מהר"ל מפראג

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קבר המהר"ל מפראג

רבי יהודה ליווא בן בצלאל, המוכר בכינויו מהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג (בספרות הגרמנית כונה "רבי לעוו הגבוה") היה רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות דתי יהודי, מגדולי ישראל הבולטים מתחילת תקופת האחרונים (ה' ר"פ - ה' ש"ע). שמו השני נכתב בצורות שונות בגרמנית: Levai, Loewe, Löwe, Loew וגם בעברית: ליווא, ליוואי, ועוד. כתביו מהווים מקור לחלק מתורת חב"ד [1].

ה'אלטנוי שול' - בית הכנסת של המהר"ל

קורות חייו[עריכה]

המהר"ל מפרג, רבי יהודה ליואי - נולד בליל ט"ו בניסן בעצומו של ליל הסדר, בשנת ה' אלפים רע"ב, בעירה פוזנא שבפולין. אביו של המהר"ל, רבי בצלאל, הגר מארץ אשכנז (גרמניה) אל המרכז היהודי החדש שהלך והתפתח בעירות פולין. המהר"ל הוא הצעיר במשפחה של שלושה בנים. אחיו היו גם הם תלמידי חכמים מובהקים: הראשון רבי חיים, תלמיד המהרש"ל, וחברו ובעל הפלוגתא של הרמ"א. השני רבי סיני, אב בית דין ניקלשבורג, שהיה גם רבו של תלמיד המהר"ל, רבי דוד גאנץ, והשלישי רבי שמשון אב"ד קרמניץ.

בספר הזכרונות לרבי הריי"ץ מסופר- כי אביו של המהר"ל ר' בצלאל, היה אדם חסר אמצעים ולכן חיפש להשיא את בניו לאנשים אמידים שיואילו לשלם את הוצאות הלימוד של בניו. וכך השתדך המהר"ל עם מרת פערל בתו של העשיר ר' שמואל רייך שהיה מקורב לבית המלכות. ר' בצלאל היה אדם עני, ולא היה באפשרותו לממן את לימודי בניו. ולכן חיפש לחתן את בניו עם משפחות בעלי אמצעים, שיתחייבו לשלוח את בניו ללמוד בישיבה. כך עוד בילדותו השתדך המהר"ל עם מרת פערל, בתו של ר' שמואל שמעלקה רייך. בגיל שתים-עשרה נשלח המהר"ל לישיבתו של ר' יעקב פולק בפרמשילא. דרך לימודו של ר' יעקב הייתה שיטת הפלפול, ורבים התלמידים שרצו להתקבל לישיבתו. ר' יעקב היה בורר את התלמידים, ומקבל לישיבתו רק אחד מתוך עשרים וחמישה שרצו ללמוד אצלו. בשנת רפ"ח עזב ר' יעקב את פרמשילא והתמנה לרב בפראג, והמהר"ל הצעיר יצא לערוך גלות. במשך שנתיים הסתובב המהר"ל בגלותו ולבסוף חזר לפראג.

ר' שמואל רייך הביע רצונו לערוך החתונה לאלתר, אך המהר"ל סירב בשל גילה הצעיר של הכלה שהייתה רק בת 14. המהר"ל ביקש רשות לשוב וללמוד במשך עוד 4-5 שנים שלאחריהם ישוב להינשא. הרשות נתנה והמהר"ל יצא ללמוד אצל ר' יצחק קלובר בפוזנא. בתום השנים הקצובות, ביקש המהר"ל הארכה נוספת, ואמר שאם הכלה לא מעוניינת להמשיך ולחכות, הרי היא משוחררת להינשא לכל אדם. האישור ניתן, והמהר"ל המשיל ללמוד אצל ר' יצחק במשך מספר שנים נוספות.

בגיל שלושים ושתים נשא המהר"ל את מרת פערל, ויחד נולדו להם שלוש בנות ובן, הבן נקרא על שם סבו, בצלאל.

כעבור 9 שנים התמנה המהר"ל כאב בית דין בניקלשבורג וכרבן של כל קהילות מוראביה. הוא כיהן שם כרב 20 שנה ותיקן בהן תקנות רבות שחלק גדול מהן עוסק בהגבלת השימוש במותרות.

בשנת של"ג עזב את הרבנות בניקלשבורג ועבר להתגורר בפראג כאיש פרטי. כעבור זמן קצר ייסד ב"קלויז", אחד משני בתי הכנסת המרכזיים של פראג, בית מדרש גדול שבמכוון לא קרא לו ישיבה, כדי להדגיש את שיטתו השונה בלימוד, שדחתה בחריפות את שיטת הפלפול ששלטה בישיבות אשכנז.

עוד בטרם נתמנה לרב או לדיין בפראג ייסד חברה קדישא וכתב את תקנותיה, שאחר כך היוו דוגמה לתקנות ה"חברה קדישא" בכל אירופה. ספרו הראשון של המהר"ל "גור אריה", על פירוש רש"י למקרא, נדפס בשנת של"ח, בבית דפוס הגרשוני בפראג. בשנת שד"מ נפטר רבה של פראג והמועמד הברור להחליפו היה המהר"ל, שאף הוזמן לדרוש בבית הכנסת המרכזי שבעיר, ה"אלטנוישול". בכל זאת, בעקבות דרשתו שתקפה את ראשי הקהילה וההתנגדות לו בקרב חסידי הפלפול נתמנה לרב העיר רבי יצחק חיות, אחיה החורג של אשתו, שתמך בשיטת הפלפול.

לנוכח אי מינויו חזר המהר"ל לעירו פוזנן וכיהן בה כרב ארבע שנים. במהלך שנים אלו גברו הסכסוכים הפנימיים בקהילה בפראג עד שאילצו את רבי יצחק חיות לעזוב את העיר. לאחר שעזב את העיר, חזר המהר"ל לפראג ועורר בדרשתו בבית הכנסת המרכזי שהמחלוקת נובעת מהניכור שבין המעמדות הכלכליים והחברתיים השונים. הוא דרש שהעשירים יתמכו בעניי הקהילה. באותה דרשה גם תקף את מוסד "ראש הקהל" וטען שיש לבטלו. בשלוש השנים הבאות חי המהר"ל בפראג ללא תואר רשמי, אך נחשב למעשה למנהיגם של יהודי פראג.[2]

מפי ספרים וסופרים[עריכה]

רבינו הזקן הינו בן אחר בן למהר"ל מפראג. באופן זה: א. המהר"ל מפראג. ב. הרה"ג ר' בצלאל חריף. ג. הרה"ג ר' שמואל. ד. הרה"ג ר' יהודה לייב. ה. הרה"ג ר' משה מפוזנא. ו. הרה"ג ר' שניאור זלמן. ז. הרה"ג ר' ברוך.

המהר"ל היה בן אחר בן לדוד המלך.

בשער ספר התניא כותב אדמו"ר הזקן כי הספר נלקט "מפי ספרים וסופרים". אצל חסידים מקובל כי "ספרים" הכוונה לספרי המהר"ל והשל"ה, ו"סופרים" הכוונה לבעל שם טוב והמגיד ממזריטש.

נשיאי חב"ד בבית מדרשו[עריכה]

פעם ביקר אדמו"ר הרש"ב יחד עם הרבי הריי"ץ בפראג, וביקרו בבית הכנסת של המהר"ל. בנו אדמו"ר הריי"צ רצה לעלות לעליה בה מונח ה"גולם", שיחד את השמש, נטל סולם ועלה. - כשסיפר הריי"צ את הסיפור לרבי, שאלו הרבי מה ראה שם, והריי"צ לא ענה לו.

כשנודע הדבר לאדמו"ר הרש"ב הוכיח קשות את הריי"צ. כעבור זמן אמר לו: היתה לי עבודה של חודשים (כנראה כדי לתקן שלא יהיה נזק מזה. המספר).[3]

ספריו[עריכה]

  • אור חדש.
  • באר הגולה.
  • גבורות ה'.
  • גור אריה על התורה ה' חלקים.
  • דרוש דרש.
  • דרוש נאה.
  • דרוש על התורה והמצוה.
  • דרך החיים.
  • דרשות מהר"ל מפראג.
  • הגדה של פסח.
  • חידושי אגדות על אגדות הש"ס ד' חלקים.
  • גור אריה חידושי גפ"ת על הש"ס.
  • נצח ישראל
  • נתיבות עולם

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצונים[עריכה]

הערות שוליים

  1. מקובל כי דברי אדמו"ר הזקן על התניא "מקובל מפי ספרים ומפי סופרים" מתייחס בין היתר על המהר"ל, הרבי כתב על כך במכתב: "לא שמעתי על כך ממו"ח אדמו"ר... אף שבכלל מסורת חסידים בעלת סמכא היא".
  2. ויקפידיה העברית.
  3. תורת מנחם שנת השי"ת חלק א' (27).