שינויים

ה[[גאון]] ה[[חסיד]] הרב '''שלמה מנחם מענדל חן''' [[הי"ד]] ([[ט"ז תשרי]] [[תרל"ט]]-[[ד' אלול]] [[תרע"ט]]) היה רב ה[[עיירה]] [[ניעז'ין]] בתקופתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] והיה יד ימינו בעת [[אסיפת הרבנים עת"ר]] וסייע בסנגוריה של [[משפט בייליס]]. נרצח בדמי ימיו על ידי הפורעים של 'גדודי דניקין', והוא בן ארבעים בלבד.

אביו הרד"צ, שהיה מפורסם לגאון היה נוהג לומר "יודע אני כי בני יודע ללמוד יותר טוב ממני!{{הערה|"בממלכת היהדות" לבן רד"צ, ר' [[אברהם יהודה חן]]}}, ו"אני יותר גדול מבני - לי יש בן יותר טוב מאבא שלו..." {{הערה|עדותה של גב' [[שושנה חן זהבי]] בספר "שושני חן" בעריכת ישראל קראוו מ[[מיאמי]]}}.

בגיל שש כבר ידע את כל ה[[תנ"ך]]{{מקור}} בעל פי פה ואת כל הביבליוגרפיה של ספריית אביו, הרד"צ. בגיל שמונה עשרה היה בקיא כבר גם בכל ה[[ש"ס]], [[תלמוד בבלי]] ו[[תלמוד ירושלמי]], ספרי [[הרמב"ם]] ושו"ת חת"ם סופר{{מקור}}.

פרופסור גדול ששהה בצ'רניגוב באותם ימים אפיין את זכרונו כ"צלמנות" (זכרון פנומאלי) {{הערה|עדותו של ר' [[אברהם חן]].}}

בחודש [[אדר]] [[תרס"ד]] [[התחתן ]] ר' מענדל עם מרת פסיא, בת ר' [[שבתאי ברמן]], [[חסיד]] [[חב"ד]] וסוחר [[עשירות|עשיר]] מ[[בנדרי]] שבבסרביה (כיום ב[[רומניה]]). השדכן, מספרת מסורת המשפחה{{הערה|עדותו של הבן, דובער חן}}, היה [[אדמו"ר הריי"צ]], וכדמי [[שידוך|שדכנות]] קיבל תרומה גדולה ל[[תומכי תמימים ליובאוויטש]].

בשנת [[עת"ר]] נסע [[אדמו"ר הרש"ב]] ל[[אסיפת הרבנים עת"ר|אסיפת הרבנים]] ב[[פטרבורג]]. ו[[אדמו"ר הרש"ב]] לקח את ר' מענדל כדי לסייע לו. ר' מענדל היה יד ימינו בועידה, הוא סידר את מסמכיו הקשורים בועידה, השתתף בדיונים, הגן על דיעותיו ואף נאם בשמו. בפרוטקולי הועידה הוא מוזכר כ"נציגו של הרבי מלובאביץ'" {{הערה|פרוטקולי הועידה, בית הספרים הלאומי, [[ירושלים]].}}.

באותה אסיפה הגר"ח נאם נאום חוצב להבות אש, ומכיון שלמשכילים לא היה מה לענות, הם גיחכו וצחקו באמצע דבריו של הגר"ח. בראות זאת אדמו"ר הרש"ב, הוא עזב את האסיפה, כשהוא משאיר פתק ביד נאמן ביתו ר' [[מנדל חן]]. לאחר האסיפה דרש ר' מנדל שהאסיפה תברר את דבר הסתלקותו של הרש"ב מהאסיפה, ותוך כדי דיבור פתח את הפתק שמסר בידו [[אדמו"ר הרש"ב]] בה היה כתוב: "לא אוכל להשתתף באסיפה בה לועגים לגדולי ישראל". לאות הזדהות עם דברי אדמו"ר הרש"ב, עזבו כל גדולי הדור את האסיפה. באותה הזדמנות אמר הגר"ח: אני [[קנאה|מקנא ]] ברש"ב, שבין מקורביו נמצא אדם נפלא כר' מנדל חן.

במשך השנים בכל עת מצוא נשלח ר' מענדל על ידי [[אדמו"ר הרש"ב]] לענייני הכלל. כאשר בשנת [[תרע"ז]] בני ניעז'ין התלוננו ל[[אדמו"ר הרש"ב]] כי רבם כמעט לא נמצא איתם, וביקשו לשלוח אחר לעסוק בענייני הכלל, ענה להם הרבי כי "הרב דמחנם רב רחומיא וידיד נפשי הרב הרמ"מ יחי' הוא מהמיוחדים המתועדים והראויים להתעסקות כללי, ואין להחליפו באחר" {{הערה|אגרת מיום ד' [[ניסן]] [[תרע"ז]], [[אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב]].}}.

בשנת [[תרע"ח]] התחוללו [[סופות בנגב|פרעות קשות]] ברחבי [[רוסיה הלבנה]] על ידי גדודי דניקין, "הלבנים". בראש חודש [[אלול]] [[תרע"ט]] כבשו את [[ניעז'ין]] וחוללו שם שמות. ב[[ד' אלול]] [[תרע"ט]] יצא ר' מענדל עם כומר פרובוסלבי ו[[יהודי]] בשם זסלבסקי [אולי מצאצאי [[אדמו"ר הזקן]].] אל מושל העיר מטעם דניקין לבקש הגנה. לא ידוע מה ענה המושל. בלכתם חזרה החלו הפורעים להשתולל. הכומר והיהודי נמלטו ל[[כנסיהכנסייה]]. ר' מענדל סירב להיכנס למקום [[עבודה זרה]]. הוא ברח למלון יהודי ונרצח שם על ידי הפורעים לאחר כשלוש דקות (לערך).