כתר לי זעיר

כַּתַּר לִי זְעֵיר הוא ביטוי המובא רבות בספרי חסידות כהסבר והוכחה לאחת המשמעויות של בחינת הכתר שהוא מלשון המתנה ושתיקה.

לשון הפסוק המלא הוא: "וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר: כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ, כִּי עוֹד לֶאֱ-לוֹהַּ מִלִּים", והתרגום המילולי שלו הוא: "המתן לי מעט ואראה לך, כי יש לי דיבורים נוספים (לאלוקים)".

ביאור הלשון

איוב סבל מצרות רבות, וכאשר קובל על המאורעות שהתרחשו עמו, מנחמים אותו רעיו אך לא מצליחים להשיב לטענותיו.

כמענה על כך אליהוא בן ברכאל, שהיה הצעיר מכולם, משיב להם בדברי תוכחה ארוכים הנמשכים על פני ארבעה פרקים, כשלאחריהם מופיעים הפסוקים "ויוסף אליהו(א) ויאמר כתר לי זעיר", כאשר אליהוא פונה לאיוב ואומר לו שלא יחשוב שסיים את דבריו ויתחיל לענות לו, אלא ימתין מעט שישלים את דבריו כי לו דברים נוספים לומר לו.

לפי פירוש רש"י על הפסוק, הפסוק כולו נאמר בלשון ארמי, אך הדבר לא מקובל על כל פרשני המקרא, וכך לדוגמא רבי משה קמחי מבאר שכוונת אליהוא לומר לאיוב: תכבד אותי ותן לי לסיים את דברי לפני שתענה לי.

במצודת ציון מוסבר שכתר הוא "ענין המתנה".

ברוב המקומות בחסידות מובא הפסוק במטרה להתייחס רק ללשון 'כתר' המופיע בו, ולא למשמעות הפסוק כולו, כאשר משתמשים בו על פי הביאור שהוא לשון המתנה ומלשון שתיקה, וזהו הפירוש המבאר את הבחינה העליונה ביותר בתוך הג' רישין דעתיק.

בקשר ללשון שתיקה, מבואר בחסידות שהוא על דרך 'סייג לחכמה שתיקה', שה'גדר' והמקיף לבחינת החכמה, הוא בחינת השתיקה שבכתר, ועל ידי השתיקה של התחתון שענינה הוא ביטול, יכול הוא להתעלות בכתר ולהגיע לעולם העליון יותר, ומכל מקום לשון זו מורה כי עיקר האור נותר למעלה ולא בא לידי גילוי, והיא בחינת 'כתר תורה' שבכתר.

אדמו"ר הרש"ב מבאר, שהלשון המתנה מורה על כך שאף שהדבר נעלה עדיין מתפיסת התחתון, יש בזה כבר את ההתחלה ורק חסר הגלוי וההתפשטות שלו, שזהו 2 הפרטים של המתנה: העיכוב, והתקווה (שהרי אדם אינו ממתין למשהו אם לא חושב שהוא יגיע).

המגיד ממעזריטש מבאר את הקשר בין הלשון 'כתר לי זעיר' לתוכן הפסוק, שהסיבה לכך שאדם מבקש מחבירו שימתין מעט כדי לשמוע לו (ולא מתחיל מייד להרצות את דבריו), הוא מכיון שנדרש לו זמן לצמצם את מחשבתו כדי להוציא אותה בדיבור, שזו המהות של ספירת הכתר המהווה ממוצע ובאמצעותה מצטמצם ויורד השפע האלוקי להאיר בעולם.