שינויים

ה'''תגים''' הם עיטורים מקלות כעין צורת ז' קטנה המופיעים על חלק מהאותיות ב[[סופר סת"ם|כתב סת"ם]], וכתבאו הראשונים{{הערה|המנהיג ועוד.}} שהם הלכה למשה מסיני.

בנוסף ליופי שהתיוג מוסיף לאותיות, יש לו לתגים משמעות פנימיתעמוקה, הן ברמה ההלכתית כפי שמסופר בגמרא {{הערה|מנחות כ"ט ב'.}} ש[[רבי עקיבא]] היה דורש את כתרי האותיות, והן על פי פנימיות התורה. ==מקור ההלכה==הגמרא{{הערה|במנחות כ"ט ב'.}} מספרת על ר' עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, ומעיר על זה רבא שהקוצים הם "זיונין" שצריך לצייר על שבע האותיות שעטנ"ז ג"ץ. נחלקו הראשונים האם הכוונה לצורת זינין שצריך לצייר על ראש האותיות או שצריך לרבע לפחות 3 פינות מראשי האותיות הנ"ל, ולהלכה נפסק{{הערה|שו"ע או"ח ל"ו.}} שצריך גם לרבע את הראשים וגם לצייר את התגים.

בכל אותיות אלו, אין חילוק בין אותיות פשוטות ואותיות כפופות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh1/5/36/5a.htm שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן לו].}}. אצל חלק מהסופרים נהוג כיום {{הערה|בעיקר בכתיבה הספרדית.}} לכתוב את הכתב כולו הסת"ם ללא תגים, ורק ולהוסיפם רק לאחר השלמת הכתיבה להוסיף את התגים, כשלעיתים הדבר נעשה אף לאחר הבדיקה ובדיקה הראשונית{{הערה|בדיקת חסר/ יתר/ מוחלף במחשב. מדובר בעיקר בתפילין ומזוזות, שלא ניתן לתקן שם במקרה שנמצא פסוללא ניתן לתקן.}}, כדי לחסוך את הזמן של התיוג, במקרה שימצא פסול בכתיבה וכן מטעמי נוחות.

בתיוג האותיות יש להיזהר שלא לפסול בדברים רבים, שחלקם פוסלים את הכתב על ידי כך שבאמצעות התגים תיגע אות אחת בחברתה, כמו כן אין להכניס תגים לתוך חללה של אות אחרת וכדומההסת"ם. בנוסף יש לוודא שהתגים לא יגעו אחד בשניזה בזה, ושיהיו שיהיו מחוברים לאות כראוי{{הערה|תג שאינו מחובר לאות נחשב כאות זי"ן שזרוקה בין השיטין הפוסלת את הסת"ם, תג שנוגע בחבירו יכול להדמות לאות ש' או ע' או ח' קטנה וכן הלאה.}}, ושלא יכנסו לחלל אות ך' בשורה שמעליהם. ישנם סופרים המשתמשים בעט ברזל מיוחד הנקרא רפידוגרף לתיוג, וישנם סופרים המהדרים לתייג עם הקולמוס עצמו.

בתיוג מזוזות ותפילין ישנם תגים מיוחדים לפי [[קבלה]] הנקראים "תגי קבלה" אותם מוסיפים לכל ארבעת האותיות של [[שם הוי']] {{הערה|1=ראו [din.org.il/2012/08/05/%D7%AA%D7%92%D7%99%D7%9F-%D7%A9%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%96%D7%9C/ תשובה הלכתית באתר דין, אודות תגים אלו שלא מופיעים ב'שמונה שערים' וחילוקי המנהגים בעקבות כך].}}, וכן באותיות מסויימות נוספות{{הערה|הרמב"ם מונה את האותיות בעלות התגים: בפרשה ראשונה של תפילין אות מ"ם סתומה של מימים יש עליה שלושה זיינין. בפרשה שניה יש חמש אותיות ה"א שצריכין ארבעה זיינין, והן ה"א של ונתנה, ה"א ראשונה ואחרונה של הקשה, ה"א של ויהרג, וה"א של ידכה. בפרשה שלישית יש חמש אותיות שצריכין זיינין, והן: קו"ף של ובקומך יש עליה שלושה זיינין, קו"ף של וקשרתם שלושה זיינין, טי"ת וטי"ת ופ"א של טטפת על כל אחת ארבעה זיינין. בפרשה רביעית יש חמש אותיות עם זיינין: פ"א של ואספת שלושה זיינין, חי"ו של ואספת יש עליה זיין אחד, וטי"ת טי"ת פ"א של טוטפות על כל אחת ארבעה זיינין. כל האותיות המתויגות ששה עשר (הלכות תפילין פ"ב ט'). במזוזה - פרשה ראשונה יש בה שבע אותיות על כל אחת מהן שלושה זיינין, והן: שי"ן עי"ן של שמע, נוין דנפשך, ותרי זייני"ן של מזוזות ותרי טיתי"ן של טטפות, פרשה שניה יש בה שש אותיות ועל כל אחת שלושה זיינין, ואלו הן: גימ"ל של דגן, ותרי זייני"ן של מזוזות, ותרי טיתי"ן של טטפות, וצד"י של הארץ (הלכות מזוזה פ"ה).}}.

התגים מורים על כח הצומח, וכמו שכח ש[[כח הצומח ]] עולה כלפי מעלה כך צורת התגים -שעולים כלפי מעלה. וכמו שהצומח מחובר לארץ ולא יכול להתנתק ממנה, כך התגים חייבים להיות מחוברים לאותיות (בשונה מהניקוד וכדומה, שמנותק מהאותיות עצמם){{הערה|אור התורה אמור תקפט. יתרו א'ג.}}. ===קבוצות האותיות בעלות התגים===בענינם של חלוקת האותיות ל-3 קבוצות בעלות תגים, מופיעים בחסידות שני ביאורים: א. [[אותיות האל"ף בי"ת]] הם ה[[מידות]], והחלוקה הפנימית בתוכן תואמת לג' הבחינות הכלליות שבמדות - חסד דין ורחמים{{הערה|אוה"ת נח ח"ג תרס"ד.}}. החלוקה המקובלת היא: מלאכ"ת סופ"ר - חסד, שעטנ"ז ג"ץ - גבורה, בד"ק חי"ה - תפארת. ב. אוכ"ל מספר"ת ובד"ק חי"ה הן בכלים דאו"א (חכמה ובינה) דתהו{{הערה|אוכ"ל מספר"ת הן בפנים דאו"א ובד"ק חי"ה בהאחוריים דאו"א.}}, ושעטנ"ז ג"ץ הן במידות דתהו{{הערה|בהמשך תער"ב אות תי"ז מביא זאת בשם ע"ח שער דרושי נקודות פ"ו, ומקדש מלך על זוהר ח"ב קס"ז. כמו כן מובא הדבר בתולדות לוי יצחק עמ' רמ"ב.}}. לפי ביאור זה מתאים גם המספר הכולל של האותיות שבקבוצות, כאשר בשתי הקבוצות הראשונית יש ט"ו אותיות (כי חכמה ובינה הן י-ה, שמספרן 15) ובחלוקה השלישית ז' אותיות (כי המדות הן שבע){{הערה|תולדות לוי יצחק שבהערה הבאה.}}. עניין זה מרומז בשיעור החלות דלחם הפנים{{הערה|מנחות צ"ו א', והובא להלכה ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פ"ה ה"ט.}} שאורכן 10 טפחים ורוחבן 5 (כנגד שתי הקבוצות הראשונות), וגבהן 7 אצבעות (כנגד 7 האותיות דשעטנ"ז ג"ץ). מכיון ששורש האותיות שעטנ"ז ג"ץ הוא ב[[ז' תחתונות]] דתהו (שבהם היתה השבירה) הן רומזות על גבורות ודינים, דבר המתבטא גם בכך שצירופן הוא שט"ן ע"ז ג"ץ (שלושה ענינים המורים על גבורות ודינים). באותיות אלו גופא עיקר הגבורות והדינים הוא באות ז' כי היא השניה שבהן על פי סדר הא"ב, ונמצא שהיא כנגד מדת הגבורה (המדה השניה){{הערה|תולדות לוי יצחק רצ"ה מע"ח.}}.