אותיות החקיקה והכתיבה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

‏‏

ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

אותיות הכתיבה והחקיקה הם שני אופנים של אותיות הכתב. אופן אחד, אותיות הכתובות בדיו על הקלף או הנייר, וגם לאחר הכתיבה האותיות נשארים דבר נפרד (אך דבוק) מהקלף, אופן שני הוא על ידי חקיקה (כמו הלוחות), באופן זה האות נהיית חלק ממש ממהות הנחקק. אותיות החקיקה מובאות בתורת החסידות כדרגה יותר גבוה מאותיות הכתיבה.

ההבדל בין כתיבה לחקיקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אותיות הנכתבים בדיו על גבי קלף, הרי הם, לא נהפכים לחלק מהקלף, אלא אדרבה הם שני מציאויות, והדיו תלוי תמיד בקלף שעל גביו הוא כתוב, ודווקא על ידי כך שהוא מסתיר ומחביא חלק מהקלף, דווקא על ידי כך הוא מגלה צורה של אות ומילים, מכיוון שהאות אינה מחוברת באמת למהות הקלף. מה שאין כן כאשר חוקקים צורת אות באבן, או ביהלום, הרי האות היא חלק ממש מהאבן, והיא לא יכולה להפרד ממנו לעולם.

באותיות החקיקה עצמם, ישנם שני סוגי חקיקה, חקיקה רק לתוך אמצע האבן, וחקיקה מעבר לעבר, השוני ביניהם הוא שחקיקה חלקית, מסתירה חלק מהאבן, ומצד זה, יש בה את חסרון הכתיבה, אך באותיות החקוקות מעבר לעבר אין החקיקה מעלימה על חלק מהאבן.

בעולמות[עריכה | עריכת קוד מקור]

אותיות החקיקה והכתיבה מובאים פעמים רבות כמשל על ההבדל בין עשרת הספירות שבעולם האצילות, לבין עשרת הספירות שבדרגת הכתר.

כתיבה וחקיקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

עשרת הספירות שבכתר, הם לא משהו נפרד מהאור ומהכתר, אלא חלק ממהותו ממש, וכדוגמת אותיות החקיקה, על דרגה זו נאמר בתחילת ספר הזוהר בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עליאה [= כשעלה ברצונו של המלך (להוות ולהחיות את העולם) חקק חקיקה באור העליון], דהיינו על מנת לברוא את העולם, חקק הקב"ה באור, שהיה אור פשוט ובלתי מחולק עד אז, וחילקו לעשר ספירות שונות, ומעשר ספירות אלו שבדרגת כתר נמשכו אחר כך העשר ספירות שבעולם האצליות, שהם כבר בדרגא פחות גבוהה מהספירות שבכתר, כי הספירות שבעולם האצילות, הינם פרודות ומובדלות מעצם האור, אך בכל זאת מאוחדות ודבוקות באור, בדוגמת אותיות הכתיבה שאינם חלק ממש מהקלף אך מאוחדים איתו.[1]

חקיקה מעבר לעבר[עריכה | עריכת קוד מקור]

ישנה דרגה נוספת ויותר נעלית באותיות החקיקה עצמם, והוא החקיקה מצד לצד, (כמו שהיה בלוחות הברית). ההבדל בין חקיקה חלקית לחקיקה לכל העומק הוא שבחקיקה מעבר לעבר, אין לאותיות שום מציאות ואחיזה כלל, מה שאין כן כאשר האותיות אינם חקוקים לגמרי, הרי כביכול הם מעלימים על חלק מהאבן, ויש להם אחיזה.

ובנמשל, החקיקה מעבר לעבר מתייחסת לספירות איך שהם גנוזים וטמונים באור אין סוף עצמו (שלמעלה גם מהספירות שבדרגת הכתר), ולפי זה, הביטוי בריש הורמנותא דמלכא, הולך על ההתחלה ממש, של הרצון העליון, עוד לפני הצמצום של האור באור אין סוף עצמו. אלא שמכיוון שהאור הוא כשמו, "אין סוף" ולא מוגבל בספירות וחילוקים, הספירות שם, הם רק ב"כח" ובהעלם, בדוגמת החקיקה מעבר לעבר, שאין לאותיות שום אחיזה ומציאות, והם כתלוים באויר[2].

בתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

קיום המצוות[עריכה | עריכת קוד מקור]

אותיות הכתיבה - המצוות בקטגוריית משפטים או עדות, שהם מצוות שטעמם גלוי ומובן גם על פי שכל האדם, וחלקם אף האדם היה מקיימם גם ללוא הציווי, וממילא כשאדם מקיים אותם, לא ניכר במעשה זה בגלוי קיום רצונו של הקב"ה, בדוגמת אותיות הכתיבה שמעלמים על הקלף, והם מציאות נפרדת.

אותיות החקיקה - המצוות הנקראים חוקים, היינו מצוות שסיבת עשייתם אינו גלוי ומובן, וכל סיבת עשיית מצווה זו, הוא מצד ציווי הקב"ה, וממילא על ידי עשיית המצווה מתגלה קיום רצון הקב"ה, ואין בפעולה זו שום מציאות של שכל והסברה חיצונית, בדוגמת פעולת החקיקה שאינה באמת מציאות נפרדת אלא חלק ממש מהאבן. (וחקיקה מעבר לעבר, היינו מצוות פרה אדומה, שהיא נעשית מצד קבלת עול ממש)[3].

לוחות הברית[עריכה | עריכת קוד מקור]

עשרת הדברות שבלוחות הברית, נחקקו באבן (יהלום) מעבר לעבר. מובא, שהאותיות ם וס שבלוחות עמדו בנס, באויר, היינו שהחלק הפנימי והאמצעי של האות עמד תלוי באויר, לא כמו בחקיקה חלקית, שאז החלק האמצעי נשאר באבן.

הטעם לחקיקה בלוחות, הוא כי לוחות הברית, הם דרגת כתר וכפי המוסבר לעיל, שהחקיקה קאי על הכתר.

בנפש האדם[עריכה | עריכת קוד מקור]

אותיות הכתיבה - בנפש האדם, הם האותיות של המחשבה והדיבור, שאינם מעצם הנפש, אלא, דבר חיצוני. כמו לבוש שרק מלביש את העצם. על אף שהמחשבה היא ממש מאוחדת עם הנפש, בכל זאת היא מציאות נפרדת, כמו אותיות הכתיבה, שדבוקים בקלף, אך לא מאוחדים, ואדרבא מכסים ומסתירים.

אותיות החקיקה - בנפש האדם, הם אותיות ה"מחשבה עילאה" היינו מחשבת האדם, בטרם התלבשה אצלו באותיות ומילים, אלא עצם מחשבת השכל, וממילא המחשבה הזאת מאוחדת ממש עם עצם הנפש, כי היא טרם יצאה והתלבשה במילים ואותיות[4].

חקיקה מעבר לעבר - לימוד התורה באופן של יגיעה עצומה, עד שהתורה חוקקת אותו כביכול, מצד לצד, ואנו לו שום מציאות מלבד התורה, וזהו גם הציווי "בחוקותי תלכו" וכפי המוסבר שהכוונה ב"בחוקותי" על לימוד התורה באופן של חקיקה[5].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. המשך תער"ב ד"ה ולא יכול יוסף להתאפק תרע"ג
  2. המשך תרס"ו עמ' תפה
  3. לקוטי שיחות חלק ח' שיחת פרשת בחוקותי א
  4. אור התורה ויקרא חלק ג' עמ' תקלב
  5. התוועדויות תשמ"ט חלק ג' עמ' 184
  6. ועיין שם ערך אותיות, אני, אנכי, אש שחורה ואש לבנה, חוקים, טרף (סעיף א' בתחילתו), שופר.