15,916
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
==תולדות חיים==
===ילדותווצעירותו===נולד בשנת [[תרע"ו]],בילדותו עברה המשפחה ל[[אטוואצק]], ובשכנותם . בשכנותם ב[[אטוואצק]] התגורר הגאון החסיד ר' [[דוד טייבלום]] (ריקער), שהיה ר"מ בישיבת תומכי תמימים. ר' דוד הבחין שהבחין בכשרונותיו ומידותיו העדינות של הרימ"מ, והפנה הפנה אותו לישיבת [[תומכי תמימים]] ששכנה באותן שנים בעיר.
זמן קצר לאחר כניסתו לישיבה זכה הרימ"מ ל[[יחידות]] ראשונה אצל [[אדמו"ר הריי"צ]]. גיסו, הרב [[יצחק הנדל]] מספר, שכבר ב[[יחידות]] הראשונה הראה הרבי כלפיו חיבה יתירה, ואף אחז בכנף בגדו בשעה ששוחח עמו.
מהר מאוד השתלב בישיבה, והצליח בלימוד הנגלה והחסידות, עד שהיה לאחד התלמידים המצויינים ונודע כמתמיד ושקדן ובעל הבנה ישרה. עם הזמן היה גם למשכיל ב[[דא"ח]], ורכש בקיאות נפלאה ב[[ספר התניא]]. תמיד היה אפשר לשאול אותו עניין מוקשה בתניא, והוא היה עונה כאילו זה עתה סיים את הלימוד. {{הערה|כאשר החל ידידו הרב [[יוסף וינברג]], למסור שיעורי [[תניא]] ברדיו, היה מתייעץ עמו בהכנת השיעורים, ולאחר שקיבל את הגהותיו של [[הרבי]] על השיעורים, היו השניים יושבים יחד להבין את דברי קודשו. }}
שקידתו בלימוד החסידות פעלה עליו רבות, ובמשך הזמן נחשב לאחד התלמידים המצויינים בישיבה, והיה ל[[עובד]] אמיתי, ש[[עבודת התפילה]] שלו הייתה לשם דבר. בשנת [[תרצ"ז]], כאשר הרב [[ישראל ג'ייקובסון]] הגיע מארצות הברית לפולין, אל הרבי הריי"צ, התבטא בפניו הרבי: "כדאית היא הנסיעה באנייה מאמריקה, כדי לראות את תפילתו של מענדל טננבוים".
===בווילנה, יפן, שנחאי ומונטריאול ===
בשלהי [[תרצ"ט]] פרצה [[מלחמת העולם השניה]]. החזית התקרבה במהירות לאטוואצק, הישיבה נסגרה והבחורים נמלטו מהמקום.
גם הרימ"מ היה בין הנמלטים, אך איתרע מזלו והוא נתפס על ידי הנאצים ימ"ש במעבר הגבול, יחד עם חברו לחדר הרב גרינגלס, והרב [[שמואל דוד רייטשיק]]. הגרמנים אילצו אותם לרדת ליד העיר שאדליץ, וכל הלילה היו תחת שמירת חיילים חמושים שהכריחו אותם לעבוד בניקוי שטח התחנה. עם שחר הצליחו להמלט בניסי ניסים, והמשיכו בדרכם עד לווילנה.
בבואם לווילנה הצטרפו לתמימים שהיו במקום, ולמרות תלאות הדרך והדאגה לבני משפחותיהם שנשארו ב[[פולין]] - קיימו סדרי ישיבה מלאים בדיוק כמו באטווצק. ישיבה זו התקיימה מתחילת שנת [[ת"ש]] ועד לחורף [[תש"א]].
חלק מתלמידי התמימים בווילנה, ורימ"מ ביניהם, הצליחו לקבל ויזה לאיי קארסאוו ביבשת אמריקה. ויזה זו איפשרה לנסוע ברכבת לרוסיה, ולאחר מסע של שבועיים להפליג ליפן ומשם לקארסאוו.
את סדרי הישיבה המשיכו גם בדרך, מתוך [[מסירות נפש]] ממש. בדרכם עברו במוסקבה, שם פגשו באנ"ש שממש התחננו שהתחננו לפניהם שישאירו להם עותק מחוברות המאמרים שהיו להם, והיו יקרי המציאות ברוסיה.
כאשר הגיעו ליפן ל[[יפן]] התברר ששלטונות קוראסאו אינם מאפשרים לפליטים להכנס לתחומם, וכך נשארו ביפן עד שפג תוקפה של ויזת המעבר, והם גורשו ל[[שנחאי]] שבסיןשב[[סין]].
רוב התלמימים התמימים נשארו בשנחאי עד לסיום המלחמה בשנת [[תש"ה]], אבל בתשב[[תש"א ]] התקבלו מקנדה 80 ויזות שחלקן ניתנו לבני הישיבות. תשע מהן ניתנו לתמימים, והשאר לבחורים מישיבות אחרות. הרימ"מ היה מתשעת הזוכים.
משנחאי הגיעו תשעת הזוכים המאושרים לס. פרנסיסקו בקליפורניה, וביום חמישי ב' חשון [[תש"ב ]] הגיעו ל[[מונטריאול]].
===בארצות הברית===
עקב מצב המלחמה לא התאפשר לרימ"מ וחבריו לקבל ויזה לארצות הברית, ורק לקראת חג הפסח תש"ד הצליח רימ"מ להגיע לראשונה לרבי הריי"צ בניו-יורק, יחד עם חברו הרב גרינגלס. הם בואם הם זכו לקירובים מיוחדים מהרבי הריי"צ, וזכו להסב על שולחנו בשני הסדרים.
לאחר החג נכנס ל[[יחידות]] אצל הרבי. הוא קיווה כי כעת יוכל להסתופף בצלו של הרבי, לאחר הפסקה של כחמש שנים מאז ראה את הרבי בפעם הקודמת, ומשום כך היה מופתע לשמוע מהרבי שבדעתו לשלוח אותו לפתוח ישיבה באחת מערי השדה, וכבר בחר עבורו את העיר פילדלפיה. נקל לשער מה הרגיש באותו רגע. מובן שלא חסיד כרימ"מ יסרב, והוא קיבל את השליחות בהסכמה מלאה, אבל פניו חוורו כסיד. תגובתו של הרבי למראה פניו הייתה: אני מחשיב אותך כאבר מאבריי, ואבר לא צריך לשאול!