בצל
בצל (ביידיש נקרא 'א ציבלע') הינו ירק חריף בנוי שכבות-שכבות של גלדים וגדל באדמה.
בהלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ברכתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הבצל הוא אחד מגידולי הקרקע שטעמו נפגם כתוצאה מבישול וכיו"ב. לכן אם אוכלים בצל חי - ברכתו היא בורא פרי האדמה. אך אם הבצל מבושל וכיו"ב - ברכתו היא שהכל נהיה בדברו.
דרך אכילתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהלכה כתוב שלא יאכל אדם דרך רעבתנות[1], ולכן ע"פ ההלכה גם לא יאכל אדם בצל מצד ראשו מיד, אלא מצד עליו[2], על ידי שיקלף ויסיר את העלים תחילה ואחר כך יאכל מצד העלים מעט מעט עד שיגיע לראשו[3], ואם אכל מצד ראשו הרי זה גרגרן[4], מלבד בשבת שמותר להתחיל מראשו, משום חיבוב סעודת שבת[5].
בצל קלוף[עריכה | עריכת קוד מקור]
ע"פ ההלכה אסור לאכול בצל מקולף שעבר עליו הלילה, מפני שרוח רעה שורה עליו, גם אם היה צרור וחתום בבגדו. ואם השאיר בו מעט מקליפתו או את השערות שבראש הבצל - הרי זה מותר[6].
כרפס[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – כרפס |
במדינות אשכנז לא השתמשו בירק הנקרא בשם 'כרפס' בליל הסדר, אלא בירקות שונים. למנהג חב"ד (ועוד) נוהגים להשתמש בבצל טבול במי מלח.
בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר האמצעי רצה שאברכים יחזרו דברי חסידות
בציבור. ונהיה סדר אצל החסידים, שכשאשר היו חוזרים
מליובאוויטש היו חוזרים את דברי החסידות שהיו שומעים
במקומות שבהם היו מגיעים.
פעם אחד נסע מליובאוויטש חסיד אחד, ובשנה הבאה כאשר בא לאדמו"ר האמצעי
התאונן שכשהוא חוזר חסידות ברבים הרי זה גורם לו להכרת מעלת עצמו, ועד שזה
מביא אותו ל'ישות'. ענה לו אדמו"ר האמצעי:
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין "א ציבעלע זאל פון דיר ווערן אבער חסידות זאלסטו חזר'ן!"
[7].
הרבי מבאר שדיוק הענין שהמשיל הכרת מעלת עצמו לבצל, שהרי בצל הוא דבר חריף, וכשאוכלים מעט ממנו הוא נותן טעם לשבח, אך כשאוכלים יותר מדי הרי זה גורם לבכי. וכן הוא בענין הכרת מעלת עצמו. ובכל זאת אמר לו אדמו"ר האמצעי שאף אם חזרת החסידות גורמת לו להיעשות ל'בצל' מכל מקום יש להמשיך בהשפעה על הזולת.