ישראל אריה לייב שניאורסון

ציון ר' ישראל אריה לייב בצפת

ר' ישראל אריה לייב שניאורסון, כונה גם מרק גורארי, נולד כ"א אייר תרס"ו^[1], בעיר ניקולייב, לאביו רבי לוי יצחק שניאורסון ולאמו הרבנית חנה, כאחיו הצעיר של כ"ק אדמו"ר שליט"א.

תקופה מסוימת שהה בלנינגרד והתחבב מאוד על כ"ק אדמו"ר הריי"צ שקירבו, ואף היה אהוב על החסידים שהיו סובבים אותו ומתנצחים אתו בדברי הלכה וחסידות. שאלות שונות הופנו אליו, בנגלה ובנסתר.

בשנת תר"צ, בהיותו בן 24 עזב את ברית המועצות והתיישב בברלין שבגרמניה, במהלך בריחתו שינה את שמו ל"מרק גורארי".

בשנת תרצ"ד עלה לארץ והתיישב בתל אביב – שם התחתן עם אשתו מרת גניה.

בשנת תש"י נסע להשתלם בלימודים בליברפול שבאנגליה.

בי"ג אייר תשי"ב נפטר באנגליה והוא בן 46 שנה בלבד.

על פי בקשת הרבי, הועלה ארונו לארץ והוא נטמן בחלקת חב"ד בצפת.

לאחר פטירתו, העלים הרבי מידיעת אימו הרבנית חנה ע"ה את עובדת פטירת בנה, ובימי השבעה אף המשיך לבקרה מידי יום לדקות קצרות, בכדי שמצב בריאותה לא יושפע לרעה באם תדע מכך שבנה ר' ישראל ארי' לייב נפטר. כמו כן הרבי נהג לכתוב מכתבים בשם אחיו, לשלחם לאנגליה - ושם אחד החסידים שלח את המכתב בשם ר' ישראל ארי' לייב לאימו הרבנית חנה, כדי שתחשוב שבנה עודנו חי. כך נמשך המנהג עד פטירתה בו' תשרי תשכ"ה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א הוציא לאור כמה פעמים מאמרים לקראת יום פטירתו - י"ג אייר, ובשנת תשנ"א ביאר את תוכן שמותיו על פי חסידות.

משפחתו

לר' ישראל אריה לייב בת יחידה, מרת דליה רוטמן (גורארי). התחתנה עם ר' אבנר רוטמן, ונולדו להם שני בנים: אריאל רוטמן, נולד כ"ד באלול תשל"ה, ודניאל יהושע רוטמן, נולד ז' באדר תשל"ח, שניהם משרתים בתפקידים בכירים בקהיליית המודיעין של ישראל, והיו מקורבים מאוד לרבי ולרבנית חיה מושקא.

לגב' רוטמן היה קשר חם במיוחד עם הרבי, וכאשר היתה מגיעה לבית הרבי והרבנית ברחוב פרזידנט בברוקלין, היה הרבי יוצא ומסייע לה בהכנסת המזוודות הביתה. בשנת תשל"ג, בעת ששהתה לצורך לימודים בוושינגטון, שלח לה הרבי מצות שמורות באמצעות כמה אברכים מ-770.

בשנת תשמ"ה, התבקש הרב נפתלי ליפסקר, שחזר אז משנת ה'קבוצה', לקבוע שיעור שבועי ביהדות עם הילדים בביתם שברחובות. הבקשה הגיעה מהרב אפרים וולף, שקיבלה מהרב בנימין קליין, ככל הנראה הבקשה הגיעה מהרבי.

השיעורים עסקו בחגי ישראל, ובמושגים בסיסיים ביהדות. הגב' רוטמן היתה מקבלת אותו תמיד בספר פנים יפות, ומאוד רצתה שימשיך בלימודים. אך מצד שני הבהירה לו תמיד שהיא לא רוצה שהלימודים "יגלשו יותר מדיי". ר' נפתלי ליפסקר כתבת על-כך לרבי. לאחר זמן קיבלת תשובה: 'ינהג לפי המצב באותו הזמן שלומד איתם'. (הלשון אינו מדוייק).