שינויים

[[תמונהקובץ:אפיית מצות.jpg|leftשמאל|thumbממוזער|250px|אפיית מצות]][[מצווה|מצוות ]] '''אכילת[[ מצה]]''', היא מצווה דאורייתאהינה חובה ב[[ליל הסדר]], וגם בזמן הזה.{{הערה|1=פסחים קכהלילה הראשון של [[פסח]], אלאכול לפחות [[כזית]] מצה.}} הן לאנשים הן לנשים{{הערההמצווה היא לזכר המצות שאכלו [[בני ישראל]] ב[[יציאת מצרים|1=שם מג, ב.}}יציאתם ממצרים]].

== גדר מקור המצווה ==מצוות עשה מהתורה לאכול מצה בליל [[ט"ו בניסן]], הוא [[ליל הסדר]], כדברי הפסוק:{{ציטוט|מרכאות=לא||תוכן=בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות|מקור=שמות יב, יח}}

יש חיוב על כל [[יהודי]] ויהודיה, במקומות נוספים בתורה נאמר החיוב לאכול כזית מצה בלילה הראשון של [[פסח]]: "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ"{{הערה|במדבר ט, יא. יש האומרים כי אף בכל ימי }} (מפסוק זה למדים שעל קרבן הפסחלהיאכל יחד עם מצות ומרור). "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ"{{הערה|דברים טז, מקיימים מצווה באכילת המצה, על אף שאין הדבר חובהג.}}.

====בזמן הגלות====בזמן הגלות שאין בידינו להקריב [[קרבן פסח]] ישנה מחלוקת בגמרא אם המצווה היא מהתורה, אמנם להלכה נקטה הגמרא את הכזית הראשון של המצה חל חיוב לאכול בהסיבה - יושב מוטה על צד שמאלו, ואם אכל בלא הסיבה צריך לחזור ולאכלה בהסיבה.דברי רבא שחיובה מהתורה אף בזמן הגלות:{{הערהציטוט|1מרכאות=[http://wwwלא|תוכן=אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15864&hilite=4eb0f675ומאי שנא מרור דכתיב (במדבר ט-3ab7יא) "על מצות ומרורים" -44e8בזמן דאיכא פסח יש מרור ובזמן דליכא פסח ליכא מרור, מצה נמי הא כתיב "על מצות ומרורים"? מצה מיהדר הדר ביה קרא (שמות יב-aa7fיח) "בערב תאכלו מצות". ורב אחא בר יעקב אמר אחד זה ואחד זה דרבנן...תניא כוותיה דרבא (דברים טז-744673a405cd&st=%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%AA+%D7%9E%D7%A6%D7%94&pgnum=76 שערי המועדים פסח עמח) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' פא (76)אלקיך מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות... יכול אף לילה הראשון רשות תלמוד לומר "על מצות ומרורים יאכלוהו" אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין [[בית המקדש]]קיים מנין, תלמוד לומר: "בערב תאכלו מצות" הכתוב קבעו חובה.|מקור=פסחים קכ, א}}כלומר התורה מדגישה שעל אף שהן על מצה והן על מרור נאמר הפסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו" בנוגע למצה שבה התורה והדגישה "בערב תאכלו מצות" שאף כשאין [[קרבן פסח]] יש חיוב לאכול מצה.

מצווה הסיבה ====הנשים במצווה====[[קובץ:מצה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצה]]ומצווה זו על אף היותה [[מצוות עשה]] [[שהזמן גרמא]] שנשים פטורות מהם במצווה זוחייבים בה הן האנשים והן הנשים לפי שהתורה מקישה את איסור אכילת חמץ למצוות אכילת מצה בפסוק:"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת" ודרשו חז"ל{{הערה|פסחים מג, ב. צא, ישנם שני אופנים שאפשר לומר בגדרהב.}}:"כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה והני נשים הואיל וישנן בבל תאכל חמץ ישנן בקום אכול מצה".

סברה נוספת כותבים התוספות{{הערה|מגילה ד, א) הסיבה אינו חיוב בפני עצמודיבור המתחיל: שאף הן.}} לחייב נשים במצוות מצה, אלא שהם גם היו תחת גזירותיו של [[פרעה]] שסברה זו היא הסברה לחיובם במצוות ה[[פורים]]. אולם מבארים שחיוב מסברה זו היא רק מדרבנן וחיובם במצה הוא פרט ותנאי בהמצוה דאכילת מצה ושתיית מהתורה או שמסברה זו לבד לא היינו למדים לפי שישנו לימוד [[גזירה שווה]] מ[[ד' כוסותחג הסוכות]] וכו', לחג הפסח והיינו כשם שישנם פרטים ותנאים בנוגע לכמותה ואיכותה של אכילת המצה ושתיית הד' כוסות, כך יש תנאי באופן האכילה והשתיה - שצריך להיות דרך הסיבהפוטרים אותם מלימוד זה (שנשים פטורות במצוות סוכה) ולכן צריך לימוד מיוחד לחיוב הנשים במצוות מצה.

ב) הסיבה היא מצוה כללית בפני עצמה ====חידושה====לכאורה, ישנו חיוב בכל יום טוב לאכול פת, ואם כן בפסח שהתורה אסרה לאכול פת חמץ - האדם צריך להראות בליל פסח הנהגה דרך חירות, ומראה זה על ידי ההסיבהממילא חל חיוב לאכול מצה, באכילה על ידי הסיבה ובשתיה על ידי הסיבהולכן נשאלת השאלה מהו החידוש במצווה זו.

והחילוק ביניהם: באם אכל את הכזית מצה בלא הסיבהה[[ר"ן]] ביאר{{הערה|פרק הישן}} שמצוותה בלחם עוני דווקא. ובשולחן ערוך אדמו"ר הזקן ביאר שחיוב אכילת פת ביום טוב הוא מדרבנן, אם יצא ידי מצות אכילת מצה או לא: אם נאמר שהסיבה היא תנאי לעיכובא במצות אכילת המצהובליל פסח לכולי עלמא מדרבנן, הרי אם לא היסב לא קיים גם מצות ואם כן חידשה התורה חיוב אכילת מצה פת בליל הפסח (מדרבנןוליל ראשון של סוכות נלמד מפסח).{{הערה|1=ראה בזה בהערת הרבי ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25074&st=&pgnum=508 הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים],) מכיון שההסיבה מעכבת בה; ובמצויין שם.}}

את ה[[כזית]] הראשון של המצה חל חיוב לאכול בהסיבה - יושב מוטה על צד שמאלו, ואם אכל בלא הסיבה צריך לחזור ולאכלה בהסיבה.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15864&hilite= חילוק הלכה למעשה 4eb0f675-3ab7-44e8-aa7f-744673a405cd&st=%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%AA+%D7%9E%D7%A6%D7%94&pgnum= בנוסף לכך קיים חילוק בין שתי סברות החיוב דבהסיבה 76 שערי המועדים פסח עמ'''להלכה למעשה''':  אם אכל פא (76)]}}, לכתחילה יש עניין להכניס לפה את הכזית בלא הסיבה שאז צריך לחזור ולאכול בהסיבהשני ה"כזיתים" (זה שבשביל ברכת "המוציא", האם מחוייב הוא לחזור ולברך וזה שבשביל ברכת "על אכילת מצה") בו זמנית, ולבלוע כזית שלם ולאחר מכן עוד כזית, אם החיוב לחזור ולאכול הוא רק בכדי לקיים מצות הסיבה (אבל מצות אכילת מצהכבר קיים כשלימות) - אין לברך שנית כדי שלא יהיה הפסק בין ברכת "על אכילת מצה"; אבל אםחיוב אכילה השניה הוא לקיים מצות אכילת מצה לאכילת ה"כזית" השייך אליה (שלא קיימה כאשראכל בלא הסיבה), צריך לחזור ולברך שנחלקו בזה האם ברכת "על אכילת מצה". == שני חיובים == לאחר ראיות לכאן ולכאןהיא על המצה הפרוסה, מוכיח [[הרבי]] כי למעשה ישנם בהסיבה שני החיובים: אוברכת "המוציא" על השלימה או להיפך) מצוה בפני עצמה. ב) תנאי במצות אכילת מצה וכו'אך בדיעבד אין זה פוסל.  וכשאוכל כזית מצה וכר בהסיבה - מקיים הוא המצוה דאכילת מצה כתיקונה ומצות הסיבה המיוחדת בפני עצמה; ובמצות ההסיבה כמו שהיא בפני עצמה - אם כי יש עיקר המצוה והוא באכילת כזית מצה ושתיית ד' הכוסות ו"מצוה מן המובחר" - בשאר לציין שבמצות של ימינו אין הדבר אפשרי כל הסעודה, היינו הידור בהמצוה של הסיבהכך.

*[[מבצע מצהשרויה]]*[[מצה לתלמיד]]