שינויים

ראשי קהילת ליובאוויטש בעיר ייסדו בי"ז [[אלול]] [[תרפ"ט]] ישיבת [[תומכי תמימים לודז'|'תומכי תמימים']]. בשנים הראשונות ([[אלול]] [[תרפ"ט]] - טבת תרצ"ב) שכנה הישיבה ברחוב פאלודניאווא 25, ובשבט [[תרצ"ב]] עברו לבנין חדש ברחוב פאמארסקא 41 א שנרכש בתרומתו של ה"ר אלחנן שטיינשניידר. יו"ר הישיבה היה [[שניאור זלמן שניאורסון (מוויעליז, לודז')|הרה"ג ר' שניאור זלמן שניאורסאהן]], ובניו עזרו לו בניהול הישיבה. בנו הרב דובער יצחק היה המנהל, וסייעו לו הבנים האחרים ר' יהושע יעקב ור' לייבל. בצוות הישיבה בתקופה הראשונה היה ראש ישיבה מחסידי קוצק, ה[[משפיע]] היה הרה"ח [[ברוך פרידמן]], וה[[משגיח]] ר' טובי' בוקצין.

בתחילת שנת [[תרצ"ב]] שלח [[הרבי הריי"צ]] את הרה"ג יצחק ארי' מאנדעלבוים להיות ראש ישיבה ולומר [[שיעורים בדא]] ב[[דא"ח]].

בשנת [[תרצ"ד]] היו בישיבה שלש כתות ("מחלקות"). ראש הישיבה היה הרה"ג [[מנחם מענדל רוזנמוטער רוזנמוטר]] (חתנו של ר' [[דובער משה שמוטקין]]). והר"מ השני בישיבה היה הרב נח יצחק מורדקובסקי. בכתה השלישית היה הר"מ הרב חיים דוד גלזמן. ה[[משפיע]] היה הרב דובער יצחק שניאורסאהן. במשך הזמן גם היה ה[[משגיח]] ומסר שיעורים הרב קלמן מינקאווסקי חתנו של הרש"ז שניאורסאהן.

בשנים תרצ"ח-תרצ"ט ניהל את הישיבה הרב [[משה אליהו גערליצקי]].

[[הרבי הריי"צ ]] עסק בפיתוח הישיבה, הביא ראשי ישיבה ומשפיעיםו[[משפיעים]], קיבל דו"חות ממצב התלמידים ואף העניק תמיכה חודשית להחזקתה. הישיבה התפתחה ושגשגה ובמשך כעשר שנות קיומה למדו בה מאות [[תמימים]].

בשואה ב[[שואה]] נהרגו מרבית בני הקהילה.