הרב יחיאל מאיר יהודה גולדברג נולד בירושלים בשנת תש”י.
ילדותו
לאחר לידתו קבעו הרופאים כי התינוק חולה בצהבת ומסוכן לערוך את ברית המילה בזמנה. אביו המשפיע הרב דוד גולדברג חשש כי הרופאים מגזימים בחומרת המחלה, אולם באותן שנים קשה היה לערער על דברי הרופאים. אך הוא לא ויתר, ובבוקרו של היום השמיני ללידה שחל בשבת, הבריח את התינוק מבית הרפואה ולקח אותו אל ד”ר וולך. הרופא בדק את התינוק וקבע כי הצהבת אינה כה חמורה כפי שאמרו הרופאים, ואפשר לבצע את הברית בו ביום.
מד”ר וולך הלך האב הרב דוד אל מוהל מומחה. אף הוא פסק כי את הברית אפשר לעשות בו ביום.
משפחת גולדברג התארגנה במהירות לברית מילה. מבתי השכנים הובאו שיירים מסעודות שבת. המוהל מל את התינוק וזה נקרא על שם סבו: יחיאל מאיר יהודה. בני המשפחה והשכנים התיישבו לסעודת ברית המילה שהתקיימה בשעת ‘רעווא דרעווין’, רגעים אחדים בטרם שקעה השמש.
אביו הרב דוד גולדברג חינכו בדרכי החסידות, וכשהתבגר למד בישיבת ‘תורת אמת’ בירושלים.
חתונתו
בתקופה שלפני נישואיו, חלה אביו במחלה קשה. בהיותו הבן הרווק היחיד, התמסר כולו לעזרה באופן יוצא דופן. הוא היה צמוד לאבא בבית ובבית-הרפואה; הוא ויתר על הלימודים וסדר חיים תקין, והיה כל העת עם אביו.
לקראת חתונתו עם תבלחט”א הגב’ שפרה, בתו של הרב בעריש רוזנברג, חשש כי אביו לא יוכל להגיע לחתונה בשל מחלתו. אולם אביו עשה מאמץ כביר והגיע לחתונה של בנו הצעיר וגם לכל סעודות השבע ברכות בנמקו: “חתן נותנים לו כל שבעת ימי המשתה”. שבוע לאחר שבעת ימי המשתה, נפטר הרב דוד והוא בן 62 בלבד.
לבנו הבכור שנולד בתוך שנת האבל, קרא על שם אביו - דוד.
לאחר חתונתו התגורר ר’ יחיאל בשיכון חב"ד לוד. לפרנסתו היה מלמד דרדקי בחיידר חב”ד בלוד. את עבודתו בחיידר עשה בחריצות ובמסירות רבה.
במוצאי אסרו-חג שבועות תשל”ד, במכונית שעשתה דרכה מחתונה בירושלים למרכז הארץ, ישבו ששה חסידים. מסיבה שאינה ברורה, סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, חלקם נפצעו אנושות וחלקם נהרגו במקום,ביניהם הרב יחיאל. באותו הזמן היתה רעייתו בהריון, ובנו שנולד לאחר פטירתו נקרא על שמו - יחיאל מאיר יהודה.