טוביה פרידמן
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לשון. עיצוב. פסקאות. קישורים פנימיים.. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
טוביה פרידמן (תרפ"ג - תשע"א) היה צייד נאצים שעזר בתפיסת פשעי מלחמה. היו לו קשר רב עם הרבי.
תוכן עניינים
נעוריו
טוביה פרידמן נולד להוריו יעקב ושרה פרידמן, כילד שני מתוך ארבעה, במשפחה מסורתית ומבוססת בעיר ראדום שבפולין. אביו, יעקב פרידמן, היה בעל בית דפוס בעיר ואמו בעלת מתפרה.
הצבא הגרמני כבש את ראדום בשנת תרצ"ט והחרים את כל בתי הדפוס היהודיים בעיר ובהם גם את זה של משפחת פרידמן. בשנת ת"ש נשלח פרידמן יחד עם עוד כ-1,000 יהודים למחנה עבודה בצישאנוב שם עסק בחפירת שוחות נגד טנקים באזור הגבול הגרמני-סובייטי. לאחר כמה שבועות התנדב לעבודה בלובלין ועם הגיעו לעיר הצליח לברוח מן המחנה בו הוחזק ולחזור לראדום. הוא ומשפחתו הועברו לגטו ראדום עם הקמתו בשנת תש"א.
בשנת תש"ב נערכה אקציה בגטו ולמרות שאמו ואחותו הצעירה הועסקו כתופרות, נשלחו שתיהן לטרבלינקה. אחותו הגדולה פגשה אותן בתחנת הרכבת והספיקה להפרד מהן. במהלך האקציה נעלם אחיו הצעיר, שהיה כבן 14. פרידמן ואחותו הגדולה הועברו למחנה העבודה ברחוב שווארליקובסקה משם היה יוצא לעבודות כפייה במרכז רפואי צבאי גרמני.
בשנת תש"ג הודיע קצין האס אס אוברשטורמפיהרר (רב סרן) פרנץ שיפרס ועוזריו אונטרשטורמפיהרר אריך קאפקה וריכרד שייגל על האפשרות לעזוב את הגטו תוך חילופי שבויים עם הבריטים. פרידמן ואחותו המבוגרת בלה יצאו עם אחרים באוטובוס. אלא שהאוטובוס נסע לבית הקברות, ורק בזכות הקצין קאפקה לא נורו למוות כשאר יושבי האוטובוס. שניהם הוחזרו למחנה לאחר מכן.
לאחר מכן הועברו פרידמן ואחותו למחנה ברחוב שקולנה . במחנה זה החליט לנסות ולברוח והצטרף לעוד ארבעה שהחלו בחפירת מנהרה. לאחר מספר שבועות נזנח רעיון המנהרה לאחר שבדק את האפשרות לברוח דרך תעלת ביוב ומצאה כממשית.
בשנת תש"ד, כאשר נראה היה שהגרמנים עומדים לפנות את המחנה הצליחו פרידמן ועוד שניים מיושביו לברוח דרך תעלת הביוב. השלושה הסתתרו בבית הקברות היהודי במשך כמה שבועות וניזונו בהתחלה מלחם שקנו בכפר ואחר כך מתפוחי אדמה שגנבו משדה. הם ניסו פעמיים לעבור לצד הרוסי של החזית אולם נתפסו על ידי הגרמנים, הם התחזו לאיכרים פולנים שטעו בדרכם ושוחררו. בשלב מסוים אף פגשו פרטיזן פולני שהזהירם מלהצטרף לפרטיזנים הפולנים מכיוון שאלה ברובם שנאו יהודים. לאחר מכן ניסה פרידמן לחצות את החזית לבדו ונתפס על ידי הגרמנים, שחשדו בו שהוא פרטיזן ורצו להוציאו להורג ביום המחרת. באותו לילה הוחזק בבונקר, אולם משהבחין פרידמן שהחייל השומר עליו נרדם, ניצל את הרגע, חיסל אותו, לקח את נשקו וברח.
בשנת תש"ה, בעקבות כיבוש ראדום על ידי הצבא הרוסי, הגיע לעיר קצין משטרה מלובלין וארגן את הקמתה מחדש של המשטרה המקומית. פרידמן רצה לרדוף את הנאצים ולנקום בכך את מותם של בני משפחתו לכן הוא יצא ממקום המסתור שלו והחליט להצטרף למשטרה הפולנית בזהות חדשה (לא-יהודית) - טאדק ישינסקי.
לאחר מכן נשלח פרידמן ממשטרת ראדום לעיר דנציג, שזה עתה נכבשה על ידי הצבא האדום, לשמש כקצין חקירות בדרגת לויטנאנט במשרד הביטחון הפולני. במסגרת תפקידו הוא עצר כמה מאות גרמנים נאצים, חקר אותם והביא להעמדתם לדין. במסגרת עבודתו זו למד רבות על הדרכים והשיטות איך לאתר פושעי מלחמה וכיצד יש לתחקרם. בקיץ תש"ה קיבל הודעה שאחותו בלה שרדה את המחנות ושבה לראדום. הוא לקח אותה אליו לדנציג.
פרידמן חש שכיהודי אין לו עתיד בפולין, כי האנטישמיות בקרב הפולנים הייתה רבה והרשויות ניסו להתעלם מכך. לכן הוא החליט בשנת תש"ו לעזוב את תפקידו, ולעלות לארץ. הוא התפטר, עזב את דנציג וחבר לקבוצת יהודים שיצאה מפולין, באופן בלתי-חוקי, עברה דרך צ'כיה והגיעה לווינה. הקבוצה נסתייעה בארגון "הבריחה".
בפועל הוא נשאר בווינה ועלה לארץ רק בשנת תשי"ב. ובשנת תשי"ד התמנה למנהל הסניף יד ושם בחיפה.
קשריו עם הרבי
מר פרידמן מוכר בעולם כצייד נאצים שבזכותו הועמדו נאצים רבים לדין בגין פשעי מלחמה - עבודה שזכתה לעידוד רב מהרבי. את עבודתו הוא עושה במסגרת המכון שהקים, ומטרתו לתעד חומר נגד הנאצים על מנת ללוכדם ולהעמידם לדין. למעלה ממאה וחמישים ספרים המתעדים את השואה האיומה, כתב מר פרידמן עד היום.
יחידות מופלאה
בשנת תש"ל הגיע טוביה פרידמן לניו-יורק במסגרת עבודתו. “מאחר וכמה פעמים ביקרתי בניו-יורק, ולעתים עברתי ליד ביתו של הרבי מליובאוויטש בברוקלין, רציתי להיפגש עם אישיות דגולה זו כדי ולקבל ממנו עצה וברכה בכל הנוגע לחיי המשפחה והעבודה - האם להמשיך בעבודתי זו?
היה לו ידיד טוב בפריז ושמו ר’ יצחק שניאורסון. הוא היה קרוב לגיל 80, והיה עשיר גדול. הוא היה קרוב משפחה של הרבי. בכל פעם שנזדמנתי לפריז, הייתי אורחו בשבת.
כתבתי לר’ יצחק כי אני בניו-יורק ואני מבקש שידאג שאוכל להפגש עם הרבי. לא ארכו הימים, וקיבל שיחת טלפון ממזכירו של הרבי שקבע לו פגישה בשעה אחת אחר חצות. הוא ציין כי הרבי מקבל אורחים רק בשעות מאוחרות. נקבעה לו פגישה בת חצי שעה.
עוד קודם לזמן הנקוב, הגיע טוביה פרידמן לבית מדרשו של הרבי. רק לאחר שתיים הודיע לו המזכיר כי אוכל להיכנס, והוא ביקש שלא אאריך בפגישתי.
"כשנכנסתי לחדר הרבי קידם אותי ב’שלום עליכם’ חם, והזמין אותי בלבביות לשבת ליד שולחנו. עיניו הבריקו כיהלומים ונשקף מהם זוהר מיוחד. הופעתו האצילית נסכה בי מיד אווירה של יראת כבוד. התרשמתי מיד כי לפניי אישיות דגולה וסמכותית שעולה עלי מעל ומעבר. זה מילא אותי בתחושה של אימון ללא סייג וביטחון כי לאדם הזה אני יכול לגלות את כל סודותי ופצעי ליבי, ומפיו אקבל תשובה והדרכה נכונה ואמיתית, יחד עם ברכה נאמנה שתלווה אותי גם לאחר מכן.
עוד בטרם הספקתי להוציא הגה מפי, והרבי פתח בשיחה. הוא אמר לי כי הוא שמע אודותיי בשעתו מפי יצחק שניאורסון, ובמשך השנים הוא גם עקב אחר פעילותי ברדיפת נאצים. הוא ציין כי ידוע לו הכל אודות חלקי בתפיסת אייכמן ושאר פושעי מלחמה גרמניים ואוסטריים.
כאן סיפרתי לרבי על בננו היחיד, יעקב רוני, שהוא בן שמונה, ילד רזה וחלש שהילדים בבית הספר מרבים להציק לו. סיפרתי לו שבכל פעם שאני נוסע לגרמניה, הילד בוכה ומתחנן שלא אעזוב אותו, וגם אשתי מתנגדת לכך נמרצות. אך מאידך, אסור לי להרשות לכך שהנאצים ישוחררו לחופשי ללא עדויותיי ומסמכיי.
הרבי הקשיב לכל מסכת הלבטים, ולבסוף ענה לי (תוכן הדברים): אמנם כתוב בתורה שהקב”ה ציוה לאברהם לעשות כל מה שתגיד לו שרה אשתו; אולם במה דברים אמורים? בדברים שבין אדם לחבירו, אך לא כן בדברים שבין אדם למקום, שכן מצאנו באדם הראשון שגורש מגן עדן דווקא משום ששמע לקולה של חוה אשתו ואכל מפרי עץ הדעת.. והרי המצווה היא לזכור ולא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק; זו מצווה גדולה מן התורה, זהו חוב של כל אדם בישראל. זכות גדולה היא בידך שאתה מוציא את ידי הרבים בעבודתך המסורה. שליחות גדולה היא זאת שהוטלה עליך, ואין אתה בן חורין להיפטר ממנה. אם אתה לא תעשה את העבודה הזאת, איש אחר לא יעשה זאת.
כאן הרבי הוסיף: ובאשר לבנך יחידך יעקב רוני. אל תשים אל ליבך, כי כעת הוא עודנו קטן, אבל זה הקטן גדול יהיה, ועד שימלאו לו 18 שנים, יגדל ויתחזק. ולפי ששמו יעקב רוני, הרי עליו הכתוב אומר: ‘רונו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגויים’”.
בשלב זה הרבי הוסיף לומר דברים שנשמעו באוזניי תמוהים למדי: “חשוב שישמור לנפשו מאשה זרה ופתיה שלא תפתנו בחלקת לשונה. כמו שאמר שלמה המלך במשלי ‘להצילך מאשה זרה מנכרייה אמריה החליקה’. יעקב אבינו עבד באשה, ואילו שמשון הגיבור אבד בגין אשה. על כן שמור את בנך מאישה זרה - הכפיל הרבי את אזהרתו - “שהרי גם הוא כמו שמשון יהיה גיבור וחזק, גם הוא כשמשון בן יחיד להוריו, וגם אשת מנוח כמו אשתך, היתה עקרה שבע שנים בטרם ילדה בן...
“ואולם צופה אני כי בנך ישביע את אביו ואת אמו נחת”, סיים הרבי את דבריו הנבואיים והמופלאים.
בשלב זה אמרתי לרבי כי באתי גם לבקש את עצתו, אם להוציא בשפה האנגלית אלבום על משפט אייכמן. סיפרתי לו כי אלבום זה הוצאתי בעברית אך מכירתו כיסתה רק בקושי את ההוצאות שהשקעתי בו, ומשום כך אני מתלבט אם להוציא את האלבום הזה גם באנגלית עבור יהודי ארצות הברית.
נתתי לרבי עותק של האלבום בעברית, והוא עלעל בו דקות אחדות, ואחר אמר לי: “ביקרתי בפריז אצל ר’ יצחק שניאורסון וראיתי את הדוקומנטציה שלו, ואת כל המסמכים שברשותו. עליך לדעת כי לאנשים אין סבלנות לקרוא ספר על החורבן שהמיטה השואה. לכן כדאי להוציא אלבום כזה, כדי שאנשים יסתכלו בתמונות שיש בו. תמונה מעוררת רושם חזק יותר מאשר ביטוי של טקסט הכתוב בספר; בתמונה מביטים ובשורות מתחתיה ומבינים את הענין. אני סבור שבברוקלין ידפיסו לך אלבום כזה. סבורני שתצליח במשימה זו, והשם יתברך יסייע לך”.
במשך כל הזמן נשמע צלצול הפעמון כמה פעמים, להודיע לי כי כבר עברתי את מכסת הזמן שהוקצתה לי, וכי אנשים אחרים המבקשים את פני הרבי ממתינים בקוצר רוח לתורם. הרבי ליווה אותי אל דלת היציאה ובירך אותי לשלום.
בצאתי עטו עלי כמה חסידים וביקשו ממני לשמוע מה הרבי דיבר עמי. סיפרתי להם בתמצית את דברי הרבי, וחשתי במקום כבן בית.
הפגישה הזאת עם הרבי שינתה את חיי בשני מובנים". טוביה פרידמן הלך לעולמו בגיל 89.
