30,085
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
אדמו"ר הריי"צ התבטא שקריאת ההגדה צריכה להיות ב-2 תנאים{{הערה|כמו שמובא בכתבי האריז"ל.}}: א) בשמחה{{הערה|ראו ב'הרבי מדבר לילדי ישראל' משיחת פסח ה'תנש"א, עמוד 69: "אפילו לא יהודים המסתובבים ברחוב ואינם עורכים 'סדר' אוכלים מצה או שותים ד' כוסות – הרי כשהם עוברים ליד בית יהודי ושומעים כיצד נאמרת ההגדה בניגון ובשמחה, הרי זה גורם גם להם לרגש של שמחה".}} ב) בקול רם{{הערה|אוצר מנהי חב"ד ניסן עמוד קנד. התקשרות גליון שנ עמוד 10. על פי דברי הריטב"א בהלכות סדר ההגדה: "וחייב אדם לומר ההגדה בנעימה ובקול רם בכל כוחו".}}.
אצל אדמו"ר המהר"ש נהגו על פי רצונו שכל אחד מהמסובים קרא בתורו חלק מההגדה, כשההדגשה היתה שהקריאה תהיה בקול רם, אדמו"ר הרש"ב התבטא שהיה זה בבחינת 'עונים באימה ואומרים ביראה'{{הערה|סיפורו של חג – פסח, עמוד 183.}}, וכך היה גם אצל אדמו"ר הריי"צ{{הערה|קובת [[קובץ ליובאוויטש ]] גליון 2 תש"ד עמוד 24.}}, ולא היו עוצרים בעת אמירת ההגדה לנגן ניגונים{{הערה|המלך במסיבו חלק א' עמוד קמד.}}, ובנוגע לאמירת ביאורים, קיצרו רבותינו נשיאינו בלילה הראשון כדי להספיק לאכול אפיקומן קודם חצות, והאריכו בביאורים רק בלילה השני{{הערה|מעשה מלך פרק ז' סעיף ד' ואילך.}}.
בין חסידי חב"ד מקובל ניגון לאמירת ההגדה שיסודו כבר מהדור הראשון לחסידות חב"ד, כפי שניגנו אצל אדמו"ר הזקן{{הערה|אוצר מנהגי חב"ד עמוד קנה.}}.
{{פסח}}
{{הערות שוליים|}}
[[קטגוריה:ליל הסדר]]