתה פטור מן הסוכה ואם באת ללנינגרד, אתה חייב בסוכה. "ולגבי יתר השש עשרה - אמר - תשבור את הראש בעצמך.}}. בעת שהותו של הרב רוזין ב[[לנינגרד]] הוא למד ב'חברותא' עם הרב מנחם מנדל גולומבוביץ' שהיה [[חסיד]]ם של [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]].

כאשר הרב רוזין יעץ שהיהודים יעזבו את רוסיה{{הערת שוליים|בהתבסס על דברי ה[[רמב"ם]] שאומר שאסור לאדם לשהות במדינה שמעשיה מקולקלים.}} שאלו אותו והרי אדמו"ר הריי"צ נמצא ברוסיה, ענה: {{ציטוטון|הרי הוא צדיק עליון ומה לנו להשתוות אליו}}.

בשנת [[תרפ"ב]] כשהרבי היה כבן עשרים שנה, היה מבקר רבות אצל הרב רוזין והם היו משוחחים בדברי תורה. בהמשך אף נתן הרב רוזין לרבי [[סמיכה|הסמכה לרבנות]]. בקביל הם היו גם בקשרי מכתבים{{הערת שוליים|אמו של הרבי העידה שהתכתבות זו החלה כשהרבי היה בגיל שש עשרה או שבע עשרה.}} שנמשכה גם לאחר שהרבי הגיע לניו יורק{{הערת שוליים|בחוברת "לב לדעת", גליון 1 ([[ניסן]] [[תש"נ]]) ע' 4; מסופר שתקופה ארוכה הסתיר הרבי את עובדת ההתכתבות ולשם כך היה מוציא את הדואר בעצמו, עד שפעם לא חש בטוב ונודע הדבר. לעומת זאת, בקונטרס "עבודת הקודש אצל הרבי מליובאוויטש" ע' קס"ה, מאת הרב [[שלום דובער לוין]], הספרן ב[[ספריית אגודת חסידי חב"ד]], הוא כותב שבאחד ממכתבי הרבי אל הרב רוזין חתם הרבי בשם "מ. גוראריה" והוא כתב לרבי "לא נתברר אצלנו טעם העלמת השם והכתובת, אם הוא כדי להעלים מעין הצנזורה, או שהוא כדי להעלים מבני הבית את דבר ההתכתבות עם הגאון מרוגאצ'וב". בתשובה על כך אישר הרבי את האפשרות הראשונה (העלמה מהצנזורה) ועל ההאפשרות השניה (העלמה מהמשפחה) כתב: "?! אין לזה שחר כלל - כפשוט".}}. באגרת מיום [[ט"ו בטבת]] [[תרפ"ה]]{{הערת שוליים|הודפסה ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], אגרת ז'תשנט.}} עונה הרבי למכתב של הרב רוזין ובין היתר דנים בעניין 'נקב בבהמה' שנרפאה על ידי רופא שהרב רוזין טען שאינה כשרה. הרבי מביא במכתב יותר מארבעים מקורות מה[[ש"ס]] וה[[רמב"ם]], להוכיח שהטריפה חוזרת להכשירה. במכתב מיום [[כ"ב בשבט]] [[תרפ"ח]] כותב הרבי מכתב תורני נוסף הפותח במילים: {{ציטוטון|כבוד הרה"ג המפורסם לשם ולתהלה, איש האשכולות טוביינא דחכימי תל תלפיות, מרי דחטי סיני ואוצר בלום סודרן ופלפלן וכו' וכו' מוהרר"י ראזין שליט"א}}. יומיים לאחר מכן, ביום [[כ"ד בשבט]] התקבלה תשובה ארוכה מהרב רוזין{{הערה|מכתבים נוספים מהרבי אל הרב רוזין, ראה: מכתב מיום [[כ"א באדר]] שנת [[תרפ"ח]] בעניין חכמת התכונה (המכתב הודפס ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], חלק א' אגרת א'. תשובת הרב רוזין הודפסה עם פיענוח ב[[שבועון כפר חב"ד]] גליון 704). מכתב נוסף מיום [[ז' באב]] [[תרצ"ב]] בענין דין הפקר ביובל, אם יוצאת מיד הזוכה מן ההפקר וחוזרת ליד המפקיר וביאור בפירוש המשניות לרמב"ם ב[[מסכת נדה]] (דף מ"ה עמוד ב') בטעם הדין ששנות הנקבה לענין הנדרים הם פחות משני הזכר. ביום [[כ"ז באב]] שואל הרבי שוב בענין דין הפקר ביובל. במכתבו הוא מאשר את מכתבו של הגאון אליו, אולם מציין שבנקודה זו עדיין לא קיבל תשובה ולכן שואל שוב.}}.

הרב מנחם כשר שיחד עם בנו ר' משה עסק בהאדרת כתבי הרב רוזין אמר ש"הרבי הוא המבין הגדול ביותר והמפיץ הגדול ביותר של תורת הרוגאצ'ובי"{{הערת שוליים|ההתבטאות נאמרה לר' מנחם מענדל טננבוים המתעסק עם תורתו ומורשתו של הרב רוזין.}}. דברים דומים אמר גם הרב [[שלמה יוסף זוין]] אל הרב מיכאל הלפרין: "אין כמו הרבי בהבנת דברי הרוגאצ'ובער". בקובץ "מבית הגנזים" מודפס מכתבו של הרב כשר בו הוא מודה לרבי על שדאג שהג'וינט יתמוך בעבודתו על תורת הרב זוין.

את שיטתו של הרב רוזין בתורה הגדיר הרבי כאירוע מיוחד שהקב"ה גילה בתקופה שלפני ביאת המשיח{{הערה|[[שיחה|שיחת]] [[פורים]] [[תשמ"ז]]. [[תורת מנחם - התוועדויות]] כרך ב' ע' 627.}}. במכתב לרב שלמה טרשנסקי, שהוציא לאור את חידושיו של הרב רוזין במורה נבוכים של הרמב"ם כותב הרבי {{ציטוטון|ובאמת אין התואר "חידושים" הולמם ומכילם, כי חידושיו הם שלא בערך למעלה ממובן הרגיל של מלת "חידוש". ובסגנון המונחים בתורת החסידות, מלאים הם אור הממלא את הכלי, ועוד כהנה וכהנה אשר לא יכילנו הכלי ומקיף עליו מלמעלה}}{{הערה|מכתב מיום [[ד' בשבט]] [[תשכ"ה]]. אגרת ח'תתקכ"ט. וראה גם במכתב מיום [[י"א באדר]] [[תשל"ז]] אל מהדירי ספרי "צפנת פענח". מודפס ב[[קובץ יגדיל תורה ירושלים]], חוברת י"ד ע' 36 .}}. למרות שהעולם מתפעל מהזכרון הנדיר שלו - אומר הרבי - שלא היה כמותו מאות שנים, הרי שמעלתו היותר גדולה היא היכולת למצוא את המכנה המשותף לריבוי נושאים בתורה{{הערה|מודפס ב[[שיחות קודש]] שנת [[תשל"ו]], כרך א' ע' 140.}}.

*הרוגוצ'ובר התכתב עם אנשים רבים חלופות מכתבים ניתן למצוא בקובץ תלמידי ישיבת חכמי לובלין (כוכבי אור) וב'קובץ מאמרים לרב אלחנן וסרמן.  

* [http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59851 פלא הדורות: הרוגצ'ובי והתבטלותו לאדמו"רי חב"ד] מאמר שפורסם בעיתון "שעה טובה" מאת הרב [[דוד מאיר דרוקמן]] {{אינפו}}

* [http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=59704 בנו העלום של הרוגצ'ובער] יעקב ב. פרידמן, עיתון משפחה {{אינפו}}