גורן
המונח "גורן" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גורן (פירושונים).
הגוֹרֶן היא מקום איסוף התבואה לאחר הקצירה, בו היו מפרידים את הגרעינים מהמוץ ומן התבן.
הגורן היווה בעת העתיקה מקום כינוס, ומהכינוי שלו בארמית, 'אידרה', לקוח שמו החלקים בספר הזוהר המחולק לשלש 'אידרות', במשמעות של מקום כינוס ואיסוף, שחבורתו של רשב"י התכנסה ללמוד את רזי התורה.
בית המקדש נבנה על מקום "גורן ארוונה היבוסי" אשר נקנה בידי דוד המלך[1]. בחג הסוכות משתמשים בסכך טבעי בלבד, כפי שנלמד מהפסוק "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים, בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ[2]".
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
הפעולה העיקרית שנעשית בגורן, היא הפרדת התבואה מהמוץ, ובמשמעות הרחבה יותר, הפרדת ובירור הפסולת, ולכן הוא משל לבחינת יסוד דנוקבא, שהמשפיע שמביא את השפע, בורר את הפסולת ונותר רק הזרע המבורר[3].
זהו גם משמעות לשון חז"ל ש'הגורן אלו ישראל', כיון שהם אלו שפועלים את הבירור, וזהו הרמז בכך שבאשה יש רנ"ב איברים ויחד עם הכולל עולה למספר 'רנ"ג', אותיות 'גרן', ופעולת הבירור היא על ידי הביטול של המקבל אל המשפיע (בדוגמת היחוד של זו"נ, שבכדי לקבל את השפע כראוי צריך המקבל להיות כלי ריקן)[4].
על דרך זה חז"ל דימו את הסנהדרין שהיו יושבים 'כחצי גורן', כיון שענינם של הסנהדרין הוא 'לנקות' ו'לברר' את בני ישראל ולבער את הרע מקרבם[5].
גורן האטד[עריכה | עריכת קוד מקור]
האטד הוא קוץ, המורה על בחינת ה'זכר' של הקליפה, ו'גורן האטד' הוא יחוד של הקליפה, ה'אטד' עם ה'גורן' שהוא בחינת מקבל ויסוד דנוקבא, והוא השקיעה בעניני עולם הזה.
בפרשת ויחי מסופר שלאחר הסתלקותו של יעקב אבינו, כשלקחו אותו להיקבר בארץ ישראל, עצרו דווקא בגורן האטד להתאבל, כיון שדווקא לאחרי הסתלקות יעקב החל השיעבוד לעניני מצרים ערוות הארץ, ורק אז החל ה'יחוד' של הקליפה ועל כן דווקא שם התאבלו כי מקום זה מסמל את תחילת השיעבוד[6].
בית המקדש[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהושענות ובמקומות נוספים מדגישים שבית המקדש הוא 'גרן ארנן' שנבנה במקום גורן ארוונה היבוסי, כיון שבניין המקדש בא דווקא על ידי הבירור של בחינת 'גורן האטד' והעלאת הניצוצות[7].