שינויים

קודם לפני כניסתם של הנאצים לפאריז, ב[[אביב]] ת"ש, דאג כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבי להגשת מסמך המעיד על רישומו לצבא הצרפתי, דבר שהקל עליו בעתיד את ההליכה ברחוב: לא פעם נעצר ע"י שוטרים בדרישה להזדהות , והתעודה שהחזיק פטרה אותו מחקירת מחקירות והטרדות, או ממעצר כמשתמט גיוס. בכ"ה אייר ה'ת"ש, התקיימה בארה"ת התקיימה בארצות-הברית ב פגישה בין העו"ד בוטלער ונציגי ה"סטייט דעפארטמענט". בוטלער ביקשם ביקש לשלוח מברק לקונסול בפאריז , ולברר את ענין מה עלה בגורלה של בקשת האשרה עבור כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבי, כחבר קבוצת המקורבים שהוגשו עבורם בקשות לאשרות מיוחדות. נציגי ה"סטייטדעפארטמענט" הודיעו לו בשם הקונסולי' הקונסוליה בפאריז כי התיק , שהתיק ובו מסמכי הבקשה המיוחדת של כ"ק אדמו"ר שליט"אהרבי, שנמסרה שנמסרו בריגא, כבר הועבר משם הועברו לבורדו שבצרפת ומשם הוא אמור הם צריכים להגיע לפאריז.

באותה תקופה נתקבלה במזכירות כ"ק אדמו"ר (מהורייהריי"צ) נ"ע , ידיעה מכ"ק אדמו"ר שליט"אמהרבי, בה נאמר כי התיק אמנם הגיע כבר לפאריז אך כנראה שישנם עדיין בעיות להשגת רשיון הכניסה לארצהכניסה לארה"ב. בהתאם לכך ביקש העו"ד בוטלער את נציגי מנציגי ה"סטייט דעפארטמענט" , לברר את הענין אצל הקונסול בפאריז. בכ"ח אייר נתקבל לראשונה מכתב מהקונסול בפאריז המבהיר , בה הבהיר את עמדתו: הוא אינו , שאינו שבע רצון מהוכחת תפקיד הרבנות של המבקש, בשעה שידוע לו שהלה נושא בתואר מהנדס. העו"ד בוטלער פנה איפוא בבקשה לעסקני "אגודת חסידי חב"ד", להמציא לפניו מסמכים נוספים המוכיחים את היותו של כ"ק אדמו"ר שליט"א היות הרבי ראוי לאשרה מיוחדת.

בתחילת חודש סיון כבשו הנאצים ימ"ש את פאריז והחלטתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א והחלטת הרבי היתה נחושה: להתרחק מפאריזמהעיר. גנרל בכיר בצבא צרפת פנה אז אל כ"ק אדמו"ר שליט"א לרבי בהצעה לשהות, עד יעבור זעם, בטירתו ששכנה מחוץ לעיר. כוונתו של הגנרל – שנמנה עם הידידים – היתה לטובה, אך מסתבר כי הצעתו זו נבעה מן העובדה שהצרפתים עדיין לא יכלו לתאר לעצמם את טירוף הכיבוש הנאצי. אלא שכ"ק אדמו"ר שליט"א חזה הרבי שחזה את הנולד וסירב סירב לקבל הצעה זו. הוא העדיף עלי' את הבריחה – מעבר לגבול הכיבוש הנאצי – אל העיר ווישיבצרפת. כמה ימים לפני חג השבועות שבועות עזבו כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבי והרבנית ע"ה את פאריז, באחת הרכבות האחרונות שהצליחו לצאת את העירמהעיר. רק לאחר שעלה בידם להבריח את הגבול, תוך סיכון עצמי גדול, הגיעו לעיר ווישי בערב חג השבועות. טרם צאתם את פאריז השמיע כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבי דרשת פרידה בפני חוג שומעיו, בה עודד את הנשארים ועררם על החיוניות בבטחון בה' ובעבודתו בכל התנאים. לקיום הדרישה האחרונה לא הי' היה צורך להביא הוכחות שהדבר אפשרי: הנהגתו האישית של כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבי יכלה לשמש לשם כך דוגמא למופת. באותה עת כבר נפוצו עליו בין יהודי פאריז סיפורי מופת, בנוסף לידיעות על גאוותו היהודית שאין בה פשרות ועל [[מסירות נפש|מסירות-נפשו ]] לקיום מצוות בכל ההידור האפשרי.  התקוה כי עתה קרוב מעוד מועד בואו של חתן האדמו"ר היתה כה חזקה, עד כי בתקנון הרשמי של "אגודת חסידי חב"ד" בארצהבארה"ב – שנקבע היבי"ט תמוז ה'ת"ש"ת – הופיע שמו של הרבי בין 20 עשרים חברי ההנהלה שתחת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר (מהורייהריי"צ) נ"ע.

בווישי שהו כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבי והרבנית ע"ה במשך מספר חדשיםחודשים. בהודעה ששיגר גיסו, [[הרש"ג ]] ע"ה, אל העו"ד בוטלער – שנכתבו שנכתבה בתאריך ל' אב – נאמר שעדיין לא נתקבלה התשובה המיוחלת מאת הקונסול בפאריז , וכי הועברה בקשה ל"סטייט דעפארטמנעט" להעביר את תיק המסמכים של כ"ק אדמו"ר שליט"א לניצעהרבי לעיר ניצע. המסמכים אכן הועברו לשם. בכ' אלול הודיעו נציגי ה"סטייט דעפארטמענט" על מברק שקבלו מהקונסול של ניצע. במברק זה, אותו שילם כ"ק אדמו"ר שליט"אהרבי, מודיעם מודיע הקונסול על כוונתו לתת לכ"ק אדמו"ר שליט"א לרבי ולרבנית ע"ה אשרות כניסה מיוחדות, אלא שכנראה נתקלים הם בקשיים להשגת אשרת יציאה מצרפת.

בתחילת שנת תש"א – בי"ב חשון – נודעו עסקני ההצלה על קשיים נוספים והפעם שוב בהשגת אשרת כניסה לארצהלארה"ב. לפי הידיעות שקבלו השלטונות האמריקאיים מהקונסול בניצע , התברר שאחר עיון נוסף בתיק המסמכים גילה הקונסול כי המבקש רשום בו כמהנדס, היודע גם פרק במדע הפיזיקה ואף ידוע כ"עתונאי" (זאת על סמך ההודעה על עזרתו בעריכת 'התמים'). לפיכך – הודיע הקונסול – רואה הוא את בקשתההגירה בקשת ההגירה בגדר של בקשת אגרה רגילה, ולא של כזו, מיוחדת, בה הוא צריך להיות רשום בתפקיד רבני. אלא שאף באישור האשרה הרגיל הערים הקונסול של ניצע קשיים: לדבריו הי' היה צורך באישור תמיכה ("אפידייביט") חדש, שכן זה שהוגש להם לא הי' היה מקרוב משפחה ואף לא נאמר בו בצורה ברורה למשך כמה זמן מובטחת התמיכה.

בתגובה לידיעות אלו הודיע העו"ד בוטלער – בתאריך י"ד חשון – לעסקני "אגודת חסידי חב"ד" כי בתוכניתו להמשיך לפעול בדרגים הגבוהים ב"סטייט דעפארטמענט" , לעמוד על דעתם והסכמתם מכבר לסדר את כ"ק אדמו"ר שליט"א כראוי לאשרה לרבי אשרה מיוחדת, על אף הקשיים שעורר הקונסול .הודעות בסגנון זה, מבוטלער מעו"ד בוטלער לעסקנים, נמסרו גם בכ"ב ובכ"ח חשון. יחד עם פעילותו של העו"ד בוטלער, שהונעה ע"י עסקני "אגודת חסידי חב"ד", הפעיל כ"ק אדמו"ר (מהורייהריי"צ) נ"ע עסקן נוסף בדמותו של עורך-דין נמרץ מוואשינגטאןמוושינגטון, - בן לאחד מחשובי החסידים, - ר' אשר רבינוביץ שמו, שנטל חלק נכבד בהצלתו שלו, בהצלת אדמו"ר הריי"צ עצמו. באגרת שכתב לו האדמו"ר נ"ע – בו' כסלו תש"א – , מופעים הדברים הבאים: "ליידער איז פון די אלע גרויסע הבטחות און די זיסע רייד וואס מען זאגט אייך, נאר דערוויל גאר נישט איופגטאן. איך בין זייער צובראכען און האב גרויס צער פון דעם" (לצערי, מכל ההבטחות הגדולות והדיבורים הנעימים שנאמרים לכם, עדיין לא יצא כלום. אני מאד שבור מכך ויש לי, בשל כך, צער גדול). בהמשך מופיעה בקשה להשפיע על הקונסול בניצע לדאוג הן לאשרות ההגירה האמריקאיות והן בסיוע להשגת אשרות יציאה ממשלת צרפת.

בי"ג כסלו תש"א נשלח מכתב מאת "אגודת חסידי חב"ד" אל הקונסול בניצע ובו "אישור רבנות" עבור כ"ק אדמו"ר שליט"אהרבי. פעילות ההצלה של כ"ק אדמו"ר (מוהרייהריי"צ) נ"ע עמדה בקשר מברקים עם כ"ק אדמו"ר שליט"אהרבי, כאשר הנמען למברקים בניצע נושא את השם "אברם". באגרתו של רבינוביץ, נכתבה שנכתבה יומיים אחר-כך – ט, בט"ו כסלו – , יש התייחסות למכתב שבו "אישור הרבנות", בצירוף בקשה להזמין לחץ מה"סטייט דעפרטמענט" על הקונסול כדי שהדברים אכן יפעלו. האגרת מסתיימת בברכה: "והשי"ת יעזרנו להוושע כי יבאו בנותינו וחתנינו יחיו כשורה וצלחה בגשמיות וברוחניות". באגרת אחרת מאותו יום כותב האדמואדמו"ר נהריי"ע: צ "ועד כמה הדברים יגעים אפשר לראות מזה כי זה . . איזה חדשים אשר הבטיחו למסור הרשיונות להרמל[[הרמ"ש ]] ורעיתו יחיו ועדיין לא בא אל הפועל טוב".

בכ"ב כסלו הגיע ר' אשר רבינוביץ מוושינגטאן לנ.י. ודיווח לכ"ק אדמולאדמו"ר (מהורייהריי"צ) על פעילותו להצלת חתנו. את התרשמותו מההתקדמות הענינים סיכם האדמו"ר נהריי"ע צ למחרת, באגרת מהתאריך כ"ג כסלו: "אבל אותי הנה עוד טרם הרגיע הדבר".

בערך אז נתקבלה בקשה מכ"ק אדמו"ר שליט"א מהרבי להעביר את תיקי המסמכים, המטפלים בבקשת ההגירה, מניצע למארסיימהעיר ניצע לעיר מארסיי. באותה עת לא היתה ידועה בארצהבארה"ב הסיבה לבקשה זו וכ"ק אדמו"ר שליט"א והרבי נשאל על כך מחותנו, כ"ק אדמו"ר (מהורייהריי"צ) נ"ע במברק מיום י"ד טבת.

[(התשובה לשאלה זו עדיין אינה ברורה, בעיון ומעיון בספרות היסטורית המאוחרת, בה מתוארת אישיותו של הקונסול בניצע, מצטיירת דמות אנטישמית שניצלה כל אפשרות בכדי להצר את צעדי היהודים. לעומת זאת ידוע שהקונסול במארסיי הי' היה מאוהדי היהודים]).

את הבקשה האחרונה העביר לוואשינגטאן לוואשינגטון הרש"ג ע"ה, שביקר שם בי"ט שבט. בהשתדלות בדרגים גבוהים הצליח עורך-הדין של "אגודת חסידי חב"ד" לשלוח מחדש את כל סידרת מסמכי ההגירה למארסיי, כשהוא מודיע על כך במכתב מיוחד לקונסול שם. בכ"א שבט הודיע העו"ד במכתבו לרש"ג כי ה"סטייט דעפארטמענט" הודיע מפורשות לקונסול במארסיי שאין לו לדרוש אישור על תמיכה כספית לאחר הגירה, מאחר שמבחינתם הדבר כבר מאושר.

בענינים שכאלו – מודיע העו"ד – נשמע בדרך כלל הקונסול לדרישת ה"סטייט דעפראטמענט", אלא שאעפ"כ נשלח למארסיי גם אישור התמיכה הישן ("אפידייביט"), אך מבלי להודיע על כך במברק לקונסול, כדי שלא לעכב את ההליכים. באגרת שכתבה הרבנית ע"ה – בכ"ו אדר תש"א – מופיעה סוף סוף הידיעה כי הקונסול האמריקאי הבטיח לתת את אשרות הכניסה לארצהלארה"ב. לכשתתקבלנה אלו – כותבת הרבנית – יוכלו הם לנקוט בצעדים המתאימים לקבלת התעודות, התקוה היתה איפוא, כפי שכותב כ"ק אדמו"ר (מהורייהריי"צ) נ"ע באגרת מיום ט' ניסן: "בתנו ח"מ ובעלה הרב רמ"מ שי' עודם בצרפת, ומקוים שאחר חה"פ יבואו צלחה לכאן". אכן, בכ' בניסן קיבלו כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבי והרבנית ע"ה במארסיי את אשרות כניסה לארצההכניסה לארה"ב. חלק עיקרי מפעולת ההצלה הבלתי נלאית הוכתר איפוא בהצלחה.

תוכנית הנסיעה לארצהלארה"ב עברה דרך פורטוגל. העיכובים שנתעוררו אז מתוארים באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר (מהורייהריי"צ) נ"ע ביום ח' אייר תש"א: "...חתני הרב הגאון מוהר"ר מנחם מענדיל שליט"א שניאורסאן ובתי רעיתו מרת מושקא תחי' הנמצאים כעת בעיר ניצא, ותודה לאל כבר יש להם רשיונות כניסה למדינה זו להצלחה והמניעה היא רק מטראנזיט וויזות פורטוגליות ומקומות באחת הספינות הגדולות – מחלקה שניה – ההולכות בזמן היותר קרוב". הודות להשתדלות ומאמציו והמאמצים של האדמואדמו"ר נהריי"ע צ סודרו להם רשיונות המעבר לפורטוגל ונקנו אף כרטיסי נסיעה. מסופר שלאחר שהושגו הכרטיסים לספינה שהפלגתה אמורה היתה להיות אחרונה, הגיע פתאום מברק בהול מכ"ק אדמומאדמו"ר נהריי"ע צ ובו הוראה מפתיעה לבל יסעו באותה הפלגה. רק מאוחר יותר התברר כי נוסעי אותה הספינה נשבו בידי האיטלקים. שוב נעשו מאמצים להשיג כרטיסי נסיעה שבהתאם לנסיבות היו שלא בנמצא.

בסופו של דבר סודר הענין הודות להשתדלותו של הרה"ח ר' מרדכי ביסטריצקי ע"ה שהתגורר בארצהבארה"ב: ברשותו היו שני כרטיסים, אותם רכש עבור חמיו הרה"ח ר' לוי לוגוויר וחמותו מרת רוחמה. הזוג לוגוויר ברח אנטווערפן לניס ומשם לספרד ונתקל בסירוב לקבל אשרות כניסה לפורטוגל (מאוחר יותר נספו השנים במחנה ההשמדה אושוויץ- הי"ד). חתנם, שעמד על צערו של כ"ק אדמו"ר (מהורייהריי"צ) נ"ע באין ידו משגת כרטיסי נסיעה לבתו וחתנו, הסכים למסור את הכרטיסים לזכות כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבי והרבנית נ"ע. מאוחר יותר דרש ממנו האדמואדמו"ר נהריי"ע צ שיסכים לקבל ממנו את מחיר הכרטיס, כיון שברצונו לשלם מכספו.

בתאריך י"ז סיון עלו כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבי והרבנית על סיפונה של הספינה "סורפא פינטא", שהפליגה מליסבון שבפורטוגל בדרך לארצות-הברית. הנסיעה היתה מסוכנת מאד ורק בחסדי ה' לא נפגעה הספינה מירי הנאצים. מעל סיפון הספינה שלח כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבי מברק לחותנו האדמו"ר נ"ע בו הודיע על עזיבתם את שטח המים הטריטוריאליים של אירופה.

ביום שני, כ"ח סיון התש"א, בשעה 10:30 בבוקר, עגנה הספינה בנמל ניו-יארק. מצב בריאותו של האדמו"ר נ"ע לא איפשר לו לקבל בעצמו את פני בני בתו וחתנו, אך הוא דאג לשלוח לקראתם משלחת נכבדה ובה חשובי זקני חסידי חב"ד. לא היה קץ לשמחתו של האדמו"ר נ"ע על כי מאמצי ההצלה נשאו פרי והוא הורה לכמה מחשובי החסידים לנסוע לנמל לקבל את פני הרבי והרבנית, תוך כדי שהוא מגלה להם על ידיעותיו המופלגות של חתנו הנעלה. ע"פ הוראתו אף יצאו כל תלמידי הישיבה לקבל את פני כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבי והרבנית ע"ה עם בואם לבנין "[[770"]]. בפגישה נרגשת נפגש כ"ק אדמו"ר (מהורייהריי"צ) נ"ע עם חתנו כ"ק אדמו"ר שליט"א ובתו הרבנית ע"ה. בתקופה הראשונה לבואם הם נשארו להתגורר בבנין "770".

זמן קצר לאחר מכן, בליל שישי, ב' תמוז, נאות כ"ק אדמו"ר שליט"א לבקשת קהל החסידיםה[[חסיד]]ים, שהיו מודעים לעובדה שאירוע חשוב קרה בבית הרב, לכבדם בהשתתפותו התוועדות בהשתתפות בהתוועדות שנערכה לרגל בואו. למעלה משש מאות הצטופפו סביבו חסידים ותלמידי הישיבה בבית-המדרש שב"ליובאוויטש", שותים בצמא כל מלה שיוצאה מפיו. לרבים מהם הי' ברור כי באותו יום הסתיימה, מבחינה מסויימת, תקופה ארוכה של הסתגרות ובדידות וכי נכונו מעתה ימים חדשים ותמורה מהפכנית בכל הקשור להפצת החסידות ב"חצי כדור התחתון".