428
עריכות
שינויים
מ
←מקור הפסול ומהותו: הגהה
בהמשך הברייתא מובא {{ציטוטון|וכן היה [[רבי יוסי]] אומר זילף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול, הוליכן עם הקרקע כשר}}. המשנה מתייחסת לאדם שהזרים ב[[יד|ידיו]] וב[[רגל|רגליו]] מים ישירות לבור המקווה, וקובעת שהמקווה פסול.
כך גם ב[[תורת כהנים]] על פסוק אך מעין ובור מקוה מים, דרשו חז"ל "מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים". מכך למדו פסול שאובים שהן בידי אדם, ועל כן כל מים הבאים על ידי האדם פסול. לעומת זאת אמרו עוד שם בתורת כהנים מביאים ראיה לכך, שפסול תפיסת ידי אדם הוא רק כשהמים הגיעו ישירות לבור המקווה על ידי האדם. את הדבר מוכיחים חז"ל מהפסוק {{ציטוטון|ויקרא יא לו}} {{ציטוטון|אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר}}. מהמילה "בור" נלמד כי המקווה אינו אמור להיות דומה לחלוטין ל"מעיין" שכל הווייתו היא טבעית (בידי שמים), אלא ניתן לדמותו גם לבור שנחפר על ידי אדם. הגבול בין מעיין לבור מוגדר כאשר המים הצטברו יחדיו מכוח האדם, אך כניסתם הסופית לתוך הבור היתה מאליהם, דבר הנקרא "המשכה על גבי קרקע" {{הערה|לשון הברייתא: אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו, ת"ל בור}} והיינו שמזה שדימה הכתוב מקוה לבור שהוא בידי אדם, למדין מזה שמותר תפיסת אדם במקוה. ועל כן חילקו, דכשהאדם מערה להדיא למקוה פסול, אבל אם באו על ידי המשכה למקוה כשר. וכמ"ש כל זה הרמב"ם בפירושו דהמניח קנקנים ונמצא בכלים מצד עצמן אינן אוסרין משום שאובין, כי אם על ידי האדם שנוטלן ומערה אותן למקוה.
==כוונת האדם==
לכוונת האדם ישנה משמעות נכבדת בפסול זה של תפיסת ידי אדם. התייחסות לכך אנו מוצאים במשנה {{הערה|מקוואות פרק ד' משנה א'}} בענין "המניח כלים תחת הצנור" כלומר אדם המניח כלים תחת קילוח המים במטרה שהמים יתקבצו שם ומשם ירדו לתוך המקווה, שהדבר גורם לפסילת המים, וגם לפי דעת [[בית הלל]] שמקילים בכך ומתירים את המים לטהרת המקווה, אין זה אלא אם עשה זאת ללא כוונה - ששכח את הכלים בחצר ורק אם בשעת הנחת הכלים לא היו [[עננים]] בשמים.