שינויים

בשנת [[תרפ"ו]] עלה ל[[ארץ הקודש]], והמשיך להיות בקשר עם בית הרבי והחסידים{{הבהרה}}. ר' אברהם התגורר ב[[פתח תקווה]], ועסק לפרנסתו בפרדסים. משראה שהעסקים אינם מספקים, פתח מכולת לממכר [[חלב]] וביצים, וכשהמצב הכלכלי הידרדר ירד ל[[ארצות הברית]] בשנת [[תרח"צ]] והתגורר שם עשר שנים, כשהוא מתאכסן בבית הרב [[אליהו ייאכיל סימפסון]]. בארצות הברית, עסק רבות ב[[הפצת המעיינות]] במסגרת תפקידו בלשכה להפצת החסידות שיגר לכל רחבי תבל את שיחות [[הרבי הריי"צ]], ועוד פעולות. במשך מספר שנים עבד יחדיו עם הרבי שליט"א מלך המשיח בחדר אחד, ומיני אז היה לו קשר אישי ומיוחד עם הרבי שליט"א מלך המשיח.

בשנת [[תש"ט]], שלחו [[אדמו"ר הריי"צ]] לארץ הקודש, כבא כוח המרכז לענייני חינוך. לשנה הבאה הסתלק אדמו"ר הריי"צ והרב פריז עודד את החסידים בארץ, להתקשר בלב ונפש לרבי שליט"א מלך המשיח. בשנים שלאחר קבלת הנשיאות מונה על ידי הרבי ל'מבקר' במוסדות במספר מוסדות חב"ד בארץ הקודש. מתוקף תפקידו זה, השתתף תדיר באסיפות של המוסדות, ודיווח לרבי על הנעשה בארץהקודש. ===קבלת הנשיאות של הרבי===ר' אברהם פריז היה הראשון שנאם בפומבי אודות [[קבלת הנשיאות של הרבי]]; ביום ראשון בערב, י"א ב[[שבט]] [[תש"י]], בעקבות הסתלקות [[אדמו"ר הריי"צ]], נערכה אסיפת חסידי חב"ד אשר הגיעו מקרוב ומרחוק, ב[[בית כנסת מרכז חב"ד תל אביב (נחלת בנימין)|בית כנסת חב"ד נחלת בנימין]] ב[[תל אביב]] ושם דובר על [[קבלת הנשיאות של הרבי]]. עוד לפני אסיפה זו, נערכה פגישה מקדימה לא מתוכננת בבית רב הקהילה הרב [[אליעזר קרסיק]]. בבית נכחו גדולי וחשובי החסידים בתל אביב, אשר כולם זכו לחסות בצל [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]]: הרב [[אליעזר קרסיק]], הרב [[שאול דובער זיסלין]], הרב [[אלכסנדר סנדר יודאסין]], ר' [[שמערל גוראריה]], ר' [[משה גוראריה]] ור' [[פינייע אלטהויז]]. במהלך האסיפה הדמעות נשפכו כמים, ובכל אופן החלו דיבורים על השלב הבא, וכולם הגיעו להחלטה פה אחד: חייבים להכתיר את "הרמ"ש" לרבי.  בהחלטה חשובה זו יצאו כולם לבית הכנסת נחלת בנימין, שכבר היה מלא וגדוש בחסידי חב"ד כואבים. בתחילה נערך מעמד ה'קריעה' וישבו על הקרקע כמחצית השעה. לאחר תפילת ערבית החלה אסיפת חירום בהשתתפות רבנים, משפיעים, חברי [[אגודת חסידי חב"ד]] ורבים מחסידי חב"ד מתל אביב וסביבותיה. ההלם היה גדול, תחושה קשה מילאה את האוויר. כמה מהחסידים הכירו את הרמ"ש, הלא הוא הרבי, עוד מהתקופה בה גרו ב[[ברית המועצות]], ואחרים פגשוהו כאשר נסעו בשנים האחרונות ל[[ניו יורק]] אל הרבי הריי"צ. אולם ברגעים אלו היה קשה לדבר. לפתע, קם ר' [[אברהם פריז]] מתוך הקהל והכריז קבל עם ועדה, כי הוא מכיר את הרבי (מהשנים בהן שהה בבית חיינו) ועל כולם להתקשר אליו: {{ציטוטון|"רבותיי, אני מכיר את הרמ"ש. עבדתי אתו יחד בחדר אחד כעשר שנים, שולחן ליד שולחן. אני כלל לא עבדתי, כל הזמן הסתכלתי עליו, לראות מה הוא עושה. ואני אומר לכם שהוא מסתיר את עצמו, הוא גונב את דעת כולנו, אני אומר לכם – שהוא הרבי!".}} קריאה זו התגלגלה בקרב אנ"ש חסידי חב"ד בכל רחבי הארץ. אסיפה זו היוותה נקודת התחלה לפעולות רבות ומורכבות שנעשו בחודשים הבאים על ידי ראשי [[אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש]], על מנת לקשר את כל חסידי חב"ד בארץ הקודש לרבי ובח"י [[אלול]] [[תש"י]] אגודת חסידי חב"ד בראשות הרב קרסיק, אירגנו כנס קבלת הנשיאות ב[[ישיבת תומכי תמימים לוד]]{{הערה|אחד היה אברהם. עבד אברהם אנכי 221-224}}. ימים ספורים לפני [[קבלת הנשיאות של הרבי]] בי' שבט תשי"א, כתב הרבי לר' אברהם פריז: "ר' אברהם, מ'דארף צוריק אראפבריינגען דעם רב'ין. אזוי איז צו שווער - סיי פאר מיר, סיי פאר אייך, און ווער האט הנאה דערפון?" [-ר' אברהם, צריך 'להוריד' אלינו בחזרה את הרבי, המצב כעת - הוא קשה מדי גם עבורי וגם עבורכם, ולמי יש הנאה מכך?". ר' אברהם פריז התקשר לרבי מיד לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, והיה סמל ודוגמא למקושר אמיתי בלב ונפש לרבי.

*בנו, ר' נתן נטע פריז - נפטר ט"ז מרחשון תשל"ו (חצי שנה לפני אחיו ברוך). זוגתו, רבקה - נפטרה כ"א חשוון תשס"ח. בנם, גרשון - נפטר ח ' תמוז תשע"ח. *בנו, ר' שלום בער פריז - נפטר ל ' תשרי תשס"ד.*בתו מרת חיה דישא - נולדה ט"ו שבט תרע"ח - נפטרה ו ' טבת תשפ"ב - כמעט בגיל 104103, רעיית אלמנת ר' [[אפרים צבי לרר]]

*בתו מרת רחל, רעיית אלמנת ר' [[שניאור זלמן לוין]].*בתו מרת טובה גיטה, רעיית אלמנת ר' [[אברהם חנוך גליצנשטיין]].

* '''אחד היה אברהם''' - ספר ביוגרפיה על אודות ר' אברהםפריז, (נינו) ר' [[אליהו וולף]], [[תשס"א]].