[[קובץ:רבי מתיא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|האהן הקטן מעל קברו של רבי מתיא בן חרש]]ה[[תנא]] האלוקי '''רבי מתיא בן חרש''', היה תנא בדור העשירי ואחד עשר לתנאים, שהוא הדור השלישי והרביעי לחורבן [[בית שני]].
[[רבי אליעזר]] הגדול היה רבו [יוחסין], וכן [[רבי יאשיה]] ו[[רבי מאיר]] [אבות דרבי נתן פרק א'].תאריך הפטירה שלו השתשרש בקהילות הקודש בי"ג אלול
[[רבי אליעזר]] הגדול היה רבו של {{הערה|יוחסין.}}, וכן [[רבי אלעזר ברבי יוסייאשיה]] שמסר כמה וכמה הלכות משמו ו[סוף [רבי מאיר]]{{הערה|[מסכת יומא][אבות דרבי נתן]]פרק א'.}}.
התגורר ברומי [מעילה דף יז, עמוד א'], שם גם הקים בית דין והוא היה רבו של [[ישיבהרבי אליעזר בן רבי יוסי]] שמסר כמה וכמה הלכות משמו{{הערה|סוף [[[סנהדרין]מסכת יומא] דף לב, עמוד ב' ורשי שם]}}.
בלקוטי התגורר ברומי{{הערה|[[מעילה]] יז, עמוד א.}} שם גם הקים בית דין, שהתפרסם כבית דין מומחה בהוצאת הצדק לאור, עד שאמרו ח{{הערה|סנהדרין לב, ב.}} {{ציטוטון|צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה אחר [[רבי אליעזר]] ל[[לוד]], אחר רבי מתיא בן חרש ל[[רומי]].}} כן הקים במקום [[ישיבה]]{{הערה|[[סנהדרין]] דף לב, עמוד ב' ו[[רש"י]] שם.}} שהתפרסמה כגדולה ביותר בימיו{{הערה|מגיד משנה, הלכות סנהדרין פרק ו'.}}. ב[[לקוטי שיחות ]] חלק יז {{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=14940&hilite=1f836893-59f8-4114-b116-c56c880f8005&st=%D7%91%D7%9F+%D7%97%D7%A8%D7%A9&pgnum=207 עמ' 194] .}} דן [[הרבי]] בשאלתו של רבי מתיא המובאת ב[[מסכת יומא]] [{{הערה|דף פו, עמוד א'.}}. באחת מההתוועדויות, ביאר הרבי את [[רש"י]] שמביא את מאמרו של ר' מתיא בן חרש אודות גאולת בני ישראל ממצרים, שהיו ערומים ממצוות והיו צריכים לדם פסח ודם מילה כדי שיהא בידם זכות קיום המצוות הללו. הרבי דיבר ברגש רב על אריכות הגלות האחרון, ובכה מאוד באומרו "הבן חמש למקרא נותר עם קושיא: כיצד ייתכן שיהודים עדיין נמצאים בגלות? כמה הוא השיעור לייגע את היהודים בגלות"?... רבי [[ישראל מרדכי טברסקי]] האדמו"ר מ[[חסידות רחמסטריבקא|רחמסטריבקא]] ששהה במקום, היה בהתרגשות גדולה למשמע הכמיהה העצומה של הרבי לגאולה השלימה, והכאב האמיתי שפרץ מלבו הטהור לנוכח המשך הגלות{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59229 חב"ד אינפו], על פי עדות רבי [[נחמן יוסף טברסקי]].}}. ==שיתעסקו במצוות==רש"י מזכיר את מאמרו של רבי מתיא בפרשת בא, ומסביר שני סיבות לכך ש[[הקב"ה]] הביא להם דווקא ב[[י' בניסן|עשור לחודש]], א) כדי שיהיו להם שתי [[מצוות]] שיעמדו להם להגאל, דם [[פסח]] ודם [[מילה]]. ב) מפני שהיו שטופים ב[[עבודה זרה]], ובכך יהיו להם [[מצוות]] כדי להתעסק בהם. הרבי{{הערה|1=[[לקוטי שיחות]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16076&hilite=4a00bb87-191a-4d78-ae6f-d8e111a7bb96&st=%D7%91%D7%9F+%D7%97%D7%A8%D7%A9&pgnum=129 חלק ט"ז].}} מסביר כי [[רש"י]] מזכיר את מאמרו [[בפרשת בא]] אודות כך ש[[הקב"ה]] הביא להם דווקא בעשור לחודש, א)כדי שיהיו להם שתי מצוות להתעסק בהם. ב) מפני שהיו שטופים בעבודה זרה ויהיו להם מצוות כדי להתעסק בהם. הרבי מסביר כי בשניהם יש טעם ותירוץ לכך שלקיחת השה היה צריך להיות כבר מעשור לחודש, לפי הטעם הראשון שיהיו בידם זכויות, הטעם הוא כי כדי לקיים [[מצוות מילה]] יש לנוח שלושה ימים בהם אסור לצאת לדרך מפני הסכנה, ולפי הטעם השני ההדגש הוא שיהיה בידם הצאן כמה ימים כדי שיתעסקו בו. הרבי מקשה למה הרש"י מזכיר דווקא את שמו של רבי מתיא בן חרש ולא את שמו של התנא השני - [[רבי אליעזר הקפר]]. ובהדגש לשון [[רש"י]] "'''היה''' רבי מתיא בן חרש" אומר" משמע שמאמר זה היה רבי מתיא בן חרש אומר תמיד. כתוב בגמרא "הלך אחר רבי מתיא לרומי", ולכאורה קשה למה הקים את ישיבתו במקום מרוחק כזה שיהיו צריכים ללכת עד שם, ולא בארץ ישראל כאשר כל התנאים. ומסביר הרבי כי רבי מתיא בן חרש, שהיה משורשו של [[יוסף הצדיק]] - עבודת הבירורים{{הערה|[[סדר הדורות]]בערכו.}}, רצה שיהיה ברומי ישיבה של תורה כדי שיתעסקו בהם ישראל שבאותו מקום ויאיר להם חשכת הגלות, ובכך היה מנחם את תלמידיו.
== אמרותיו ==
'{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הוי מקדים בשלום כל אדם, והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים' [|מקור=[[מסכת אבות]] פרק רביעי, משנה טו].}}.{{הערות שוליים}}{{תנאים}}[[קטגוריה: תנאים]]