1,688
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
==מבוא לפרק==
עד כאן הובנו היטב כוחות הנפש שבאדם והעניינים המוכרחים כהכנה לעבודה. בפרקים הבאים יוסבו שני אופני עבודה המתאימים לשני סוגי אנשים:
עבודת השם למי שדעתו יפה{{הערה|פרקים ט"ז-י"ז, ועבודה זו נקראת [[דרך ארוכה]].}} ועבודת השם למי שאין דעתו יפה{{הערה|פרקים י"ח-כ"ה, ועבודה זו נקראת [[דרך קצרה]].}}.
בפרק זה יוסברו שני הכללים הגדולים בעבודת מי שדעתו יפה.
בעבודת האדם שני כללים גדולים:
א. להתבונן בגדולת ה' עד שההתבוננות תעורר את הרגש ([[אהבה ]] [[יראה|ויראה]]).
ב. לדעת שעבודתו אמיתית, מושלמת ורצויה גם אם אינו מצליח לעורר רגש.
ומדוע? לכאורה בלי רגש לא עולה העבודה לעולמות העליונים - ואיך תהיה אמיתית? מסביר הרבי:
א. גם כשהשכל לא מעלה את הרגש - '''הקב"ה''' מצרף את מחשבתו למעשיו ומעלה אותם לעולם הבריאה{{הערה|דהיינו, למרות שעבודתו לא עולה מעצמה, "מתחשב" (כביכול) הקב"ה במאמציו ומעלה את עבודתו.}}.
ב. גם בלי צירוף זה עולה עבודתו לעולם היצירה (מצד האהבה מסותרת, שקיימת בשלימות אצל כולם).