שינויים

התואר הינו קדום ומופיע כבר ב[[פרקי אבות]], בהקשר ל[[יהודי]] שקיום ה[[תורה]] וה[[מצוות]] שלו הוא מעבר לחיובים ההלכתיים ("לפנים משורת הדין"). לאחר התפשטות [[תורת החסידות]] בהנהגת הבעש"ט, דבק הכינוי הזה בכל המאמינים ב[[תורת החסידות]] וההולכים בדרכיה. למרבה האבסורד, היה זה הכינוי שהדביקו ה[[מתנגד|מתנגדים]] לחסידים{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ח' עמ' תקד. וראה גם ספר השיחות תש"א ע' 32. הרבי לאחר מכן ציטט והסביר זאת ב[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/4/26/222.htm שיחת שבת פרשת וישב, כ"ג כסלו תשי"ב]}}.

הכינוי הופיע לראשונה בדפוס, בחרמותיהם של ה[[מתנגד|מתנגדיםהבעש"ט]]היה קורא לתלמידיו בשמות 'אהובים', שנדפסו בערוב ימיו של 'ידידים', או 'חברה ידידים' ו'חברה אהובים' ולא בשם 'חסידים'. כמו כן כונו החסידים בשם 'די פריילעכע' (=השמחים) וזאת משום שהחסידות הדגישה מאוד את [[המגיד ממעזריטשעבודת ה']], בשנת ב[[תקל"בשמחה]]: , בכל מצב ובכל תנאי, עד שרווחה האימרה ש"ובשם אצל חסידים וב[[קדושתשעה באב]]י עליון מכונים"; "ומכנים שמם חסידים". הכינוי הזה נדרש יותר שמח מאשר אצל המתנגדים לגנאי: "המכנים עצמם בשם חשׂידים", או "כת חשׂודים" - כאשר הם עושים שימוש בחילוף האותיות ה[[שי"ן (ימנית)מתנגד|שי"ןמתנגדים]] וב[[סמ"ךשמחת תורה]], כנהוג אצל יהודי ליטא. [[אדמו"ר הריי"צ]] מתעכב על כך שמן הנכון היה שהמתנגדים יקראו לחסידים בשם 'מתנגדים', שהרי אי אפשר להתנגד לדבר קודם הוולדו והם לכאורה קדמו בזמן, אלא שה[[השגחה פרטית|השגחה העליונה]] זיכתה את המתנגדים שיכוונו לקרוא לחסידים בשם הראוי להם{{מקור}}.

הוסיף וסיפר אדמו"ר הריי"צהכינוי הופיע לראשונה בדפוס, שבחרמותיהם של ה[[הבעש"טמתנגד|מתנגדים]] קרא לתלמידיו בשמות 'אהובים', 'ידידים', או 'חברה ידידים' ו'חברה אהובים' ולא בשם 'חסידים'. כמו כן כונו החסידים בשם 'די פריילעכע' (=השמחים) וזאת משום שהחסידות הדגישה מאוד את שנדפסו בערוב ימיו של [[עבודת ה'המגיד ממעזריטש]] ב, בשנת [[שמחהתקל"ב]], בכל מצב ובכל תנאי, עד שרווחה האימרה ש: "אצל ובשם חסידים בו[[תשעה באבקדוש]] יותר שמח מאשר י עליון מכונים"; "ומכנים שמם חסידים". הכינוי הזה נדרש אצל ההמתנגדים לגנאי: "המכנים עצמם בשם חשׂידים", או "כת חשׂודים" - כאשר הם עושים שימוש בחילוף האותיות שי"ן (ימנית) וסמ"ך, כנהוג אצל יהודי ליטא. [[מתנגד|מתנגדיםאדמו"ר הריי"צ]] במתעכב על כך שמן הנכון היה שהמתנגדים יקראו לחסידים בשם 'מתנגדים', שהרי אי אפשר להתנגד לדבר קודם הוולדו והם לכאורה קדמו בזמן, אלא שה[[שמחת תורההשגחה פרטית|השגחה העליונה]]"זיכתה את המתנגדים שיכוונו לקרוא לחסידים בשם הראוי להם.

באחת מרשימותיו של [[הרבי הריי"צ]] בו הוא מתאר את ראשית התנועה ה[[חב"ד|חב"דית]]ית הוא כותב::[[חסידות חב"ד]] דורשת מאת ההולכים בשיטתה - נוסף על אורחות חיי שאר החסידים - ללמוד מדע החסידות ואשר הלימוד יביא לידי מעשה בפועל להפוך טבע ה[[מדות]]ובמקום אחר מוסיף כי חסיד אינו רק המקושר אל הרבי כי אם גם המסור לפעולותיו של הרבי.

נשיאי חב"ד השרישו ביותר שחסיד הוא [[מהות]] אחרת לגמרי. לא כל מה שמתאים לכל אחד מתאים גם לחסיד. [[אדמו"ר המהר"ש]], לדוגמאלדוגמה, היה משריש בקרב חסידיו, כי כשם שיש מושג של, "לא מתאים" בגשמיות, כך יש מושג של "לא מתאים" ברוחניות, ולדוגמא ולדוגמה אמר , שלחסיד; לא מתאים שלא ילמד כל יום פרק ב[[ספר התניא]], לא מתאים שלא להיות שקוע בתיקון המדות. לא מתאים לחסיד שלא להיות עוסק ב[[עבודת התפילה]], בהתקשרות, שאז משתקפים ב[[ניגוני חב"ד|ניגון החב"די]] ה[[געגועים]] הנכונים לה[[רגש]] אלקי. לא מתאים לחסיד שלא להיות עוסק בעבודה של [[קריאת שמע]] שעל המטה ולהירדם עם כל האבק או עם כל הבוץ של עבודת היום, ול[[חלום]] על מילי דכדיבין, שהממונה על החלומות מכבדו בהם.

[[קטגוריה:חסידותתורת החסידות]]