שינויים

ישנם שתי דיעות{{הערה|1=מובא בתוס' שם.}} בפירוש המילה "טרקסין", דעת [[רבינו תם]] היא ש'''טרק''' הוא כמו טרוקי גלי{{הערה|1=ברכות דף כח. סגירת הדלת.}}, - ו'''סין''' הוי סיני, כלומר שהיה מפסיק וסוגר את הלוחות שנתנו בסיני, שהיו מונחות בארון שהיה בבית קדשי הקדשים. ויש המפרשים טרקסין פנים וחוץ שאותה אמה היתה הייתה ספק אם מקודשת פנים או חוץ, ולכך היו שם שתי פרוכת כדאמרינן ביומא{{הערה|1= נא:}}.

== הפרוכת שהיתה שהייתה בבית שני במקום הטרקסין ==

גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, ונחלקו האמוראים{{הערה|1= [[רב]] ו[[שמואל]] ואמרי לה [[רבי יוחנן]] ו[[רבי אלעזר]].}}, אם גדולת הבית השני מהראשון היתה הייתה בבנין, או בשנים, שהרי הבית הראשון עמד רק 410 שנים, בעוד שהבית השני עמד 420 שנה, והגמרא מסיימת כי למעשה שני הדיעות נכונים, מכיון שהבית השני גם עמד יותר שנים יותר מהראשון - כנ"ל, וגם היה גבוה יותר, ולכן לא היה קיר ברוחב אמה יכול להחזיק מעמד בגובה גדול כל כך, לכן תיקנו פרוכת, כמו שהיה במשכן.

מכיןו שלא ידעו אם קדושת המקום בו היה ה"טרקסין", אם יש לו קדושת הקודש או קדושת קדש הקדשים, לכן שמו שני פרוכות המבדילות בין הקודש לקדש הקדשים, וביניהם היתה הייתה אמה במקום בו עמדה הטרקסין.

גם בבית המקדש הראשון היתה הייתה בפתח האמה טרקסין פרוכת, כמפורש בכתוב ובגמרא, אלא שפרוכת מדין ומגדר מדין מחיצה, היתה הייתה רק במשכן ובבית שני, שזה נלמד מהכתוב (גבי המשכן) "והבדילה הפרוכת לכם גו'", מה שאין כן בבית ראשון לא היתה הייתה הפרוכת מדין "והבדילה הפרוכת גו'" - כי ההבדלה בין קודש וקודש הקדשים היתה הייתה על ידי דלתות בלבד - והפרוכת (על פתח האמה טרקסין) היתה הייתה רק משום צניעות.

בתוספות מקשה למה היו צריכים לעשות שני פרוכות, ולא פרוכת אחת עבה, ומתרץ שמלשון הפסוק "והבדילה" וכו' משמעש שמיד אחרי עביה של הפרוכת יתחיל קדושת קודש הקדשים, ולכן בפרוכת עביה לא היה תנאי זה מתקיים. אך מלשון [[הרמב"ם]] אין משמע כן, כי הוא סובר שהאמה היתה הייתה בין שני הפרוכות, ואילו הפורכות עצמן היו בתוך שטחי הקודש וקודש הקדשים.

בשונה מהמשכן שהיה בנין עראי, וגם הפרוכות היתה הייתה ענין של עראי ומחיצה בלבד, בבית המקדש הוא היה ענין כשלעצמו, וכמוכח מהפסוקים שהוא נקרא בשם "דביר". הרבי מסביר שמכיון שקודש הקדשים היה המקום הקדוש ביותר בבית המקדש שקדושתו נפרדת לאין ערוך מהקדושות האחרות, היה הדביר בכעין ממוצע בין הקודש לקודש הקדשים שזה היה הכותל, ובמקדש שני המקום של שני הפרוכות. הרבי מוסיף עוד, שבעיקר הרי זה נוגע להגברא: בכדי ליכנס לקודש הקדשים, מקום הכי מקודש "שאין נכנס שם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבו­דה", מתאים וצריך להיות הפסק ועכבה לפני הכניסה.

זהו גם הטעם שלא עשו פרוכת אחת שעוביה אמה אלא "עשו שתי פרוכות אחת מצד [[קדש הקדשים]] ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל"{{הערה|כלשון הרמב"ם.}} כי מטרת עשיית הפרוכות לא היתה הייתה רק לשם עשיית מחיצה והבדלה בין הקודש וקודש הקדשים, אלא לשם עשיית מקום ה"דביר". וזהו שעשו שתי פרוכות מב' הצדדים, שעל ידי נתייחד מקום אמה זו בפני עצמו{{הערה|ועל דרך פירוש [[רש"י]] "ועבוד שתי פרוכת - לקלוט ביניהן אויר מקום המחיצה".}}. מה שאין כן אם היתה הייתה רק פרוכת אחת גם אם עוביה אמה, הרי נוסף על זה ש"פרוכת" היא עראי כנ"ל, הרי על ידי פרוכת אחת שעוביה אמה לא נתייחד מקום זה כמקום נפרד בפני עצמה.

זהו גם טעם החילוק בין שיטת [[הרמב"ם]] ושיטת התוס' במקום פרוכות אלו, שלהתוס' היו הפרוכות "חדא אוקמוה בתחילת מקום אמה טרק סין והשנייה בסוף אמה טרקסין", שמשמע מזה שלא היתה הייתה ביניהן אמה שלימה, ואילו [[הרמב"ם]] מדייק "וביניהן אמה", כי לשיטת התוס' שענינן של פרוכות אלו הוא מצד הדין ד"והבדילה הפרוכת גו'", וההבדלה צריכה להיות בפרוכת עצמה, לכן הפרוכת החיצונה צריכה להיות דוקא במקום אמה זו, כדי "שמצד חיצון של פרוכת יהא קדש ומתחילת עובי' ולפנים יהא הכל קדש קדשים"; מה שאין כן לשיטת הרמב"ם, עיקר עשיית פרוכות אלו היתה הייתה לייחד מקומה של האמה טרקסין, ואם כן אדרבה, צריך להיות "ביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהיה בראשון".