שינויים
←יהדות עכשווית במלחובקה
'''מלחובקה''' הינה פרבר מוסקבאי, ששימש כמקום נופש בימות הקיץ. פרבר זה נמצא במרחק של כשעת נסיעה מ[[מוסקבה]]. בכל ימות השנה היה מאוכלס על ידי תושבים מקומיים, ובימות הקיץ היה נהפך למקום נופש לתושבי [[מוסקבה]]. המקומיים היו מפנים חדרים מבתיהם ומשכירים אותם לנופשים.
ששה שבועות התגורר [[אדמו"ר הריי"צ]] במלחובקה. היו אלו ימים של דוחק ולחץ. הרבי ידע כי עוקבים אחריו ודורשים את צעדיו כל העת. זו היתה הייתה הסיבה שעל החסידים נאסר מלהגיע לרבי ששהה במקום רק עם הרבנית ועם בתו הצעירה, וכן ה[[חסיד]] הרב [[יעקב מסקאליק]]-זוראוויצער הי”ד, ששימש כמזכירו.
מלבד הרבנית ובת הרבי, שהה במקום, כאמור, ר’ ר' [[יעקב מסקאליק]]. מלבדם היו החסידים שהתגוררו ממילא במלחובקה, כמו הרב [[שניאור פינסקי]], ששימש את הרבי באותם שבועות. אחד מתפקידיו היה לעמוד על החליבה, ולהביא לרבי [[חלב ישראל]].
בשנים האחרונות התגלה כי [[הרבי]] ביקר את [[הרבי הריי"צ]] במהלך שהותו במלחובקה. את השהות במלחובקה מונה אדמו”ר הריי”צ [[אדמו"ר הריי"צ]] כחלק מגלותו: “שמונה "שמונה עשר וחצי יום ישבתי במאסר, עשרה ימים בגלות [[קאסטראמאקוסטרמה]], וששה שבועות בגלות מלחובקה, אשר רק שם יכולתי לישב”לישב", הוא כותב לאחר שיצא מ[[ברית המועצות]].
==גדולי החסידים מתיישבים במלחובקה==
כמה שנים לאחר מכן התיישבה במלחובקה קבוצת חסידים שביקשו להתרחק מהערים הגדולות, שם היתה הייתה סכנה גדולה יותר מצד אנשי המשטרה החשאית. הם קיוו כי במקום שקט ורחוק מהעין כמו פרבר זה, יונח להם.
בשנת [[תרצ"ב]] נפתח במלחובקה בית כנסת חב”די. מאחורי פתיחת בית הכנסת עומדת מסירות נפשו של פתח יהודי בשם אסתרמן. הלה הגיע לשלטונות תוך סיכון עצמי, ותבע להקים במלחובקה - לאחר שקיבל סירוב לזה על ידי השלטונות - [[בית כנסת]] חב"די במלחובקה. השלטונות סירבו לאשר, והוא החליט לעשות זאת על דעת עצמו. בית הכנסת הוקם בצריף שהיה בשטחו הפרטי. בשל “עבירה” זו היהודי הוצא להורג על ידי השלטונות. למרות זאתבשל כך, אולם בית הכנסת לא נסגר, וממשיך והמשיך לעמוד על תילו עד עצם היום הזהלשריפתו בשנת תשס"ה.
רבים מגדולי החסידים מצאו במלחובקה מקום מקלט. בין החסידים הנכבדים שהתגוררו שם היו: הרב [[שמואל לויטין]], הרב [[משה לייב גינזבורג]] (חתנו של [[אדמו"ר המהר"ש]]), הרב [[שמואל לייב לוין]] שהיה ‘'[[חוזר]]’ ' אצל [[אדמו"ר הרש"ב]], הרב [[אברהם דרייזין(מאיור)]] ממנהלי ישיבת ‘תומכי תמימים’[[תומכי תמימים]], ה[[משפיע]] הרב [[שלמה חיים קסלמן]], המשפיע ה[[משפיע]] הרב [[ניסן נמנוב]], הרב [[יהושע נימוטין]], הרב [[חיים זלמן קוזלינר]] ועוד גדולים וטובים.
במקום היו חיים חסידיים תוססים. תפילות במניין חסידי, שיעורי חסידות, התוועדויות ביומא דפגרא, ‘חדרים’ 'חדרים' לילדים, ועוד. שמע המקום עבר מפה לאוזן, ואל המקום הזה היו מגיעים לבקר חסידים מכל רחבי ברית המועצות, בהם גם החסיד הנודע הרב [[אלחנן מרוזוב]] הי”ד. הללו היו מגיעים למוסקבה ל[[מוסקבה]] כדי לנסות להשיג רשיונות הגירה, ועד שהיו מקבלים את האישורים (או את הסירובים) היו ממתינים במלחובקה, כדי שלא להתפס ללא רשיון שהייה ברחובות מוסקבה.
שנות הצ”דיק הצ"דיק היו ימי עדנה ופריחה לחסידי חב”ד חב"ד במקום.
לצד החיים החסידיים, הוקם גם סניף של [[תומכי תמימים מלחובקה|סניף של תומכי תמימים]] במשך שנתיים ימים. הסניפים השונים שהיו בברית המועצות נרדפו ונסגרו, בעוד שהתלמידים גורשו ומגידי השיעורים נאסרו והוגלו.
==מעצרים==
במשך קיץ [[תרצ"ה]] נעצרו חסידים רבים ונשלחו לארץ גזירה. הישיבה נסגרה, ופחד גדול נפל על החסידים בפרבר התוסס, שעד אז כמעט ולא בוצעו בו מאסרים. כעת החל גל של מאסרים המוניים. בשעה מסויימת בלילה היו אנשי [[המשטרה החשאית ]] מגיעים לביתם של חסידים רבים, וכולם היו נאסרים בבת אחת כדי שלא תהיה לאחרים האפשרות לברוח על נפשם.
הפורענות החלה עם הגיעו של דוד איצ’ה איצ'ה המוסר למלחובקה בתחילת קיץ תרצ”התרצ"ה. מוסר זה העביר לאנשי [[המשטרה החשאית ]] את האינפורמציה כי במלחובקה שוקקים חיים חסידיים תוססים. בעקבות זאת החלו מעקבים רבים.
בחודש [[אלול]] באותה שנה הצליחו אנשי [[המשטרה החשאית ]] לשים את ידם על כמה מחסידי מלחובקה. חלק אחר הצליח בניסים גדולים לחמוק מתחת לאפם של אנשי המשטרה החשאית. בין הנמלטים היה הרב אברהם דרייזין, שניהל באותם ימים את רשת ישיבות ‘תומכי תמימים’ 'תומכי תמימים' בברית המועצות והיה מבוקש מספר אחת. הקלגסים לא ויתרו עליו כל כך בקלות, והחלו מעקבים נמרצים. פעם אחר פעם ניצל בנס ממלאכי חבלה אלו.
בגל המעצרים שנערך בחודש ב[[חודש אלול ]] נעצרו שישה חסידים: הרב [[יעקב מסקאליק]], הרב [[מאיר אבצן]], הרב [[אבא לוין]], הרב [[יצחק גולדין]], הת’ הת' [[שלמה מטוסוב]], הרב [[חיים אלעזר גורליק]] ובנו התמים [[מנחם מענדל גורליק]].
בעקבות מעצרם שררה מבוכה גדולה בקרב חסידי חב”ד חב"ד במלחובקה. הישיבה נסגרה מיד, וחסידים רבים ירדו למחתרת, בעוד אחרים נמלטו ממלחובקה אל ערים אחרות, שם קיוו למצוא מקומות מסתור. משפחות רבות נותרו ללא אב המשפחה, ועקב כך נוצרו בעיות כלכלה קשות. כל זאת מלבד הפחד האיום והדאגה העמוקה ששררה לשלומם של קרובי המשפחה שנעצרו או הסתתרו.
==מלחמת העולם השניההשנייה==עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ברחו החסידים ממלחובקה מהחזית שהגיעה סמוך אליהם. מלחובקה התרוקנה מחסידים - מלבד מהחסיד הרב [[אליעזר פינסקי]] שהמשיך להתגורר במקום למרות שהגרמנים הפגיזו את העיר וסביבותיה ללא הרף. הוא נותר במסירות ב[[מסירות נפש ]] כדי לשמור על יהודי קשיש חולה וערירי, שמפאת מחלתו לא יכל לברוח.
לאחר המלחמה חזרו מתי מעט מהחסידים אל מלחובקה, רובם עזבו את רוסיה דרך פולין, וחלקם המועט נשאר ב[[טשקנט]] ו[[סמרקנד]].
בקהילה הקטנה שנוצרה מחדש במלחובקה, כיהן כרב ‘חכם’ חכם [[יהודה בוטרשוולי|יהודה בוטראשוילי]] מזקני חסידי חב”דחב"ד. הרב [[חיים אברמוב]] כיהן כגבאי בית הכנסת, והוא שימש אף בתפקיד ‘ראש הקהל’'ראש הקהל'. מתוקף תפקידו זה היה אחראי על ניהול בית העלמין היהודי. ==לאחר המלחמה==
בשר כשר היה באותן שנים בזכות השוחטים. בתחילה שחט הרב [[מקווהנתן ברונשטיין]] לא היה במלחובקה, אבל חסידים לא וויתרו על טבילה במקווה. מידי אך לאחר שעלה לארץ הקודש, מילא את מקומו הרב מיכל דורפמן [[יום שישיחסידות ברסלב|חסיד ברסלב]] היו כולם נוסעים למקווה שהיה בבית כנסת הגדול במוסקבה ‘ארכיפובה’. בשבתות טבלו באגם קטן שנקרא ‘אגם מלחובקה’ שלא היה כל כך נקי והמים בו היו קרים.
==בית העלמין==
ביום הראשון של חג ה[[סוכות]] תרצ”ה [[תרצ"ה]] נפטר במלחובקה הרב [[משה לייב גינזבורג (חתן אדמו"ר המהר"ש)]]. רק זמן קצר לפני כן קנתה הקהילה היהודית במלחובקה שטח עבור בית עלמין, וטרם הספיקו ל”קדש” ל"קדש" את המקום כנהוג. במשך השנים נקברו בבית העלמין אך ורק יהודים.
לאחר פטירתם הטרגית של בני הזוג גולודובסקי, נטל על עצמו הרב [[חיים אברמוב]] את האחריות לשימור בית הקברות במלחובקה.
עם השנים, לא נותרו בבית הקברות חלקות קבורה ריקות. ר’ ר' חיים ביקש להרחיב את שטח בית העלמין כדי שיהודים יוכלו לקבור את קרוביהם כהלכה בקבורת ישראל. כיון שלא היו בידו רשיונות להרחיב את השטח, הוא החליט לפעול באופן מחתרתי.
השטח שליד בית הקברות היה מדרון ובו ביצה גדולה. כדי ליישר את השטח היה דרוש חול בכמות גדולה. הוא יצר קשר עם נהגי משאיות שתפקידם היה להעביר חול ממקום למקום, ושילם להם הרבה כסף, והם בתמורה הביאו בחסות החשיכה חול אל השטח המיועד לבית קברות. הוא השקיע את כל כוחותיו בהרחבת בית הקברות ועבד לשם כך יומם ולילה, למרות הסכנה הגדולה שיתפס על ידי השלטונות. מאמציו נשאו פרי, ובסופו של דבר הוא פתח לקבורה את השטח שהכין.
*[[תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית]]
==קישורים חיצוניים==*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=47181 יש חיים בעיר המתים] "עולם החסידות" על שליחות ניסית במאלכובקה {{אינפו}}*[קטגוריהhttp:קהילות חב//old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=53839 חנוכת הבית מרגשת ב"ד מלאכווקא" ההיסטורית] י' בניסן תשע"ה {{אינפו}} {{עיירות ברוסיה]]}}