שינויים

במשך התפילה וקריאת ה[[תפילה]] ו[[קריאת התורה ]] לא קם הרבי מהמיטה, אבל כאשר נקרא לעלות ל[[מפטיר]], אזר הרבי כוח, התיישב, נשק את ספר התורה ובירך את הברכות. אחרי ה"קריאה" קרא הרבי את ההפטרה בקול ברור ורגיל, עד שאפילו אלו שעמדו בחוץ יכלו לשמוע את ההפטרה.

את [[תפילת מוסף]] התפללו, כמו שחרית, בגן ב[[גן עדן התחתון]]. כאשר שרו הנוכחים [[הוא אלוקינו]] ו[[אתה בחרתנו]] ב[[חזרת הש"ץ]], עודד הרבי את השירה בתנועות קלות.

חלפו כמה שעות והד"ר וייס הגיע בטיסה מ[[שיקאגו]] בליווי מכשירים משוכללים. כשנכנס מאז שד"ר וייס נכנס לחדר הרבי, פנה אליו הרבי ואמר: אמר שהמצב משתפר והולך ומשתפר. בכלל, תמיד כשעשו בדיקות היו מראים את הממצאים לרבי, והוא היה אומר מה עליהם לעשות. "ברצוני שתטפל בי כמו פציינט רגילכל מה שהרבי אומר - כן הוא בדיוק", התבטאו הרופאים.

מאז שדהרבי ביקש מהרופאים שאם ישתנה, ח"ר וייס נכנס לחדרו, אמר שהמצב משתפר והולך ומשתפר. בכלל, תמיד כשעשו בדיקות היו מראים את הממצאים לרבי, והוא היה אומר מה עליהם לעשותהמצב - שלא יפרסמו זאת. הרופאים שאלוהו: "אם כן - מדוע לא שוחח הרבי על כך עד עכשיו?" והשיב הרבי: "כל מה שהרבי אומר בכל פעם שהיה לי כאב - כן הוא בדיוקטיפלתי בעצמי במקום של הלב והכאב עבר".ואמר עוד, שידע כל הזמן שהיה לו התקף לב, התבטאו הרופאיםולא רצה לגלות.

הרבי ביקש מהרופאים שאם ישתנה, ח"ו, המצב - שלא יפרסמו זאת. הרופאים שאלוהו: "אם כן - מדוע לא שוחח הרבי על כך עד עכשיו?" והשיב הרבי: "בכל פעם שהיה לי כאב - טיפלתי בעצמי במקום של הלב והכאב עבר". ושוב אמר להם, שידע כל הזמן שהיה לו התקף לב, אבל לא רצה לגלות את זה. כל הרופאים היו המומים מכך שלפי כל הסימנים עבר הרבי את ההתקף הקשה בעת ה[[הקפות]], ולמרות זאת צעד הרבי להקפה השביעית, חזר לבימה לסיום התפילה, ועלה מ[[בית הכנסת]] לחדרו למעלה - במדריגות! . הרופאים התבטאו פה אחד שאלו היו כוחות על אנושיים. "אי אפשר להאמין שאחר התקפת לב כזו יוכל אדם לעלות במדריגות וללכת לאכול ב[[סוכה]]!" אמרו. {{הערת שוליים|אחד הרופאים הסביר זאת על פי הידוע, ש[[מלך]] אף פעם לא נופל לפני בני עמו, מכיוון שאין זה לכבוד, וכמו כן, הרבי לא נפל על בימתו בבית הכנסת בשעת ההתקפה; כי הרבי דומה למלך...}}