שינויים

על פי לשון התורה "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור{{הערה|שם=שמות|שמות יג, ח.}}", מצוות סיפור יציאת מצרים בלילה זה מכונה בשם הגדה{{הערה|שם=אבודרהם|אבודרהם, סדר ההגדה ופירושיה, דיבור המתחיל 'ומתחיל'.}}.

"רבן גמליאל היה אומר, כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן, [[קרבן פסח|פסח]], [[מצה]], ו[[מרור]] . . בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר, "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים{{הערה| שם=שמות יג, ח.}}" לפיכך אנחנו חייבין להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה, ולקלס, למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו, הוציאנו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאלה. ונאמר לפניו, הללויה".

בהמשך לכך מובא בהגדה המקור ופרטי החיוב של סיפור יציאת מצרים בלילה זה{{הערה|שהציווי הוא לכולם, גם לחכמים וגדולי תורה, שמצווה מן המובחר לספר ביציאת מצרים במשך כל הלילה, וכל המרבה הרי זה משובח, ושבזמן אמירת ההגדה הוא דווקא בלילה ולא קודם לכן, בשעה שיש מצה ומרור מונחים על השולחן.}} וכיצד קיימו אותו בפועל בזמן התנאים במשך כל הלילה, על אף שהיו גדולי התורה וידעו בוודאי את פרטי הסיפור{{הערה|ביאורי הרבי בהגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים על הקטע "מעשה ברבי אליעזר".}}, ומציינים את [[ארבעת הבנים ]] כנגדם מצווה התורה 4 פעמים על סיפור יציאת מצרים בלילה זה.

לאחר מכן פותחת ההגדה באמירה "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" בהתאם ללימוד [[חז"ל]] שכדי להגדיל בעוצם הנס של יציאת מצרים יש לפתוח בגנות ולסיים בשבח{{הערה|ובהתאם לדרשות הנלמדות מהפסוקים של 'הגדת' מקרא ביכורים: "הגדתי היום לה' אלוקיך . . אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה...מִצְרַיְמָה…".}}, כאשר ההגדה מספרת במשפטים קצרים את ההיסטוריה של עם ישראל מזמן אברהם וההבטחה של [[ברית בין הבתרים]] על יציאת מצרים, ועד לירידה למצרים, ולאחר מכן מכריזים שההבטחה הזו היא העיקר בכל הסיפור של יציאת מצרים ובכל הגלויות שלאחר מכן, " וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ! שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם".

חלק ה'מגיד' מסתיים בהרחבה על שלושת המרכיבים העיקריים בקערת ליל הסדר שהינם חובה בקיום מצוות לילה זה, פסח מצה ומרור, ואיזה חלק בסיפור יציאת מצרים הם מזכירים לנו, ובשבח והודאה{{הערה|שזהו אחד מהפירושים של תיבת 'הגדה', לשון שבח והודאה.}} ואמירת ו[[הלל|אמירת הלל]]{{הערה|חציו הראשון, את החצי השני אומרים בסימן 'הלל' שבסיום הסעודה.}} על ניסי יציאת מצרים וגאולת עם ישראל.

[[אדמו"ר הריי"צ ]] התבטא שקריאת ההגדה צריכה להיות ב-2 תנאים{{הערה|כמו שמובא בכתבי ב[[כתבי האריז"ל]].}}: א) בשמחהב[[שמחה]]{{הערה|ראו ב'הרבי מדבר לילדי ישראל' משיחת פסח ה'תנש"א, עמוד 69: "אפילו לא יהודים המסתובבים ברחוב ואינם עורכים 'סדר' אוכלים מצה או שותים ד' כוסות – הרי כשהם עוברים ליד בית יהודי ושומעים כיצד נאמרת ההגדה בניגון ובשמחה, הרי זה גורם גם להם לרגש של שמחה".}} ב) בקול רם{{הערה|[[אוצר מנהי מנהגי חב"ד ]] ניסן עמוד קנד. התקשרות גליון שנ עמוד 10. על פי דברי הריטב"א בהלכות סדר ההגדה: "וחייב אדם לומר ההגדה בנעימה ובקול רם בכל כוחו".}}.

אצל [[אדמו"ר המהר"ש ]] נהגו על פי רצונו שכל אחד מהמסובים קרא בתורו חלק מההגדה, כשההדגשה היתה שהקריאה תהיה בקול רם, [[אדמו"ר הרש"ב ]] התבטא שהיה זה בבחינת 'עונים באימה ואומרים ביראה'{{הערה|סיפורו של חג – פסח, עמוד 183.}}, וכך היה גם אצל אדמו"ר הריי"צ{{הערה|[[קובץ ליובאוויטש]] גליון 2 תש"ד עמוד 24.}}, ולא היו עוצרים בעת אמירת ההגדה לנגן ניגונים{{הערה|[[המלך במסיבו ]] חלק א' עמוד קמד.}}, ובנוגע לאמירת ביאורים, קיצרו רבותינו נשיאינו בלילה הראשון כדי להספיק לאכול [[אפיקומן ]] קודם חצות, והאריכו בביאורים רק בלילה השני{{הערה|[[מעשה מלך ]] פרק ז' סעיף ד' ואילך.}}.

בין חסידי חב"ד מקובל ניגון לאמירת ההגדה שיסודו כבר מהדור הראשון לחסידות חב"ד, כפי שניגנו אצל [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|אוצר מנהגי חב"ד ניסן עמוד קנה.}}.

הרבי עצמו נוהג לקרוא את ההגדה לעצמו בקול שקט, לצד מקריא ההגדה{{הערה|במשך שנים ארוכות היה זה ר' [[יעקב כץ (שיקגו)|יעקב כץ]].}}, ולא בהסיבה{{הערה|מעשה מלך עמוד 201.}}, כאשר בחלק ההגדה שלאחר שולחן עורך, החל מ'שפוך חמתך', אמר הרבי במתינות ובקול רם יחסית באופן שכל המסובים יכלו לשמוע. הרבי אמר קטעים אלו בדביקות, כשמעת לעת עיניו זולגות דמעות, ובחלקים רבים – במנגינת הפסוקים שלפני [[תקיעת שופר|תקיעת השופר בראש ]] ב[[ראש השנה]], והחל מהקטע של 'נשמת כל חי' מגביה הרבי את קולו מעט יותר{{הערה|מעשה מלך עמוד 208.}}.

הרב [[שלמה יוסף זווין]] כתב על הגדה זו: "הגדה נפלאה שמעטים דוגמתה, ומתאימה לכל אדם מישראל, {{מונחון|כחסיד כאשר איננו חסיד|בין למי שחסיד ובין למי שאיננו חסיד}}. אלמלא הייתי חושש לסלידתם של חסידים מהגדרת חול לעבודת קודש, הייתי אומר שזוהי זוהי עבודה מדעית ממדריגה ראשונה. על כל פנים: פנינה בספרות ההגדית..ההגדית…{{הערה|זוין, ספרים וסופרים ח"ג, עמ' 263}}.".