14,699
עריכות
שינויים
מ
החלפת טקסט – " – " ב־" - "
כלי הנשק של הצדיקים וגבורתם היא החכמה, התפילה והבקשה, כמו שאומר יעקב אבינו: בחרבי ובקשתי (ויחי מח כב), ומפרש רש"י: היא חכמתי ותפילתי, ומתרגם אונקלוס: בצלותי ובבעותי. כלומר: בתפילתי ובבקשתי.
וכפי שאומרת המשנה בפרקי אבות: איזהו גבור? – - הכובש את יצרו. ואכן זוהי גדולתו של המשיח, ומעלתו המיוחדת: הגבורה האמיתית היא לנצח את היצר, וזוהי מעלתו של משיח והודו והדרו שמנצח יצרו, וזהו שנא'<REF>תהל' מ"ה, ד'.</REF>: "חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך".
==בעל מעשים טובים==
הצדק והאמונה שיהיו במלך המשיח, לא יהיו לו קנין חיצוני, אלא כאזור הדבוק אל המתנים, שהוא דבר השייך לגופו. והצדק, שהוא בין אדם לחברו - יהי' גלוי כאזור על המתנים, מבחוץ; והאמונה שהיא בין אדם למקום, דומה לאזור חלצים שאינו נראה אלא לאיש הלובשו שנא'<REF>ישע' י"א, ה'.</REF>: "והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו".
==בעל חוש ריח מיוחד – - "[[והריחו ביראת ה']]"==
גדולתו של משיח יהיה חוש הריח שלו, דהיינו ש"יריח" כל אחד וידע את מידת היראת שמים שלו, עד כמה שיכול להגיע, ואפילו שירד בהתנהגותו. כמו בושם שמונח בכלי גם לאחר שמוציאים את הבושם, נשאר הריח בכלי, כך גם נשאר ב"כלי" - הגוף, את ריח מידת יראת השמים של אותו אדם. שנא'<REF>ישע' י"א, ב'.</REF>: והריחו ביראת ה'<REF>[[ביאורי החסידות לנ"ך]] עמ' קצ"ט.</REF>.
"ונחה עליו רוח ה'"<REF>ישעיה י"א, ב'.</REF> - ה' הוא - היה, הווה ויהיה כאחד, למעלה מן [[הטבע]], וגם משיח הוא למעלה מן הטבע.
==עניינו – - אלוקות==
הנה ימים באים נאום ה', והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך… וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו<REF>ירמי' כג ה-ו.</REF>.
ועוד ועיקר שלדברי ה[[אדמו"ר האמצעי]], [[הקב"ה]] אומר:
אנא עתיד לאתגלאה במשיח. כי הקב"ה שהוא ה"[[בלי גבול]]" יכול להתגלות בתוך ה"גבול" – - בסנה, בבית המקדש, במלאכים, בצדיקים הדומים לבוראם ובמיוחד במלך המשיח. שהרי נאמר במדרש הידוע: ורוח אלוקים מרחפת על פני המים – - זה רוחו של משיח. דהיינו, רוחו של משיח היא רוח אלוקים.
וזוהי, לדבריו של האדמו"ר האמצעי גדולתו של המשיח על כל אדם אף על משה רבינו. וזה לשון קדשו: