עריכת הדף "דקדוק"

[[קובץ:כתר ארם צובא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף מ"כתר ארם צובא" - כתב יד ה[[תנ"ך]] עם הערות המסורה בשוליו]]
חכמת '''דקדוק''' [[לשון הקודש]] עוסקת בכללי לשון הקודש, החל מהמסורת על הכתיב הנכון בפסוקי ה[[תנ"ך]], ה[[ניקוד]] ו[[טעמי המקרא]], וכמו כן כללי הלשון בכלל: משמעויות המילים, שרשיהם, הגייתן המדוייקת ועוד. על אף שחכמה זו לא נזכרת באופן בולט בספרות ההלכה, רבים מגדולי ישראל עסקו בה, בשל חשיבותה עבור הבנת התורה ועבור הדיוק ב[[קריאת שמע]] וב[[תפילה]]. עם זאת הדגישו שהעיסוק בחכמה זו צריך להיות טפל לעיסוק בלימוד גופי התורה.

בימי הבראשית של [[תנועת החסידות]], החלה להתפשט [[תנועת ההשכלה]] שהעלתה על נס את לימוד הדקדוק שנזנח אז, ובאמצעות הדגשת הדקדוק עשו נפשות להשכלה. בעקבות זאת הרחיקו החסידים את לימוד הדקדוק לחלוטין. עם זאת, [[סידור אדמו"ר הזקן]] תוקן לפי כללי הדקדוק, ובדורות מאוחרים יותר עוררו [[הרבי הריי"צ]] ו[[הרבי]] על חשיבות לימוד הדקדוק.

==תולדות חכמת הדקדוק==
ראשיתה של חכמת דקדוק [[לשון הקודש]] היא ה"מסורת" (או "מסורה") - דקדוקים בפסוקי ה[[תנ"ך]] שעברו במסורת במשך הדורות, חלקם כ[[הלכה למשה מסיני]]. בראשם דקדוקי הפיסוק על ידי [[טעמי המקרא]] וה[[ניקוד]], וכמו כן אותיות חסרות ויתרות, גדולות וקטנות וכדומה. המסורת עברה מאיש לאיש עד [[עזרא הסופר]] וממנו ל[[תנאים]] ול[[אמוראים]]{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14037&st=&pgnum=5&hilite= הקדמת מנחת שי]. וראה שם הגדולים מערכת ספרים, מערכת ט', אות ו'. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/4/1104.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך ד, אגרת א'קד].}}. ישנה מסורת לפיה כאשר חיברו [[רב אשי]] ו[[רבינא]] את ה[[תלמוד הבבלי]], חיברו יחד איתו עוד ספר בעניני דקדוק לשון הקודש{{הערה|שם=עח|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22427&st=&pgnum=8&hilite= הקדמת עץ חיים] לרבי חיים בן בצלאל (אחי המהר"ל).}}.

בתקופת ה[[סבוראים]], ובמיוחד בתקופת ה[[גאונים]], התפתח ב[[טבריה]] מרכז חשוב של בעלי מסורה, ששיטתם - המכונה "המסורה הטבריינית" - התקבלה בכל תפוצות ישראל עד ימינו. במיוחד ידוע המדקדק אהרן בן אשר (שמשפחתו, בן אשר, היו משפחה ידועה של בעלי מסורה), ששיטתו במסורת כתיבת התורה בדקדוק התקבלה להלכה ב[[רמב"ם]]{{הערה|רמב"ם הלכות ספר תורה פרק ח, הלכה ד.}}. ספר התורה שכתב ידוע בדיוקו, ויש המזהים אותו עם הספר [[כתר ארם צובא]], שרובו נשמר עד ימינו{{הערה|ראה בהרחבה בכתבתו של [[שניאור זלמן ברגר]], [https://chabad.info/magazine/57032/ "זאת התורה לא תהא מוחלפת"], [[שבועון בית משיח]] חג השבועות תשע"ה; שם הובא [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/23/8785.htm מכתבו של הרבי למר שז"ר מימי הפורים תשכ"ד], בו שולל לחלוטין הדפסת תנ"ך שנוסח הפנים שלו יסתמך על כתר ארם צובא.}}.

בסוף תקופת הגאונים התפתחה במיוחד חכמת הדקדוק בארצות ערב. בין המדקדקים המפורסמים היו [[רב סעדיה גאון]] ו[[רב האי גאון]], ברי-הפלוגתא רבי [[מנחם בן סרוק]] ורבי [[דונש בן לברט]], רבי [[יהודה חיוג']], רבי [[שמואל הנגיד]], רבי [[שלמה בן גבירול]], רבי [[יונה אבן ג'נאח]], רבי [[אברהם אבן עזרא]], רבי יוסף, רבי משה ורבי דוד קמחי (הרד"ק), ועוד רבים{{הערה|1=המדקדקים וחיבוריהם נמנים ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30634&st=&pgnum=4 הקדמת מאזני לשון הקודש לראב"ע], ובהקדמת מנחת שי.}}. מדקדקים אלו פיתחו מאוד את חכמת הדקדוק. הם גילו את השרשים, חידשו את המשקל בשירה וגילו עוד כללי דקדוק רבים נוספים. ר' משה בן עזרא טען שבני ספרד היו בקיאים בלשון העברית יותר משאר תפוצות ישראל, מפני שמוצאם מגולי [[ירושלים]] שהיו בקיאים בלשון, וגם מפני שהכירו את השפה הערבית, שהיא השפה המשובחת ביותר וקרובה ללשון הקודש, ומכללי הערבית היה נקל בידם להבין את כללי לשון הקודש{{הערה|שירת ישראל, התשובה לשאלה החמישית (ע' סב).}}.

בארצות אשכנז, הן בתקופת הראשונים והן בתקופת האחרונים, לימוד הדקדוק לא היה רווח כל כך, גם בגלל שהשקיעו את כל כוחותיהם בלימוד התלמוד{{הערה|ראה הקדמת רבי יוסף קמחי לספר הגלוי: "ורבנן אשר היו בארץ צרפת ותחומיה שמו רוב עסקם בתלמוד, ולפרקים במקרא . . אך לא בשימוש הלשון, על כן לא נתישבו בו". וראה הקדמת עץ חיים לרבי חיים אחי המהר"ל.}}. עם זאת, גם בארצות אשכנז קמו מספר מדקדקים בולטים. בזמן הראשונים עסקו בכך [[רש"י]] ו[[רבינו תם]], ובזמן האחרונים רבי אליהו בחור, רבי שבתי סופר, רבי שלמה זלמן כץ (הענא), [[הגר"א]] ועוד. גם [[אדמו"ר הזקן]] היה בקי בדקדוק ותיקן את [[סידור אדמו"ר הזקן|סידורו]] לפי כללי הדקדוק.

==לימוד דקדוק==
רבים מגדולי ישראל כתבו אודות חשיבות לימוד הדקדוק. כמה מהם הביאו בהקשר זה את דברי הגמרא{{הערה|עירובין נג, א.}}: {{ציטוטון|אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם - נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם - לא נתקיימה תורתם בידם}}; ופירשו שהכוונה לשמירה על דקדוק הלשון{{הערה|הקדמת ספר הרקמה לרבי יונה אבן ג'נאח; הקדמת מנחת שי.}}.

עם זאת, הדגישו שאין לשקוע בלימוד זה יתר על המידה, אלא במידה הנצרכת להבנת התורה והדקדוק ב[[קריאת שמע]] וב[[תפילה]].

ה[[רד"ק]] כתב בהקדמת ספרו המכלול: {{ציטוטון|ואם יבוא איש ללמוד חכמת הדקדוק, ילאה ללמוד כל הספרים אשר חברו ממחברים, ויצטרך להתעסק בהם כל ימיו. ולא טוב היות האדם ערירי מחכמת הדקדוק, אבל צריך לו להתעסק בתורה ובמצות ובפירושים וצרכי ענינים בדברי רז"ל, ולהתעסק בדקדוק על דרך קצרה כדי שיספיק לו ללמוד התיבות כתיקונן, ולדעת יתרון האותיות וחסרונן}}. [[הרמב"ם]] הביא את לימוד הדקדוק כדוגמא ל"מצוה קלה": {{ציטוטון|אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה, כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש}}{{הערה|פירוש המשניות אבות פרק ב, משנה א.}}. בדומה לזה כתבו גדולי ישראל נוספים{{הערה|רבי חיים אחי המהר"ל בהקדמת עץ חיים. [https://www.sefaria.org.il/Havot_Yair.124?lang=he שו"ת חוות יאיר, סימן קכד].}}.

[[הרבי הריי"צ]] הגדיר זאת כך:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31603&st=&pgnum=177&hilite= אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ז, ע' קמד]
|תוכן=בענין חכמת הדקדוק יש שני ענינים, א) תורה ב) עבודה. התורה שבחכמת הדקדוק אינה אלא ידיעה וחכמה ואינה תלויה ביראת שמים ולא מביאה ליראת שמים, אבל העבודה שבחכמת הדקדוק, לבטא אותיות התפלה בביטוי ברור ומדויק, היא תלוי' ביראת שמים וגם מביאה יראת שמים . .
כל המדקדקים והפדגוגים יראי אלקים בדורות שעברו הפליאו במעלת חכמת הדקדוק מצד העבודה, ותורת חכמת הדקדוק - תורת הלשון - היתה טפלה אל ענין העבודה.}}

===אצל רבותינו נשיאנו===
רבותינו נשיאנו היו לומדים ובקיאים בספרי דקדוק{{הערה|שם=צו}}. בילדותו, למד אדמו"ר הריי"צ אצל [[מלמד]] מיוחד את חכמת הדקדוק - החסיד ר' [[יצחק גרשון איטסון]]. הלימוד היה שעה ביום, שלוש פעמים בשבוע. לימים סיפר הרבי כי קליטת כללי הדקדוק היתה קשה עליו{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך י, ע' תה ואילך. ושם באריכות הסברי הרבי הרש"ב על הדקדוק ע"פ חסידות.}}.

===אצל חסידי חב"ד===
בעקבות התפשטות [[תנועת ההשכלה]], ששמה את הדגש על ידיעת הדקדוק כערך בפני עצמו - בשונה מגדולי ישראל שידעו שהעיקר בחכמת הדקדוק הוא ביטוי נכון של התפילה, והבנת פסוקי התורה - אסרו צדיקי [[תנועת החסידות]] לפי שעה לחלוטין את לימוד חכמת הדקדוק. גם בעת [[ועידת הרבנים (תר"ג)|ועידת הרבנים בפטרבורג]] בשנת [[תר"ג]], בה נאבק [[אדמו"ר הצמח צדק]] נגד מזימות המשכילים לערוך שינויים בחינוך היהודי המסורתי, התנגד בין השאר להצעותיהם בענין לימוד הדקדוק. בקרב חוגי [[התנגדות לתורת החסידות|המתנגדים לחסידות]] לא נשמרה הקפדה כזו, ורבים אימצו בחום את לימוד הדקדוק שהפיצו המשכילים, וכך היה למשכילים קל יותר לבסס את אחיזתם בין חוגי המתנגדים ולעשות נפשות להשכלה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31603&st=&pgnum=177&hilite= אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ז, ע' קמד] ואילך. ראה גם ספר השיחות תש"ד [המתורגם ללה"ק] ע' כג. [https://docs.google.com/viewerng/viewer?url=https://w3.chabad.org/media/pdf/899/WqPJ8993112.pdf רשימת אדמו"ר הריי"צ (דברי ימי חיי רבינו הזקן)].}}. עם זאת, היו גם מגדולי ישראל בני הזמן שלא היו חסידים שהזהירו מהימשכות יתר אחרי לימוד תנ"ך ודקדוק, שעלולה להוביל להשכלה{{הערה|צל"ח ברכות כח, ב ברש"י ד"ה מההגיון.}}.

בתקופה מאוחרת יותר, פנה [[אדמו"ר הריי"צ]] להנהלת [[ישיבת תומכי תמימים המרכזית]] בתביעה על חוסר הידע של התלמידים בלשון הקודש ובדקדוק, והורה לכלול לימוד זה בתכנית הלימודים{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ו, ע' קנב. וראה גם כרך ז, ע' קיב. כרך יב, ע' קעו.}}. כמו כן המליץ על ספרי דקדוק מסויימים ללימוד עם ילדים{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ז, ע' קכב.}}.

[[הרבי]] כותב שדקדוק אינו בכלל [[לימודי חול]] ונלמד בתומכי תמימים{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/11/3638.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך יא, אגרת ג'תרלח].}}. לרב [[מרדכי שוסטרמן]] הורה הרבי ללמד דקדוק עבור קריאת התורה לתלמידי [[ישיבת תומכי תמימים המרכזית 770]]{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/arum/lemaan/6/33.htm למען ידעו בנים יוולדו].}}.

===השיבוש בדקדוק===
באחד ממאמריו מבאר [[אדמו"ר הזקן]] את הסיבה לכך שרוב האנשים משתבשים בדקדוק, ובשום מבטא אין דקדוק מושלם בכל האותיות, ואפילו [[האריז"ל]] ו[[הבעל שם טוב]] לא דיברו בדקדוק{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע ע' נג.}}.

במענה לשאלה בלשון [[מאמר חסידות]] שאינה מתאימה לפי כללי הדקדוק, הסביר הרבי שאין מקפידים במאמרי חסידות על הלשון שתהיה לפי הדקדוק, וכן העלה אפשרות שטעויות דקדוק הם טעות המעתיקים; ובעם זאת, הסביר הרבי כיצד לשון זו במאמר מדוייקת{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/6/1561.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך ו, אגרת א'תקסא].}}.

==בתפילה==
[[קובץ:סידור רבי שבתי סופר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שער סידורו של רבי שבתי סופר מפרעמישלא, עליו העיד [[המהרי"ל מיאנוביטש]] שאדמו"ר הזקן "נטה אחריו ברוב המקומות"]]
[[סידור אדמו"ר הזקן]] הוא מוגה לפי כללי הדקדוק. כך כתב אחיו, רבי [[יהודה לייב מינוביץ']]: {{ציטוטון|מלבד שבירר וליבן הנוסח עפ"י כונה הרצויה ל[[האר"י ז"ל]], עוד זאת דרש במשפט להעמיד עפ"י דקדוק אמת. כי אף שאינו שוה לכל נפש, ולמי שלא הורגל מנעוריו מבלבל כוונתו ב[[תפלה]], ובדיעבד יצא אפילו לא דקדק באותיות [[קריאת שמע]] כידוע, מכל מקום לכתחלה ודאי טוב להרגיל מנעוריו או שלא בשעת התפלה. כי מצוה גדולה היא גם בנגלה ומכל שכן בנסתר כידוע, שה[[אותיות]] וה[[נקודות]] שאדם מוציא מפיו עושין פרי למעלה}}{{הערה|1=הסכמתו לסידור בהוצאת תקפ"ב, נדפסה בסידור תורה אור. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4502.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך יג, אגרת ד'תקב].}}. וכן כתב [[אדמו"ר הריי"צ]]: {{ציטוטון|הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מסר נפשו הק' לסדר את הנוסח המדויק, להיות כי התפלה בנוסח ומבטא מכוון הוא דבר הנוגע מאד}}{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הרעיי"צ כרך ו, ע' מה.}}.

===בקריאת התורה===
ב[[קריאת התורה]] מקפידים חסידי חב"ד מאוד על הדקדוק. אדמו"ר הזקן היה מדייק מאוד בקריאת התורה, ואף שקרא בהברה אשכנזית, היה מדייק להבדיל בין [[א]]' ל[[ע]]' ובין [[ח]]' ל[[כ]]', כמו בהברה הספרדית{{הערה|ספר השיחות תרצ"ו ע' 91.}}. גם שאר רבותינו נשיאנו הקפידו מאוד על קריאת התורה בדקדוק ולפי טעמי הנגינה{{הערה|שם=צו|ספר השיחות תרצ"ו ע' 52, ובהערות שם.}}.

[[אדמו"ר הצמח צדק]] אמר לבנו [[אדמו"ר המהר"ש]], כאשר שאל על כך שהחסידים אינם מתפללים וקוראים בתורה בדקדוק: {{ציטוטון|תפלה לחוד וקריאה בתורה לחוד. תפלה עיקרה כוונה, ועקימת שפתיו הוי מעשה ואינו נוגע כל כך הדקדוק, מלבד ב[[קריאת שמע]]. אבל קריאה בתורה צריכה דקדוק}}{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש]] בעריכת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א (תש"ז), ע' 8.}}. כך גם אמר [[אדמו"ר הרש"ב]] בשם אביו אדמו"ר המהר"ש{{הערה|ספר השיחות תורת שלום ע' 2.}}. 

[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב: {{ציטוטון|דזהו עניין קריאת התורה שצריכה להיות בדיוק רב . . דלא זו בלבד דחזן הקורא בתורה צריך לדייק באותיותיה להוציא כל תיבה ותיבה בדיוק במבטא האותיות בשפה ברורה, הנה לבד זאת צריך לדייק בהטעמים שיהיו כתיקונם, וכבר הוזהרו הקוראים בתורה על זה, ולידע כל פרטי דיני קריאת התורה, אשר בנפשם הוא ממש . . דכשם שגדול ורב מאוד שכר הקורא בתורה כדין שהוא עניין חיים, הנה גדול עצום הוא עונשו של המזלזל בקריאת התורה ואינו מייגע עצמו ביגיעה גדולה תחילה לידע כל פרטי הטעמים, והוא ח"ו בכלל מחטיא את הרבים השומעים את קריאתו המשובשת}}{{הערה|ספר המאמרים קונטרסים חלק ב ע' 790.}}.

==ראו גם==
*[[קמץ אלף אָ]]
*[[אותיות האל"ף בי"ת#לימוד קריאת האותיות|לימוד קריאת האותיות]]

==לקריאה נוספת==
*הרב [[ברוך אוברלנדר]], '''הנוסח והניקוד בסידור אדמו"ר הזקן''', "הסידור", היכל מנחם תשס"ג, ע' קעה

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:חכמות]]
[[קטגוריה:לשון הקודש]]
[[קטגוריה:דקדוק|*]]