משתמש:ממג/טיוטה

ציור מפת העיירה ליובאוויטש

לְיוּבַּאווִיטְש (או לוּבַּבִיץ; באנגלית: Lyubavichi; ברוסית: Люба́вич; בפולנית: Lubawicze) היא עיירה קטנה ברוסיה במחוז סמולנסק סמוך לגבול בלארוס.

העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של נשיאי חסידות חב"ד, ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד, במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). גם אחרי עזיבת העיירה, נשאר השם "ליובאוויטש" קשור עם חסידות חב"ד, ומכונה עד ימינו בשם "חסידות חב"ד ליובאוויטש".

כיום, משמש חצר רבותינו נשיאינו בליובאוויטש כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו. בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. רבים מאנ"ש, חסידים וקבוצות שונות, נוהגים לבקר ולסייר במקום.

השם

שם העיירה בראשית תקופת הקמתה אינו ידוע. רק לאחר זמן ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש".

הרבי הריי"צ כותב, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם האהבת ישראל שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם ר' מאיר, שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה).

והמהרי"ל (אח רבינו הזקן) כותב, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".

מיקום

העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.

בעבר, בעקבות מלחמות בין רוסיה ופולין, הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556). במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.

תיאור כללי

ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות חסידים מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה" (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה".

העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב הרבי הריי"צ בספר הזכרונות:

"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".

אוכלוסיה:

במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים. בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות. בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות. בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות. בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים. בזמן שפרצה מלחמת העולם השנייה, גרו בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות. כיום (1998) העיירה מונה 545 תושבים (לא יהודים).

רחובות:

שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. ב"ספר הזכונות" כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר". ב"ליובאוויטש וחיילה" כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".

קובץ:ציור רחובות העיירה מספר "ליובאוויטש וחיילה".jpg

קובץ:ציור חדש של העיירה.jpg

קובץ:צילום העיירה מגוגל ארץ.jpg

חצר רבותינו נשיאינו:

בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה נמצא בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת "תומכי תמימים". כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.

מוזיאון ליובאוויטש