שינויים

'''מלחובקה ''' הינה פרבר מוסקבאי, ששימש כמקום נופש בימות הקיץ. פרבר זה נמצא במרחק של כשעת נסיעה ממוסקבהמ[[מוסקבה]]. בכל ימות השנה היה מאוכלס על ידי תושבים מקומיים, ובימות הקיץ היה נהפך למקום נופש לתושבי [[מוסקבה]]. המקומיים היו מפנים חדרים מבתיהם ומשכירים אותם לנופשים.

ששה שבועות התגורר אדמו”ר הריי”צ [[אדמו"ר הריי"צ]] במלחובקה. היו אלו ימים של דוחק ולחץ. הרבי ידע כי עוקבים אחריו ודורשים את צעדיו כל העת. זו היתה הייתה הסיבה שעל החסידים נאסר מלהגיע לרבי ששהה במקום רק עם הרבנית ועם בתו הצעירה, וכן החסיד ה[[חסיד]] הרב [[יעקב מסקאליק]]-זוראוויצער הי”ד, ששימש כמזכירו.

מלבד הרבנית ובת הרבי, שהה במקום, כאמור, ר’ ר' [[יעקב מסקאליק]]. מלבדם היו החסידים שהתגוררו ממילא במלחובקה, כמו הרב [[שניאור פינסקי]], ששימש את הרבי באותם שבועות. אחד מתפקידיו היה לעמוד על החליבה, ולהביא לרבי [[חלב ישראל]].

בשנים האחרונות התגלה כי [[הרבי]] ביקר את [[הרבי הריי"צ]] במהלך שהותו במלחובקה. את השהות במלחובקה מונה אדמו”ר הריי”צ [[אדמו"ר הריי"צ]] כחלק מגלותו: “שמונה "שמונה עשר וחצי יום ישבתי במאסר, עשרה ימים בגלות קאסטראמא[[קוסטרמה]], וששה שבועות בגלות מלחובקה, אשר רק שם יכולתי לישב”לישב", הוא כותב לאחר שיצא מברית מ[[ברית המועצות]].

כמה שנים לאחר מכן התיישבה במלחובקה קבוצת חסידים שביקשו להתרחק מהערים הגדולות, שם היתה הייתה סכנה גדולה יותר מצד אנשי המשטרה החשאית. הם קיוו כי במקום שקט ורחוק מהעין כמו פרבר זה, יונח להם.

בשנת תרצ”ב נפתח במלחובקה בית כנסת חב”די. מאחורי פתיחת בית הכנסת עומדת מסירות נפשו של [[תרצ"ב]] פתח יהודי בשם אסתרמן. הלה הגיע לשלטונות תוך סיכון עצמי, ותבע להקים במלחובקה - לאחר שקיבל סירוב לזה על ידי השלטונות - [[בית כנסת]] חב"די במלחובקה. השלטונות סירבו לאשר, והוא החליט לעשות זאת על דעת עצמו. בית הכנסת הוקם בצריף שהיה בשטחו הפרטי. בשל “עבירה” זו היהודי הוצא להורג על ידי השלטונות. למרות זאתבשל כך, אולם בית הכנסת לא נסגר, והמשיך לעמוד על תילו עד עצם היום הזהלשריפתו בשנת תשס"ה.

רבים מגדולי החסידים מצאו במלחובקה מקום מקלט. בין החסידים הנכבדים שהתגוררו שם היו: הרב [[שמואל לויטין]], הרב [[[משה לייב גינזבורג]] (חתנו של אדמו”ר המהר”ש[[אדמו"ר המהר"ש]]), הרב [[שמואל לייב לוין]] שהיה ‘חוזר’ '[[חוזר]]' אצל [[אדמו"ר הרש"ב]], הרב [[אברהם דרייזין(מאיור)]] ממנהלי ישיבת ‘תומכי תמימים’[[תומכי תמימים]], המשפיע ה[[משפיע]] הרב [[שלמה חיים קסלמן]], המשפיע ה[[משפיע]] הרב [[ניסן נמנוב]], הרב [[יהושע נימוטין]], הרב [[חיים זלמן קוזלינר]] ועוד גדולים וטובים.

במקום היו חיים חסידיים תוססים. תפילות במניין חסידי, שיעורי חסידות, התוועדויות ביומא דפגרא, ‘חדרים’ 'חדרים' לילדים, ועוד. שמע המקום עבר מפה לאוזן, ואל המקום הזה היו מגיעים לבקר חסידים מכל רחבי ברית המועצות, בהם גם החסיד הנודע הרב [[אלחנן מרוזוב]] הי”ד. הללו היו מגיעים למוסקבה ל[[מוסקבה]] כדי לנסות להשיג רשיונות הגירה, ועד שהיו מקבלים את האישורים (או את הסירובים) היו ממתינים במלחובקה, כדי שלא להתפס ללא רשיון שהייה ברחובות מוסקבה.

שנות הצ”דיק הצ"דיק היו ימי עדנה ופריחה לחסידי חב”ד חב"ד במקום.

לצד החיים החסידיים, הוקם גם סניף של [[תומכי תמימים מלחובקה|סניף של תומכי תמימים]] במשך שנתיים ימים. הסניפים השונים שהיו בברית המועצות נרדפו ונסגרו, בעוד שהתלמידים גורשו ומגידי השיעורים נאסרו והוגלו.

במשך קיץ [[תרצ"ה ]] נעצרו חסידים רבים ונשלחו לארץ גזירה. הישיבה נסגרה, ופחד גדול נפל על החסידים בפרבר התוסס, שעד אז כמעט ולא בוצעו בו מאסרים. כעת החל גל של מאסרים המוניים. בשעה מסויימת בלילה היו אנשי [[המשטרה החשאית ]] מגיעים לביתם של חסידים רבים, וכולם היו נאסרים בבת אחת כדי שלא תהיה לאחרים האפשרות לברוח על נפשם.

הפורענות החלה עם הגיעו של [[דוד איצ’ה איצ'ה המוסר]] למלחובקה בתחילת קיץ תרצ”התרצ"ה. מוסר זה העביר לאנשי [[המשטרה החשאית ]] את האינפורמציה כי במלחובקה שוקקים חיים חסידיים תוססים. בעקבות זאת החלו מעקבים רבים.

בחודש [[אלול ]] באותה שנה הצליחו אנשי [[המשטרה החשאית ]] לשים את ידם על כמה מחסידי מלחובקה. חלק אחר הצליח בניסים גדולים לחמוק מתחת לאפם של אנשי המשטרה החשאית. בין הנמלטים היה הרב אברהם דרייזין, שניהל באותם ימים את רשת ישיבות ‘תומכי תמימים’ 'תומכי תמימים' בברית המועצות והיה מבוקש מספר אחת. הקלגסים לא ויתרו עליו כל כך בקלות, והחלו מעקבים נמרצים. פעם אחר פעם ניצל בנס ממלאכי חבלה אלו.

בגל המעצרים שנערך בחודש ב[[חודש אלול ]] נעצרו שישה חסידים: הרב [[יעקב מסקאליק]], הרב [[מאיר אבצן]], הרב [[אבא לוין]], הרב [[יצחק גולדין]], הת’ הת' [[שלמה מטוסוב]], הרב [[חיים אלעזר גורליק]] ובנו התמים [[מנחם מענדל גורליק]].

בעקבות מעצרם שררה מבוכה גדולה בקרב חסידי חב”ד חב"ד במלחובקה. הישיבה נסגרה מיד, וחסידים רבים ירדו למחתרת, בעוד אחרים נמלטו ממלחובקה אל ערים אחרות, שם קיוו למצוא מקומות מסתור. משפחות רבות נותרו ללא אב המשפחה, ועקב כך נוצרו בעיות כלכלה קשות. כל זאת מלבד הפחד האיום והדאגה העמוקה ששררה לשלומם של קרובי המשפחה שנעצרו או הסתתרו.

==מלחמת העולם השניההשנייה==עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ברחו החסידים ממלחובקה מהחזית שהגיעה סמוך אליהם. מלחובקה התרוקנה מחסידים - מלבד מהחסיד הרב [[אליעזר פינסקי]] שהמשיך להתגורר במקום למרות שהגרמנים הפגיזו את העיר וסביבותיה ללא הרף. הוא נותר במסירות ב[[מסירות נפש ]] כדי לשמור על יהודי קשיש חולה וערירי, שמפאת מחלתו לא יכל לברוח.

בקהילה הקטנה שנוצרה מחדש במלחובקה, כיהן כרב ‘חכם’ חכם [[יהודה בוטראשויליבוטרשוולי]] מזקני חסידי חב”דחב"ד. הרב [[חיים אברמוב]] כיהן כגבאי בית הכנסת, והוא שימש אף בתפקיד ‘ראש הקהל’'ראש הקהל'. מתוקף תפקידו זה היה אחראי על ניהול בית העלמין היהודי. ==לאחר המלחמה==

יום אחד החליטו השלטונות שלכל בית כנסת חייב להיות רבהקהילה החסידית המשיכה להתקיים במינון נמוך במשך השנים שלאחר המלחמה. בשנים מאוחרות יותר, וללא רב בית כנסת ייסגר על מנעול ובריח. לכל בר דעת היה ברור כי מי שיציע את עצמו כרב יהיה נתון לרדיפות מצד השלטונותפעלו במקום שליחי ארגון 'נתיב' בשם המוסד הישראלי במוסקבה. אבל כדי שבית הכנסת לא יסגר, עשה ר’ חיים מעשה נועזהם היו בקשר עם חסידי חב"ד בברית המועצות וכך גם עם אלה שהתגוררו במלחובקה. הוא הציע את עצמו לרב - ולמרבה הפלא, השלטונות הסכימוהם סייעו בדרכים שונות בהעברת תשמישי קדושה ועוד.

==שליח ‘המוסד’ נתפס [[מקווה]] לא היה במלחובקה== , אבל חסידים לא וויתרו על טבילה במקווה. מידי [[יום שישי]] היו כולם נוסעים למקווה שהיה בבית כנסת הגדול ב[[מוסקבה]] 'ארכיפובה'. בשבתות טבלו באגם קטן שנקרא 'אגם מלחובקה' שלא היה כל כך נקי והמים בו היו קרים.

הקהילה החסידית המשיכה להתקיים במינון נמוך במשך השנים שלאחר המלחמהבשנות הכפי"ם בכל יום היה בבית הכנסת מניין מצומצם, וב[[שבת]] היו כשלושה מניינים. הדמות הרוחנית של יהודי מלחובקה באותם ימים היה הרב [[יהודה בוטרשווילי]]. בשנים מאוחרות יותרהייתה לו חנות ממנה התפרנס, אולם כל מי שהיו לו שאלות הלכתיות, פעלו במקום שליחי ארגון ‘נתיב’ בשם המוסד הישראלי במוסקבה. הם היו בקשר עם חסידי חב”ד בברית המועצות וכך גם עם אלה שהתגוררו במלחובקההיה מפנה אותם אליו. הם סייעו בדרכים שונות בהעברת תשמישי קדושה ועודבשבתות מברכים הוא אף היה מתוועד.

מקווה לא היה במלחובקה, אבל חסידים לא וויתרו על טבילה במקווה. מידי יום שישי היו כולם נוסעים למקווה שהיה בבית כנסת הגדול במוסקבה ‘ארכיפובה’. בשבתות טבלו באגם קטן שנקרא ‘אגם מלחובקה’ שלא היה כל כך נקי והמים בו היו קרים.  בשנות הכפי”ם בכל יום היה בבית הכנסת מניין מצומצם, ובשבת היו כשלושה מניינים. הדמות הרוחנית של יהודי מלחובקה באותם ימים היה הרב [[יהודה בוטראשוילי]]. הייתה לו חנות ממנה התפרנס, אולם כל מי שהיו לו שאלות הלכתיות, היה מפנה אותם אליו. בשבתות מברכים הוא אף היה מתוועד.  חינוך הילדים ללימוד תורה היתה בעיה אמיתית, כיון שלא היו מספיק תלמידים לפתוח כיתה. לכן הבאו את הרב [[בערל ריקמן]] שגר בקרסקובה ללמד את בני הרב מרדכי (כיום מנהל ארגון ‘ברית אברהם’ בארצות הברית).  בשר כשר היה באותן שנים בזכות השוחטים. בתחילה שחט הרב [[נתן ברנשטייןברונשטיין]], אך לאחר שעלה לארץ הקודש, מילא את מקומו הרב מיכל דורפמן [[חסידות ברסלב|חסיד ברסלב”ברסלב]].

בשנות המ"מים פעל במלחובקה הרב [[קלמן מיילך מלך תמרין]] ע”ה, מחסידי חב”ד במוסקבה חב"ד ב[[מוסקבה]] באותם שנים. לאחר פטירתו, המשיכו שני בניו, הרב [[משה תמרין|משה ]] והרב [[נחום תמרין|נחום ]] להחזיק את היהדות וחסידות במסירות ב[[מסירות נפש ]] ממש. באותם שנים השוחט הוותיק הרב [[מוט'ל ליפשיץ]] היה [[שוחט]] במוסקוה והיה עוד [[שוחט]] צעיר שהיה [[שוחט]] במלחובקה מתלמידיו של ר' [[רפאל נימוטין]] ור' [[יצחק קוגן]] ורוב אנ"ש דאז היו באים לשחוט אצלו

ל’בית משיח’בחודש [[אייר]] [[תשס"ב]] יצא הרב [[משה תמרין]] ומשפחתו ל[[שליחות]] קבועה במלחובקה. “היה לי חבר שעבד פה כשומר לילה. לאחר שנישא, ביקש לערוך לו סעודת שבע ברכות במחלובקה. באותה הזדמנות נוכחתי לדעת כי יש פה מניין זקנים המקיימים תפילות מידי יוםזו בנתיים הפכה ל[[עיירה]] שמנוהלת על ידי רשות מוניציפלית נפרדת ומתגוררים בה כעשרים אלף תושבים, אלא שהם צריכים עזרה רבה בסדר התפילות מנהגים ועוד. מאז התחלנו להגיע לפה לחגים ובהמשך גם מידי שבתבתוכם כמה מאות יהודים.

“שכרנו דירה קטנה, שם ישנו בשבתות, ובמשך כמה שנים חיזקנו את בית הכנסת הקטן במלחובקה. עם השנים הלך המניין והתמעט, כיון שחלק מהזקנים עלו ארצה וחלק נפטרו. בשלב מסויים המניין פסקבואם של זוג השלוחים, ואנחנו הפסקנו להגיע למלחובקה. אבל לא הרבה זמן נשארה העיירה ללא מנייןהחלה במקום פעילות חב"דית קבועה ומסודרת.

“ר’ יצחק אברמובהפעילות היהודית ב[[עיירה]] בה מתגוררים רק כמה מאות יהודים, בנו של ר’ חייםמורכבת מאוד, התגורר באותם שנים בקרסקובה הסמוכהאך הרב תמרין, והוא הרגיש חוב לחדש את המניין כהמשך לעבודת הקודש שעשה אביובמסירות ובמרץ פועל ואף מצליח רבות. לאחר מאמצים רבים שהשקיעכיום [[בית הכנסת]] גדוש במתפללים מידי שבת, התחדש המניין בשנת תש”נ, לא מעט בזכות סיועם של תמימים שהיו מגיעים ממוסקבה כדי להחזיר עטרה ליושנהוביום ראשון מתקיימת פעילות קבועה לילדים בכל הגילאים. ר’ יצחק אברמוב שימש כחזן ובעל קוראבחגי ישראל הוא עורך פעילויות מגוונות בהשתתפות יהודים רבים, ועיקר תפקידו היה הפחת רוח חיים יהודית בעיירה החסידיתזאת יחד עם עזרה הומניטרית שמוגשת לנזקקים.

“הוא המשיך במלאכת קודש זו עד לפני שלוש שניםבשנת [[תשס"ה]] נשרף כליל בית הכנסת העתיק של מלחובקה, אז היגר לארצות הבריתעל ידי גורמים אנטישמיים. גם לאחר שעזבבית הכנסת עלה באש על תכולתו ונערכה הלוויה בה נקברו ספרי הקודש. בשנים שלאחר מכן נבנה על ידי הרב תמרין מבנה חדש ומפואר לבית הכנסת, המשיכו בחורים להגיע ממוסקבה מידי שבת וחגהכולל את כל צרכי הקהילה, והם שהחזיקו את המנייןכמו מקווה טהרה מהודר ועוד.

בחודש אייר תשס”ב יצא הרב משה תמרין ומשפחתו לשליחות קבועה באלול [[תשע"ז]] נפתחה במלחובקהישיבה קטנה לצעירים ממוסקבה וסביבותיה, תוך שימת דגש על יחס פרטני וקידום מודרך. זו בנתיים הפכה לעיירה שמנוהלת על ידי רשות מוניציפלית נפרדת ומתגוררים בה כעשרים אלף תושביםהישיבה מונה נכון לשנתה הראשונה תשעה תלמידים, בתוכם כמה מאות יהודיםחמשה אנשי צוות וחמשה 'תלמידים שלוחים'.

עם בואם של זוג השלוחים, החלה במקום פעילות חב”דית קבועה ומסודרתבאדר [[תש"פ]] בגלל הקורונה נסגרה הישיבה. וב[[תשפ"א]] פעלה במרינה רושצ'ה במוסקבה. ב[[תשפ"ב]] נפתחה הישיבה מחדש במלחובקה בשם "תפארת בחורים". ובשנת תשפ"ג עברה הישיבה לז'וקובקה.

לא פשוט לפעול בעיירה בה מתגוררים רק כמה מאות יהודים, זוהי פעילות מורכבת מאוד, אבל הרב תמרין, שליח נמרץ ומסור, עושה ככל יכולתו, ואף מצליח רבות. כיום ==בית הכנסת גדוש במתפללים מידי שבת, וביום ראשון מתקיימת פעילות קבועה לילדים בכל הגילאים. בחגי ישראל הוא עורך פעילויות מגוונות בהשתתפות יהודים רבים, זאת יחד עם עזרה הומניטרית שמוגשת לנזקקים. העלמין==

דווקא בשנים האחרונות הפך ביום הראשון של חג ה[[סוכות]] [[תרצ"ה]] נפטר במלחובקה הרב [[משה לייב גינזבורג (חתן אדמו"ר המהר"ש)]]. רק זמן קצר לפני כן קנתה הקהילה היהודית במלחובקה שטח עבור בית עלמין, וטרם הספיקו ל"קדש" את המקום להיות אזור יוקרתי, בזכות עשירי מוסקבה שבחרו לבנות במקום חוילות מפוארות לחודשי הקיץ, ומחירי הנדל”ן באזור עולים בקצב מהירכנהוג. במשך השנים נקברו בבית העלמין אך ורק יהודים.

==בשנים שלאחר המלחמה שמרו על בית העלמין==ר' [[חיים גולודובסקי]] ורעייתו. הם התגוררו בבית סמוך לבית העלמין והם היו אחראים על הקבורה ועל שימור המקום.

ביום הראשון לאחר פטירתם הטרגית של חג הסוכות תרצ”ה נפטר במלחובקה בני הזוג גולודובסקי, נטל על עצמו הרב [[משה לייב גינזבורגחיים אברמוב]], חתנו של כ”ק אדמו”ר המהר”ש. רק זמן קצר לפני כן קנתה הקהילה היהודית במלחובקה שטח עבור בית עלמין, וטרם הספיקו ל”קדש” את המקום כנהוג.  במשך השנים נקברו בבית עלמין אך ורק יהודים. ניתן לומר כי זהו האחריות לשימור בית העלמין היחיד בו קבורים רק יהודים, בעוד שבשאר בתי העלמין בחבר העמים יש רק חלקות מיוחדות ליהודים בתוך בית העלמין האזרחי הכלליהקברות במלחובקה.

בשנים שלאחר המלחמה שמרו על עם השנים, לא נותרו בבית הקברות חלקות קבורה ריקות. ר' חיים ביקש להרחיב את שטח בית העלמין ר’ [[חיים גולודובסקי]] ורעייתוכדי שיהודים יוכלו לקבור את קרוביהם כהלכה בקבורת ישראל. הם התגוררו בבית סמוך לבית העלמין והם כיון שלא היו אחראים על הקבורה ועל שימור המקוםבידו רשיונות להרחיב את השטח, הוא החליט לפעול באופן מחתרתי.

לאחר פטירתם הטרגית של בני הזוג גולודובסקיהשטח שליד בית הקברות היה מדרון ובו ביצה גדולה. כדי ליישר את השטח היה דרוש חול בכמות גדולה. הוא יצר קשר עם נהגי משאיות שתפקידם היה להעביר חול ממקום למקום, ושילם להם הרבה כסף, נטל על עצמו הרב [[חיים אברמוב]] והם בתמורה הביאו בחסות החשיכה חול אל השטח המיועד לבית קברות. הוא השקיע את האחריות לשימור כל כוחותיו בהרחבת בית הקברות במלחובקהועבד לשם כך יומם ולילה, למרות הסכנה הגדולה שיתפס על ידי השלטונות. מאמציו נשאו פרי, ובסופו של דבר הוא פתח לקבורה את השטח שהכין.

השטח שליד בית הקברות היה מדרון ובו ביצה גדולה==קישורים חיצוניים==*[http://old2. כדי ליישר את השטח היה דרוש חול בכמות גדולהih. הוא יצר קשר עם נהגי משאיות שתפקידם היה להעביר חול ממקום למקום, ושילם להם הרבה כסף, והם בתמורה הביאו בחסות החשיכה חול אל השטח המיועד לבית קברותchabad. הוא השקיע את כל כוחותיו בהרחבת בית הקברות ועבד לשם כך יומם ולילה, למרות הסכנה הגדולה שיתפס info/#!g=1&url=article&id=47181 יש חיים בעיר המתים] "עולם החסידות" על ידי השלטונותשליחות ניסית במאלכובקה {{אינפו}}*[http://old2. מאמציו נשאו פרי, ובסופו של דבר הוא פתח לקבורה את השטח שהכיןih. chabad.info/#!g=1&url=article&id=53839 חנוכת הבית מרגשת ב"מלאכווקא" ההיסטורית] י' בניסן תשע"ה {{אינפו}}