26,977
עריכות
שינויים
מ
החלפת טקסט – "קנאה " ב־"קנאה "
==הסיפור בתורה ובמפרשים==
===רקע===
בעת ישיבת יעקב ב[[ארץ ישראל|ארץ כנען]], התפתחה בין יוסף בן השבע-עשרה לאחיו מריבה, שהלכה והתעצמה עם הזמן. יוסף, בהיותו בן הזקונים של [[יעקב]]{{הערה|רש"י הביא כמה פירושים בדבר: שנולד לעת זקנתו, שהיה בנו החכם וקיבל ממנו מה שלמד אצל שם ועבר, וכן שהיה זיו איקונין שלו דומה ליעקב, וברמב"ן: "מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו והוא נקרא לו בן זקוניו בעבור שישרתו לזקוניו והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק".}}, נהנה מיחס מועדף ומאהבה יתרה שאהבו אביו על שאר האחים. יעקב עשה ליוסף "כתונת פסים" מיוחדת, שעוררה [[קנאה ]] מצד אחיו. בנוסף, יוסף נהג להלשין לאביו על מעשים חמורים שראה שהאחים עושים{{הערה|"כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו שהיו אוכלין אבר מן החי ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים וחשודים על העריות". רש"י.}}, ולבסוף גם סיפר לאחיו אודות שני חלומות שחלם. בחלום הראשון הוא ראה את אלומתו קמה ומתרוממת ואלומות אחיו משתחוות לאלומתו. בחלום השני ראה את השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים אליו. כשכוונת החלום לאביו לאמו ולאחיו.
האחים שנאו את יוסף על חלומותיו ועל דבריו שהלשין עליהם לאביהם, ומתוך שנאתם אליו "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".
מפרשי התורה מתחבטים בשאלה כיצד יכלו אחי יוסף שהיו [[צדיק|צדיקים]] למוכרו כך לעבד. כמה ביאורים נאמרו בדבר זה.
לפירוש אחד, כוונת האחים היתההייתה, שגזירת השיעבוד על זרעו של אברהם ב[[ברית בין הבתרים]], תתקיים על ידי מכירת יוסף ותקויים רק בו, וכך ינצלו ממנה רוב השבטים{{הערה|חזקוני.}}.
לפירוש שני, מתוך נסיונם, האחים חששו שיוסף בא אליהם לא לדרוש שלומם אלא למצוא עליהם עלילה או להחטיאם כדי שיקללם אביהם או שה' יענישם, וכך ישאר יוסף לבדו כצאצא יחיד לאבות. ופעולת המכירה היתה הייתה לשלול חשש זה{{הערה|ספורנו.}}.
לפירוש נוסף, האחים החשיבו את יוסף להולך רכיל, וכל הולך רכיל גורם שפיכות דמים, כמאמר חז"ל שלשון הרע הורג שלושה. על כן נאמר "ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו", שפירושו, שבטרם יקרב הוא אליהם להרגם התנכלו להמיתו קודם, מצד "הבא להרגך השכם להרגו"{{הערה|כלי יקר.}}.
ובזהר מוסבר, שהסיבה לכך שיוסף היה צריך לרדת למצרים דוקא באמצעות מכירתו על ידי '''אחיו''' - שהרי, לכאורה: כדי שתתקיים גזירת ברית בין הבתרים יכול היה יוסף להגיע למצרים באופן ש"יד אחיו אל תהי בו" - אלא הסיבה לכך היא, משום שעל ידי כך שבני יעקב '''שלטו''' על יוסף, בהשלכתו לבור ובמכירתו כאדון המוכר את עבדו, לפני ירידתו למצרים, הוא נעשה עבד של אחיו.
באמצעות זאת נגרם, שכאשר בני ישראל ירדו לאחר מכן למצרים, לא התאפשרה למצרים שליטה מוחלטת עליהם, כשם שהיתה שהייתה להם על עבדיהם האחרים, ש"לא היה יכול עבד לברוח ממצרים". ולהיפך: כיון שהמצרים נעשו עבדי יוסף, יוסף היה "עבד בני ישראל", יוצא ש"ישראל שלטו על כולהו".
מהסבר זה של הזהר מובנת המשמעות הפנימית של מכירת יוסף המודגשת בתורה, שבלי להתחשב בכוונה השלילית שהיתה שהייתה לאחי יוסף, הרי '''למעשה''' צמחה מכך '''טובה''' - "למחיה שלחני… לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה".
לא זו בלבד שהמכירה גרמה לתוצאה טובה לישראל, כאשר יוסף נתמנה '''לאחר מכן''' למשנהו למלך, אלא '''שהמכירה עצמה''' נתנה כח "לשום לכם שארית… לפליטה גדולה" - לגאולת מצרים.
יוצא, שמכירת אחי יוסף גרמה לדבר והיפוכו: מצד אחי יוסף, שכוונתם במכירה היתה הייתה שיוסף יהפך לעבד, גרמה המכירה לגלות מצרים. ומצד זה ש"גרים קודשא-בריך-הוא כל דא" - מצד כוונתו ורצונו של הקב"ה במכירה - ניתן על ידי כך הכח ל[[גאולה]]{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ' עמ' 187.}}.
==ראו גם==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:פרשת וישבחומש בראשית]]