שינויים

{{מפנה|על ועל הניסים|נוסח התפילה של חג הפורים|ועל הניסים (פורים)}}[[קובץ:ועל הניסים.jpg|250px|ממוזער|שמאל|נוסח ועל הניסים בסידור תהילת ה']]

תפילה זו מופיעה לראשונה בדברי [[חז"ל]] בתוספתא{{הערה|ברכות ג, יד.}}: "כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים, שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המורעהמאורע, אם לא אמר אין מחזירין אותו".

מכיון וטעם תפילה זו הוא כדי להודות לה' על הניסים והנפלאות שאירעו לנו, נקבע מקומה של תפילה זו גם ב[[תפילת שמונה עשרה]] וגם ב[[ברכת המזון]] בברכת ההודאה{{הערה|1=שבת כד, א: "אם בא להזכיר מזכיר בהודאה . . אמר להו רב ששת כתפלה כתפילה מה תפלה תפילה בהודאה אף ברכת המזון בהודאה".}}. בתפילת שמונה עשרה מוסיפים את התפילה לאחר אמירת 'מודים', קודם אמירת "ועל כולם", וב[[ברכת המזון]] מוספים אותה באמצע הברכה השנייה לפני המלים "ועל כולם".

{{ציטוט|תוכן='''וְעַל הַנִּסִּים {{הערה|הקטע פותח בוא"ו החיבור היות שהוא נאמר כחלק מברכת ההודאה, והוא בא בהמשך לשאר הדברים עליהם צריכים להודות שהוזכרו קודם לכן בברכה: "מודים אנחנו לך ה' אלוקינו . . על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך . . ועל הניסים ועל הפורקן . . שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".}} וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה.'''

בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה, עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בָּעוֹלָמֶךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

*'''וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן...שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה:''' הנוסח בפתיחת תפילת 'ועל הניסים' שווה בחנוכה ופורים מכיוון שהם מכוונים כנגד דרגות נצח והוד, עד שיש מחלוקת איזה מהם כנגד נצח ואיזה כנגד הוד{{הערה|1=[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=1534&CategoryID=540 שיחת שבת פרשת וישב תש"נ, הערה 2].}}.*'''בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ :''' אנו מדגישים בתפילה שהנס נעשה דווקא בימי '''מַתִּתְיָהוּ''', שפירושו 'מתנת השם', היות ובכדי לנצח את היונים היה צורך בעבודה של מסירות נפש, ולזה צריך עזר מיוחד מלמעלה, וכמו שמבואר בפרק י"ט בתניא שכח ה[[מסירות נפש]] שטבוע בנפש של כל יהודי מתגלה באמצעות אור ה' השוכן בנשמתו, וזה הפירוש הפנימי בתפילה שהנס של נצחון החשמונאים בא על ידי עבודה שבאה בכח 'מתתיהו', המתנה והכח והעזר שמלמעלה{{הערה|שם=רשימות|רשימות, חוברת קכה.}}.*'''בֶּן יוֹחָנָן :''' חז"ל אמרו בגמרא "הרואה יוחנן בחלום - ניסי ניסים נעשו לו"{{הערה|ברכות נז, א.}}, והפירוש של 'בן יוחנן' הוא שבני ישראל הוא אז במצב של 'יוחנן', (כשם ש"בן חורין" פירושו אדם שנמצא במצב של חירות), שכדי להתגבר על היוונים נצרכו בני ישראל לניסים גדולים, היות והם לא היו ראויים לנס כיון שהם חטאו (בשונה מ[[פורים]] שהחטא היה רק מהשפה ולחוץ והם עצמם לא טמאו את ליבם ושכלם){{הערה|שם=רשימות}}.*'''כֹּהֵן גָּדוֹל:''' החשמונאים יצאו למלחמה ללא שהיה להם כל סיכוי לנצחון בדרך הטבע. אף שהדבר היה יכול להיחשב כהתאבדות, היה מותר להם לצאת למלחמה זו היות והיה להם דין של 'חסיד גמור' שמותר לו למסור את נפשו כדי לקדש שם שמים, ולכן מדגישים בנוסח התפילה שהנס התרחש דווקא על ידי מתתיהו ''''כהן גדול'''', כי לאנשים פשוטים מן השורה היה אסור לצאת למלחמה מסוג זה כאשר אין אפילו סיכוי קלוש לנצחון בדרך הטבע{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/35/9/3 לקוטי שיחות חלק ל"ה, שיחה לפרשת וישב-חנוכה].}}.*'''כֹּהֵן גָּדוֹל:''' המשמעות של מלחמת היוונים בעבודת השם, היא שהיצר הרע הצליח לטמא אפילו את השמנים שבהיכל, את כל כוחות הנפש כולל החב"ד. ולמרות שכל השמנים נטמאו, זה עוזר שמוצאים אפילו 'פך אחד של שמן חתום בחותמו של כהן גדול', שיכול להאיר את כל המנורה, למרות שזהו כד קטן של שמן, מכיון ש'יד כהן גדול באמצע', שהכהן גדול הוא נקודת היהדות שבו, יחידה שבנפש, שלא יכולה להיטמא, ומעוררים אותה על ידי שמתקשרים לכהן גדול שבאותו הדור - נשיא הדור שבדוגמת הכהן הגדול שיושב כל היום במקדש ולא זז משלימות היראה - הוא נותן את הכח להאיר את הנשמה{{הערה|שם=אג"ק ב|[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/315.htm אגרות קודש, ב, אגרת שטו].}}.

*'''לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ:''' מלחמת היוונים לא היתה הייתה להשכיח את התורה, כיון שהם ראו בה חכמה גדולה ועמוקה, אלא רצו רק להשכיח את הקשר של התורה עם נותן התורה, ולהשכיח שתורה זו היא תורתו של הקב"ה{{הערה|לקוטי שיחות חלק ג' עמוד 815. לקוטי שיחות, לה, וישב־חנוכה.}}.*'''לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ:''' אף שמצינו שהיוונים גזרו גזירות נוספות, על עצם קיום הדת, כגון האיסור לעשות ברית מילה ולשמור שבת, הרי עיקר הכוונה במלחמה שלהם הייתה לבטל את הקשר עם נותן התורה (ובזה אף התחילו, ורק לאחר מכן החמירו את הגזירות){{הערה|מאמר דיבור המתחיל 'תנו רבנן', מוצאי שבת חנוכה תשל"ח הערה 33.}}.*'''מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים . . וְרַבִּים . . וּטְמֵאִים . . וּרְשָׁעִים . . וְזֵדִים:''' כל ביטויים אלו כוונתם ליהודים מתוך בני ישראל שעמדו לצידם של היוונים, ולכן הנוסח הוא דווקא 'מסרת' ולא 'ניצחת', כי המטרה הסופית היא שגם הם ימסרו לידי בני ישראל השומרים תורה ומצוות ויצטרפו אליהם{{הערה|שם=לקוש חלק ל}}. למרות שלמלחמה לא היה סיכוי בדרך הטבע, ולאדם אסור לאבד את עצמו לדעת במצב של סכנה ודאית, למי שהוא אדם גדול וחסיד וירא שמים שרואה שהדור פרוץ בכך - רשאי לקדש את השם ולמסור את הנפש אפילו על דבר קל, כדי שיראו העם וילמדו{{הערה|לקוטי שיחות חלק לה, וישב־חנוכה.}}.*'''וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים:''' כוונת הנוסח היא על המתיוונים מתוך בני ישראל, וזהו החידוש בנצחון, הן מבחינה גשמית שהצליחו לנצח למרות שהיו ליוונים משתפי פעולה מתוך בני ישראל, והן מבחינה רוחנית, שבני ישראל ניצחו את אחיהם ובשרם, וההכרח לזה גם מפני שתוארים אלו שייכים לאמיתתם רק בבני ישראל{{הערה|שם=לקוש חלק ל|לקוטי שיחות חלק ל' עמוד 209.}}.*'''וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ:''' לא כל אנשי הצבא היו עוסקי תורתך, והכוונה היא לעוסקים במצוות התורה, וזה בהמשך לנאמר לפני זה כדבר והיפוכו שעוסקי תורתך - העוסקים במצוות, הוא ההיפך מזדים - המתייוונים העוברים בשאט נפש על מצוות התורה{{הערה|שם=לקוש חלק ל}}.*'''ופנו את היכלך:''' פעולת היוונים לא הייתה להרוס את ההיכל, אלא אדרבה, להכניס להיכל של הקדושה חכמות חיצוניות, ולהעמיד אותם במדרגה של חכמת התורה. והתיקון צריך להיות לפנות את היכל התורה, ולמסור את הנפש כדי לא לאפשר לחכמת זרות לחדור להיכל{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב', הוספות, חנוכה.}}.