שינויים

{{חז"ל||שם=רבי מנא|תמונה=|כיתוב=|תקופתו=[[תקופת האמוראים]]|מקום פעילות=[[ארץ ישראל]]|דור=חמישי|בית מדרש=|רבותיו=רבי יונה (אביו), רבי יוסי בר זבידא, רבי יצחק בן אלישיב|חבריו=רבי חנניה דציפורין, רבי יוסי ברבי בון|תלמידיו=}}'''רבי מנא''' בנו של [[רבי יונה]] היה [[אמורא]] ומוזכר בעיקר ב[[תלמוד ירושלמי]] ו, אך גם ב[[תוספתאתלמוד בבלי]]הוא מוזכר לפעמים. הוא היה רבו של [[רבי חנינא]]. יש להבדיל בינו לבין ה[[תנא]] רבי מנא שמוזכר בתוספתא. ==תולדות חיים== רבי מנא היה בנו ותלמידו של רבי יונה, שהיה מתלמידי החכמים הבולטים בדור שלפני - הדור הרביעי. כך פעמים רבות כשלימד הלכה, מסר דברים בשם אביו; כאשר שמע אותם מאביו בבית, אמר: "כך אמר לי אבא", וכאשר שמע אותם מאביו בבית המדרש, אמר: "כן אמר רבי יונה"{{הערה|תלמוד ירושלמי, [[מסכת מגילה]], ד', י', ובפירוש קרבן העדה.}}. כמו כן למד ו[[שימוש חכמים|שימש]] את רבי יוסי בר זבידא שהיה חברו של אביו - רבי יונה{{הערה|תלמוד ירושלמי, [[מסכת שקלים]], ז', ב'.}}. פעם הלך לעיר קיסרין (קיסריה), שם למד אצל האמוראים רבי חזקיה, רבי אושעיה בר שמי, רבי אהבה, [[רבי זירא|רבי זעירא]] ורבי זריקן{{הערה|תלמוד ירושלמי, [[מסכת דמאי]], א', ג'; [[מסכת כלאים]], ו', ג'; [[מסכת חלה]], א', א'; [[מסכת שבת]], ז', ב'.}}. [[תלמיד חבר]] שלו היה רבי יוסי ברבי בון{{הערה|תלמוד ירושלמי, [[מסכת שביעית]], ו', ב'.}}, וחבר שלו המוזכר במיוחד היה רבי חנניה דציפורין, שמוזכרות מחלוקות רבות ביניהם, בלשון "רבי חנניה ורבי מנא: חד אמר... וחרנה אמר..."{{הערה|תלמוד ירושלמי, [[מסכת חלה]], ב', ב'; [[מסכת פסחים]], ג', א' ובמקומות נוספים.}} לאחר ההיכרות ביניהם רבי חנניה הכיר, ברוב [[ענווה]], בכך שרבי מנא עולה עליו בגדלותו בתורה, ומסר לו את תפקיד ראש הישיבה ב[[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]], ולא די בכך, אלא שאף ישב ללמוד אצלו כאחד התלמידים{{הערה|תלמוד ירושלמי, [[מסכת פסחים]], ו', א'.}}. ==אישיותו==רבי מנא הביע שאט [[נפש]] כלפי אנשים שרכשו תואר כבוד רבני - "רבי" - באמצעות מתנות לנשיאים{{הערה|תלמוד ירושלמי, [[מסכת ביכורים]], ג', ג'.}}, וייתכן שבעקבות כך מוזכר בתלמוד שהוא נרדף על ידי אנשי בית הנשיא. כך מסופר כי פעם אחת כשנרדף על ידי אנשים אלה, הלך לקברו של אביו, ואמר "אבא, אבא, בני בית הנשיא מצערים לי". כך גם מסופר כי פעם אחת כאשר עברו אנשי בית הנשיא ליד קברו של אביו, רבי יונה, פרסות סוסיהם התקבעו, והם לא יכלו לזוז ממקומם, עד שהתחייבו לא לצער אותו יותר{{הערה|[[תלמוד בבלי]], מסכת תענית, דף כ"ג, ב']].}}.

אודות אחד מהדיונים ביניהם מובא ב[[ירושלמי]]{{הערת שולייםהערה|סוף [[עירובין]].}} על השאלה הנשאלת ב[[משנה]], שהצבת אינה נעשית אלא בצבת אחרת. צבת הראשונה מי עשאה. והשיבו על כך, שהיא מהדברים שנבראו ב[[ערב שבת]] [[בין השמשות]]. שאל [[רבי חנינא]] את רבו ר' מנא איך אתית דבר זה לדינים שבמתני', והשיב לו: מצבתא אחת למדו כמה צבותות, וכאן משביתה אחת למדו כמה שביתות.

בפני משה מפרש השייכות של מאמר זה לכאן, שזהו מענה ברמז על האיבעיא שבגמ' שם לפני זה, בקשר לדברי המשנה ה[[משנה]] בדין הוצאת שרץ שנמצא במק­דש — "- {{ציטוטון|[[רבי עקיבא ]] אומר מקום שחייבין על זדונו [[כרת ]] ועל שגגתו [[קרבן חטאת |חטאת]] משם מוציאין אותו"}}, ואמרו על זה בגמ' "בגמרא {{ציטוטון|הוציא ממקום שחייבין עליו כרת ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת — - כבר נראית לצאת, כלומר, כבר הי' היה ראוי להוציא בתחילה, ופשיטא שמוציאו אף משם, אלא דהא קמבעיא לן, אם מצאת אחר בצד במקום שנפל. . שאין חייבין עליו כרת, מוציא את שניהם דמכיון שהותר לזה הותר אף לזה או אינו מוציא אלא את שנראה לצאת" בתחילה}}?

וכמענה על איבעיא זו השיב רבי מנא "דרך רמז ומשל... דכמו שכמו מצבתא אחת למדו לעשות כמה צביתות, הכא נמי כך גם כאן, משביתה אחת למדו כמה שביתות, דמכיון שהותרה לו שבות אחת במקדש, לטלטל ולהוציא זה שנראה לצאת, מוציא עמו במקום שנפל גם את השני עמו, דמאי שנא, דכיון שהותר הותרו כמה שביתות" (הואיל ובבת אחת הן).

אבל פירוש זה צריך עיון גדול, כי לכאורה אינו אלא רמז רחוק ביותר, שהרי אין שום קשר בין הסברא להתיר את השבות הב' — - "כיון שהותרה שביתה אחת הותרו כמה שביתות", שיסוד ההיתר בזה הוא — - "הואיל ובבת אחת הן", - עם המשל "צבת בצבת עבד" (שמצבת אחת נעשו כמה צבתות)4.

וגם אין פירוש זה מתיישב בלשון הירושלמי "משביתה אחת למדו כמה שבי תותשביתות" — - שהרי אין כאן ענין של לימוד, אלא רק היתר כולל, "דמכיון שהותר לזה הותר אף לזה".

ובפרט שיש דיעות שאין הכרח לומר שהצבת הראשונה היתה הייתה בריה בידי שמים, כי "אפשר יעשנה בדפוס כו'", ולמה ליה להירושלמי להכנס כאן בהמשא ומתן ולהסיק שהצבת הראשונה היתה הייתה בריאה בידי שמים [והרי גם אם נעשתה בידי אדם, נעשו כמה צבתות ממנה].

מבאר [[הרבי]]{{הערת שולייםהערה|[[לקוטי שיחות]] כרך לא [[פרשת יתרו]] שיחה ג.}}: מקורו של מאמר זה הוא{{הערת שולייםהערה|כמ"ש כמו שכתב בפני משה.}} בתוספתא כאן, וז"ל התוספתא: הלכות שבת... כהררין תלוין בשערה מקרא מועט והלכות מרובות ואין להם על מה שיסמכו, מכאן אמר [[רבי יהושע]] צבתא בצבתא מתעבדא צבתא דקמייתא מה הוית הא לאו בריה הות.

הרי מפורש, שהדמיון ד"צבתא בצב תא מתעבדא" לענין ה"שביתה" הוא בכך, דאף שיש רק "מקרא מועט" בתורה בנוגע לשביתת שבת, מ"ממכל מקום, מ"מקרא מועט" זה יוצאים "הלכות מרובות"{{הערת שולייםהערה|עד שהן כמו "הררין תלוין בשערה", ויתירה מזו — - "אין להם על מה שיסמכו".}} — - בדוגמת ריבוי הצבתות שכולן הן תוצאה מצבת הראשונה שנבראה בששת ימי בראשית.

ובזה מובן היטב הטעם שבתוספתא הובא אופן יצירת הצבת הראשונה, שהיא בידי שמים — - כי זהו הדמיון לשביתת שבת, שמקורן ועיקרן של ה"הלכות מרובות" דשבת הוא — - "מקרא{{הערת שולייםהערה|מועט.}}", [[תורה שבכתב]] שהיא "בידי שמים"; ומזה נסתעפו אח"כ אחר כך "הלכות מרובות", עד לריבוי השבותין גזירות וסייגים שמדרבנן — - בדומה לצבתות הרבה שנעשו בידי אדם, מכחה של הצבת הראשונה.

ולי זה מבאר הרבי, שגם בירושלמי כאן (ש הביא ג"כ השקוגם כןהשקו"ט ע"ד על דבר בריאת הצבת ה ראשונה) הכוונה כמו בתוספתא{{הערת שולייםהערה|ושאלת רבי חנינא "ומה את אמר לה" היא משום שלא שמיעא ליה תוספתא זו. ור' מנא השיב לו תוכן דברי התוספתא.}}, ומה שאמר "משביתה אחת למדו כו'" לא קאי על שבות דרבנן{{הערת שולייםהערה|כפירוש הפני משה.}}, אלא על ענין השביתה המפורש בתורה, שהוא "מקרא מועט"{{הערת שולייםהערה|"שביתה אחת".}}, שממנו למדו "שביתות הרבה" — - ריבוי איסורי שבות דרבנן. {{אמוראים}}

 {{מיון רגיל:מנא}}[[קטגוריה:אמוראים|מנא]]