רבי יואל סירקיש

יואל סירקיש
לידה	שכ"א
	לובלין
פטירה	כ' אדר ת'
מקום פעילות	פולין
תחומי עיסוק	רב, אב"ד, פוסק
תפקידים נוספים	מגיה הש"ס

רבי יואל סירקיש (ה'שכ"א - כ' אדר ה'ת'), מכונה "הב"ח" על שם חיבורו הגדול - "בית חדש" על הארבעה טורים. היה מגדולי האחרונים, מגיהי הש"ס והפוסקים שבדורות האחרונים.

תולדות חיים

נולד לאביו רבי שמואל מלובלין בן רבי משה יפה מקראקא בשנת ה'שכ"א בעיר לובלין.

היה תלמידו של רבי שלמה לייבוש מלובלין (חברו של רבי אליהו בעל שם מוורמייזא)

כיהן כרב בפוזנא ובערים נוספות, ביניהן לובמלא, מז'יבוז' ובעלזא. בשנת ה'שע"ה מונה לשמש כאב בית דין בעיר בריסק, ובשנת ה'שע"ט עבר לתפקיד דומה בעיר קראקא וסביבותיה, שם כיהן כרב ואב"ד עד יום הסתלקותו.

רבי יואל היה מראשי ועד ארבע ארצות, ובפנקסי הועד ניתן למצוא את שמו מוזכר פעמים רבות, בעיקר בנושא מס החינוך.

רבי יואל היה עשיר גדול, והאכיל תלמידים רבים מישיבתו הגדולה על שולחנו. הוא נמנע מלימוד שפות לועזיות וחכמות חיצוניות, למעט מתמטיקה.

הסתלק בכ' אדר שנת ה'ת'.

לימוד קבלה

בחיבוריו ההלכתיים ניכרת בקיאותו בספר הזוהר ובספרי הקבלה. בולט במיוחד היחס אל הקבלה באחת מתשובותיו: "המלעיג על דברי חכמים ומדבר דופי על חכמת הקבלה שהוא מקור התורה ועיקרה וכלה יראת שמים דפשיטא דחייב נידוי"". בנוסף לכך חיבר פירוש על ספרו הקבלי של הרמ"ק פרדס רימונים. למרות זאת הכריע שאין לפסוק כפי הקבלה במקום שדין התלמוד או מנהג העולם הוא להיפך.

משפחתו

• אשתו מרת בילא, בת הקצין הגאון ר' אברהם ר' הירצק'ס מלבוב.
• בנו רבי שמואל צבי הירץ.
• בתו רבקה, אשת תלמידו הט"ז.
• בתו אשת ר' נפתלי הירץ בן ר' יהודה זעלקי, אב"ד לבוב.

רבותיו

• אביו רבי שמואל יפה.
• רבי שלמה לייבוש מלובלין (חברו של רבי אליהו בעל שם מוורמייזא)
• רבי הירש שור מבריסק.
• רבי פייבוש מקראקא.

מתלמידיו

• רבי יואל בעל שם
• חתנו, רבי דוד הלוי סגל, הט"ז.
• רבי יהושע חריף, בעל "מגיני שלמה".
• רבי מנחם מנדל קרוכמל בעל שו"ת צמח צדק (הקדמון).
• רבי צבי הירש קלויזנר אב בית דין בלבוב ולובלין.
• רבי גרשון אשכנזי מחבר ספר "עבודת הגרשוני".
• רבי צבי כץ, מחבר ספר "עטרת צבי" על אורח חיים ו"נחלת צבי" על שלחן ערוך אבן העזר.

חיבוריו

• בית חדש - חיבורו העיקרי, פירוש על כל חלקי ארבעה טורים.

הייחודיות של הב"ח בספרו זה, היא שבשונה מרבי יוסף קארו ה'בית יוסף' שלא התעמק בחיבורו וירד לנקודות הדברים כפי שמובאים במקורם, הב"ח התעמק עד לשורש הדברים ממש.

כמו שכותב הב"ח בהקדמתו לספרו:

אמנם לאשר הרב ז"ל החכם עיניו בראשו. ואל התכלית עיקרו ושרשו לברר כל הלכה על בוריה שלא יהא בה עוד ספק בהוראה הלכה למעשה היה הכרח להאריך בסוגיית התלמוד ובכל הפוסקים והתשובות ונמשך מזה האריכות לקצר בפירוש וביאור דברי הטור בעצמו. גם במקום דצריך נגר ובר נגר להולמו. וגם כשמפרש דברי הטור במקצת מקומות. יש להשיב תשובות רמות. ולברר האמת לעיני הרואה ומעיין בסוגיות. ולא הגיע דבר זה להרב אלא מצד גדולתו הרמה ששם עיניו ולבו כל הימים וכל מעיינו על התכלית בפסק הלכה בשלחן הערוך הקצר והארוך אבל במה שנוגע בביאור ופירוש דברי הטור בעצמו היה מקצר ועולה. כי ממילא היה מובן לאנשי המעלה כמוהו בגדולה (...). קמתי לחבר ביאור ופירוש לדברי הטורים בעצמו

.

• שו"ת הב"ח.
• ביאורים לספר פרד"ס רימונים של הרמ"ק.
• חידושים על הש"ס.
• הגהות על הש"ס (נדפסו בשולי העמודים בש"ס וילנא).

אצל רבותינו נשיאינו

אדמו"ר הזקן פוסק בשולחנו בריבוי דברים כמו הב"ח.

מסופר שפעם התעכב אדמו"ר הצמח צדק לסעודת שבת קודש ביום, ותמה על כך בנו אדמו"ר המהר"ש בפניו. בתחילה לא חפץ אדמו"ר הצמח צדק לומר לו מדוע התעכב, אך בסוף סיפר לו שיש שאלה בדין טריפות העוף, שכל הפוסקים מכשירים והב"ח מטריף. כשנסתלק הב"ח, תבעוהו על כך שמטריף. פעם אירעה שאלה בדין זה אצל אדמו"ר הזקן, והכשיר כמו כולם, ובא הב"ח לאדמו"ר הזקן וביקשו שירד לסוף דעתו ויטריף. באותו היום הגיע אדמו"ר הזקן לנכדו הצמח צדק ואמר לו, שכשעלה לעולם העליון עיינו בדינו, מדוע קודם הכשיר וטעמו מהעוף והטריף חזרה, וביקש מהצמח צדק שיתן סיבה ע"כ, ולכן התעכב.

אדמו"ר הצמח צדק אמר על הב"ח: "הב"ח הוא בר-סמכא. כל הצדיקים חייבים לעבור את הגיהנם, וכאשר נסתלק הב"ח ז"ל ציננו קודם לכן את הגיהנם במשך שישים יום".

כמה וכמה פעמים מצטט הרבי בהדגשה את דבריו של הב"ח על הכוונה הנדרשת בלימוד התורה:

כונתו ית' מעולם הייתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה . . ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת, היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך, שהייתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש הייתה השכינה קובעת דירתה, והארץ כולה הייתה מאירה מכבודו . . אבל עתה שעברו חוק זה, שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם, לידע הדינים לצורך משא ומתן, גם להתגאות להראות חכמתם . . הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלה לה למעלה, והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה, וזה היה גורם חורבנה ואבידתה

— ב"ח לטור אורח חיים סימן מז, ד"ה ומה שאמר. עיין שם באריכות

הרבי מזכיר את הדברים באמרו: "וידוע פירוש הב"ח בזה (לטור או"ח סי' מ"ז) דברים נפלאים הכי עמוקים, ונקודתם, על הכרח לימוד פנימיות התורה, אשר עי"ז באים לדרך חיים תוכחת מוסר". ובשיחת שמחת תורה תש"כ אמר הרבי: "וכפי שמאריך הב"ח בביאור ענין ברכת התורה בשייכות עם האלקות שבתורה, בסגנון כזה, שלולי שרואים זאת בפירוש בדברי הב"ח, בגליא דתורה, יכולים לחשוב שכתב זאת אדמו"ר חסידי ("אַ חסידישער רבי")..."

קישורים חיצוניים

• רבי יואל סירקיס (הב"ח)