אריה לייב הלר
| רבי אריה לייב הכהן הלר | |
|---|---|
| לידה | תק"ה |
| קלוש (גליציה) | |
| פטירה | י"ט טבת תקע"ג |
| מקום פעילות | גליציה, אוקראינה |
| תחומי עיסוק | רב, ראש ישיבה, פוסק ומחבר ספרים |
רבי אריה לייב הכהן הלר (מכונה גם הקצות החושן, האבני מילואים או השב שמעתתא על שם ספריו) (תק"ה – תקע"ג) רב, פוסק וראש ישיבה. התפרסם בעיקר בעקבות ספריו שנהפכו לאבני יסוד בעולם הישיבות.
תולדות חייו[עריכה | עריכת קוד מקור]
רבי אריה לייב הכהן הלר נולד בשנת תק"ה בעיירה קאלוש שבגליציה לאביו רבי יוסף שהיה אחד משלושת רבני העיירה, מצאצאי בעל התוספות יום טוב. עוד בצעירותו נודע בגאונותו הרבה, בתחלה למד בישיבתו של רבי משולם איגרא מסטימינץ, אולם עד מהרה החל ללמוד לבדו, ובנערותו כבר כתב את ספרו "שב שמעתתא" (שנדפס מאוחר יותר)[1].
לאחר נישואיו המשיך ללמוד תורה לבדו, כשאחיו רבי מרדכי תומך בו כלכלית, אולם בשלב מסויים ירד רבי מרדכי מנכסיו, ובלית ברירה החל לשמש כרב העיירה רזינטב, בעיר זו הוא חי מתוך דחקות גדולה ועניות מרובה, ופרנסה לא היתה לו כמעט.
בשנת תקמ"ח הוצע לו לשמש כרב העיר סטרי, לאור מצבו הגשמי העגום הוא החליט לקבל את ההצעה, ועבר לעיר זו. מספר חודשים אחר-כך הדפיס את החלק הראשון ספרו הראשון קצות החושן, שזכה להסכמות נלהבות ממספר מגדולי התורה באיזור ההדפסה - העיר לבוב. בזכות ספרו זה התפרסם שמעו בעולם.
הוא נהג את רבנותו ביד רמה, לא חת מאף אחד מפרנסי העיר, ואף נאסר בשל-כך. היה בין המתנגדים לתנועת החסידות. בעירו פתח ישיבה גדולה אליה נהרו תלמידים רבים.
בשנת תקס"ד הדפיס בנו רבי דוד את ספרו שב שמעתתא.
נפטר בי"ט טבת תקע"ג בעירו סטרי, ושם נטמן.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אחיו
- רבי יהודה - אחיו הגדול, רב העיר סיגט ברומניה, מחבר ספר קונטרס הספקות (שצורף ל'קצות החושן') ו'תרומת הכרי' (ביאור על חלק 'חושן משפט' של השלחן ערוך שנכתב על-ידו לאור בקשת אחיו, רבי אריה לייב, בהמשך לספרו שלו ה'קצות'). נפטר בכ"ז ניסן תקע"ט.
- רבי חיים - התגורר כל ימיו בקלוש הולדתו, ולא הסכים להתפרנס מרבנות. נפטר בכ"ג אלול תק"צ.
- רבי מרדכי - היה רב, אולם לבסוף הפך לסוחר לצורך פרנסתו, ובכך תמך באחיו כלכלית.
- בניו
- רבי דוד - אב"ד פודהייץ. הוציא לאור את ספרי אביו 'שב שמעתתא' ו'אבני מילואים'.
- רבי יוסף דוב בעריש - אב"ד קשונז וודיסלב. נפטר בי"ט אדר תר"ג.
- רבי זאב וואלף.
חתנו היה שלמה יהודה רפפורט, שהיה רב העיר פראג ומראשי תנועת ההשכלה בגליציה, וסייע להדפסת ספרי חותנו 'אבני מילואים'.
ספריו[עריכה | עריכת קוד מקור]
קצות החושן[עריכה | עריכת קוד מקור]
ספרו הראשון הוא קצות החושן, אותו הדפיס בסביבות שנת תקמ"ט[2] בעיר לבוב, חלקו השני של הספר נדפס בשנת תקנ"ו. הספר סובב על שלחן ערוך חלק חשן משפט[3], ומעלה דיונים למדניים - עיוניים סביב נושאי השלחן ערוך.
בהדפסת הספר עסק אחיו - רבי יהודה כהנא-הלר. רבי יהודה אף הוסיף חלק משלו בסוף הספר - קונטרס הספקות, קונטרס זה כולל בתוכו הערות על הספר 'תקפו כהן' של רבי שבתי כהן - בעל הש"ך, העוסק בדיני ספקות ממון.
הספר התקבל ברעש גדול בין חוגי הלומדים והפך למשפיע ביותר, רבי יעקב לורברבוים מליסא, חיבר בעקבותיו ספר בשם נתיבות המשפט, בו דן גם הוא בסוגיות ה'חושן משפט', ומשיג על דברי ידידו רבי אריה לייב בספרו. כתגובה לכך הדפיס רבי אריה לייב קונטרס בשם 'משובב נתיבות' בו הוא מיישב את השגות הנתיבות. רבי יעקב לא וויתר והכין מהדורה חדשה של ספרו ובה יישב את דבריו.
מאז הדפסת הספר הוא הפך לאחד הבולטים בעולם הלימוד העיוני, ורבים רואים בו סמל ודוגמא ללמוד כיצד ניתן לחדש בתורה.
על הספר נכתבו הערות וביאורים רבים, ביניהם מחסידי חב"ד: רבי משה אריה לייב שפירא, ראש ישיבת תורת אמת, שכתב ספר 'טבעות זהב' העוסק בבירור דברי הקצות. הרב שגיב עמית, שהוציא שני ספרים בשם 'על שני קצות החושן' המבארים חלקים מדברי הקצות.
שב שמעתתא[עריכה | עריכת קוד מקור]
הספר שב שמעתתא[4] - בתרגום מארמית 'שבע סוגיות', נכתב על-ידו עוד בנערותו, בסביבות שנת תק"כ, אולם הוא יצא לאור על-ידי בנו רק בשנת תקס"ד. מפני יראתו על שגיאות הנעורים שלו[5].
הספר עוסק בבירור וביאור של שבע נושאים סבוכים ביותר בש"ס - בדיני ספקות וחזקות, רוב ועד אחד.
גם ספר זה התקבל באהדה וחיבה ורבים כתבו עליו הערות וביאורים.
אבני מילואים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הספר אבני מילואים הוא ביאור לחלק 'אבן העזר' שבשלחן ערוך, אותו כתב רבי אריה לייב כדרכו בספרו הקודם - קצות החושן, ובאותו הסגנון.
חלקו הראשון של הספר הודפס בשנת תקע"ו, לאחר פטירתו, על-ידי בנו וחתנו, והחלק השני נדפס בשנת תקפ"ו. גם על ספר זה נכתבו ביאורים שונים.
בתורת רבותינו נשיאנו[עריכה | עריכת קוד מקור]
רבי ברוך אפשטיין בספרו 'מקור ברוך' מביא את אשר שמע אביו - רבי יחיאל מיכל אפשטיין מאדמו"ר הצמח צדק, שפעם שאל בעל ה'נתיבות' את בעל ה'קצות' מדוע זכה שספריו יתקבלו יותר בעם ישראל, על-אף ששניהם כתבו את ספריהם באותו סגנון? ענהו בעל ה'קצות': "החילוק בינינו טמון בעובדה, שאתה בשעותיך הפנויות בשעות הבוקר מחפש להוסיף עוד ועוד לספרך, ואילו אני רק מחפש לגרוע, למחוק את אשר אינו נכון או מפריע לרצף הקריאה בספר. על-כן זכיתי שספרי יתקבל יותר"[6].
הרבי הורה שתלמידי התמימים ידעו לומר 'ווארט' מספרים למדניים, וכדוגמא לכך נקט בספר 'קצות החושן'[7].
הספר 'קצות החושן' הובא בשיחות רבותינו נשיאנו כדוגמא לספר למדני פעמים רבות[8].
בתורתו של הרבי נמצאים לפחות 18 ביאורים על דברי ה'קצות החושן'[9]. וגם בשו"ת של אדמו"ר הצמח צדק הוא מובא פעמים רבות.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מבוא לספר 'קצות החושן' בהוצאת 'מכון אורייתא', ירושלים, תשנ"ח.
- שני כרובים- תולדות וייחוס בעל התוספות יום-טוב ובעל הקצות החושן, הרב מאיר הרשקוביץ, ירושלים תש"ס.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ספריו
קצות החושן חלק א, פיעטרקוב, תרע"ג, באתר HebrewBooks, חלק ב, באתר HebrewBooks, חלק ג, באתר HebrewBooks.
משובב נתיבות, ירושלים תש"נ, באתר HebrewBooks
שב שמעתתא, בני ברק תשמ"ז, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ↑ ראה הקדמתו לספרו זה.
- ↑ תאריך ההסכמה על ספרו הוא מחודש אלול תקמ"ח, מה שמעלה סבירות כי הספר נדפס באזור שנת תקמ"ט.
- ↑ זהו תוכן שמו 'קצות החושן' - הקצה והמסגרת לחשן - חלק חשן משפט.
- ↑ נקרא גם 'שב שמעתא'.
- ↑ ראה בהקדמתו לספר זה.
- ↑ ראוי להעיר שיש המפקפקים באמינות הסיפורים המובאים בספר 'מקור ברוך', ראו כאן.
- ↑ כפר חב"ד גיליון 668 ע' 19. גירסא שונה בה לא מופיעה דוגמא מספר ה'קצות' בתשורה גרוזמן, סיון תשע"ט.
- ↑ ראה (לדוגמא) שיחות ימים אחרונים דחג הסוכות תש"ג, י' שבט תשט"ו, מוצש"ק חיי שרה תשל"ט, ש"פ אחרי קדושים תשמ"ה (באחרונים הובא גם הספר 'שב שמעתתא'), וכהנה רבות.
- ↑ הרב שגיב עמית בבית משיח גיליון 447 ע' 28.