שינויים

|בית מדרש=ישיבת נהרדעא או במחוזאמחוזא

רב ששת היה אמורא בבלי מפורסם, ומקום מושבו היה בשילחי שעל החידקל שם יסד לו בית מדרש. רב נחמן מעיד עליו ששנה הלכות,ספרא, [[ספרי]], תוספת וכל התלמוד.

כאשר הגיע זמנו להפטר מהעולם, בא אליו מלאך המוות באמצע ה[[רחוב]] הרחוב ומסר לו כי נצטווה ליטול את נשמתו. אמר לו רב ששת: וכי בהמה אני שחפץ אתה להורגני באמצע הרחוב? בוא לביתי, למקום צנוע, ושם אפטר! ואכן מלאך המוות הוכרח להשמע לדבריו{{הערה|{{בבלי|מועד קטן|כחא}} ===צאצאים===מכיוון שרב הונא היה מאריך בדרשותיו ושיעוריו בתלמוד, רבים מתלמידיו, בינם רב ששת, התאפקו מלצאת לצרכיהם בשעת השיעור, ונעשו עקרים, ולא יכלו להוליד עוד{{הערה|איבמות סד ב}}. מסיבה זו, לרב ששת לא היה בן זכר, ולחבריו שדחקו אותו להתחתן שוב, כדי לקיים את מצוות פריה ורבייה שהיא בן ובת, הוא התחמק בתשובה האומרת שנכדיו, בני בתו שילת, נחשבים לבניו {{הערה|יבמות סג א, והמאירי שם.}}.

*אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים? לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף {הערווה} !*אמר רב ששת: [[שיער]] באשה ערוה, שנאמר{{הערה|1={{תנ"ך|שיר השירים|ד|א}}.}} 'שערך כעדר העזים'{{הערה|{{בבלי|ברכות|כד|א}}.}}.*בהגדרתה של [[פאת הזקן]] נאמר ב[[משנה]] במשנה שפאה זו מורכבת מחמישה חלקים: "שתיים מכאן ושתיים מכאן ואחת מלמטה". רב ששת{{הערה|1={{בבלי|מכות|כא|א}}}} הדגים זאת לתלמידיו: "בין פירקי דיקנא" (=הזקן). "אחת מלמטה" היא בסנטר, ולגבי השתיים שמכאן ומכאן רבו הפירושים: יש אומרים שהן זו לצד זו באותו גובה, בקצה העליון של הלחי. ויש אומרים שהן זו למעלה מזו, האחת בקצה העליון של הלחי והשנייה לצד ה[[שפם]]השפם, או בקצה הלסת התחתונה{{הערה|לדעות נוספות ראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך הקפת הראש, עמ' קכב-קכג.}}. מחמת ריבוי הדעות כתב ב[[שולחן ערוך]] (יורה דעה סימן קפא סעיף יא) שיש להימנע מלגלח בתער את כל חלקי הזקן. מכל מקום, השפם והחלק שמתחת לגרון לכל הדעות אינם "פאת זקן", ויש שהחמירו שלא לגלח תחת הגרון כדי שלא יגלח בסנטר הסמוך לו{{הערה|[[רמ"א]] שם, ראו [[טורי זהב]] סעיף קטן ד וביאור [[הגר"א]].}}.*קיים דין האומר כי כלי הבלוע בתוך אדם או בעל חיים חי, אף על פי שהאדם או בעל החיים נמצא בתוך [[אוהל (הלכה)|אוהל]], אין הדבר הטמא נהיה טמא ב[[טומאת בטומאת אוהל]]. האמורא [[רבי זירא]] הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה ה[[מפרכסת]] המפרכסת נחשב כבלוע - מכיוון שהבהמה אינה מתה. רב ששת פסק שבמקרה כזב הכלי נחשב כאינו בלוע, מכיוון שהבהמה המפרכסת נחשבת כ"אוכל", אך רבי זירא הקשה על כך, כיצד ניתן להחשיב אותה כ"מתה", לפי ההלכה האומרת שבהמה כזו אינה מטמאת טומאת נבילות. [[רש"י]] מסביר, כי השאלה היא רק ביהודי שיש ברשותו כלים בבטן בהמה טמאה, או גוי שיש ברשותו כלים בבהמה טהורה. אך כאשר ליהודי יש כלים בבטן בהמה טהורה, המותרת לו באכילה, ברור שאין הכלים נחשבים כבלועים, שהרי הבהמה מותרת לו באכילה, ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. השאלה היא רק בבהמה טמאה, שאינה מותרת לו באכילה, והשאלה היא האם יש להחשיב את הבהמה כחיה שהרי אינה מטמאת טומאת נבילות, או שמא יש להחשיבה כאוכל, שהרי מטמאת טומאת אוכלין{{הערה|{{בבלי|חולין|קכא|קכ"א ב}}.}}.* את המשנה ב[[מסכת סנהדרין]]{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|פא|ב}}}} האומרת כי [[רשע (הלכה)|רשע]] שלקה ושנה ו[[חזקת שור המועד|הוחזק]] כרשע מכניסים אותו לכיפה פירש רב ששת כי ההכנסה לכיפה כללה גם פעולות שנועדו להביא למותו של הנידון: "{{ציטוטון|נותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו", ואחר כך "מאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת"}}.

=={{הערות שוליים==}}[[קטגוריה: אמוראים]]