רשות הרבים ורשות היחיד
רשות הרבים ורשות היחיד בתורת הקבלה והחסידות רומזות לעניין הריבוי והפירוד - 'רשות הרבים', המתבטא בעולם הזה, לעומת האחדות האלוקית - 'רשות היחיד', המתבטאת בעולם האצילות.
בהלכה עריכה
| ערך מורחב – מלאכת הוצאה מרשות לרשות |
אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת היא הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים או להיפך, ונחשבת לאב מלאכה, ועונשה הינו סקילה - במזיד, וחיוב חטאת בשוגג. לעומת זאת, העברה מאחת מרשויות אלו לכרמלית או ממנה אסורה מדרבנן בלבד, וממקום פטור או אליו - מותרת לכתחילה.
מלאכה זו נלמדת מהכתוב[1] "וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא", ממנו לומדת הגמרא[2] כי אזהרת משה (שנאמרה בשבת) כוונה גם לטלטול והוצאה בשבת בכלל.
אף שכל ל"ט המלאכות אינן כתובות במפורש בתורה אלא נלמדות מכך שהיו במלאכת המשכן, מלאכת ההוצאה מיוחדת בלימוד בפני עצמו משום ש'מלאכה גרועה היא' - היינו שאינה מלאכה ממש ושינוי בגוף הדבר, ולכן אלמלא מקור מפורש לא היינו אוסרים אותה[3].
בפנימיות התורה עריכה
בתורת הקבלה והאריז"ל[4] מוכנה העולם הזה 'רשות היחיד' להיותו מאוחד עם האלוקות והקב"ה בתכלית, ועולם האצילות - 'רשות הרבים', להיותו נפרד מאלוקות.
מסביר הרבי מהר"ש[5] את הכוונה בזהר[6] שהעולם הזה נקרא "טורי דפרודא" (הרי הפירוד), על פי האר"י[7]: שהעולם הזה הגשמי נקרא רשות הרבים - כי לא נרגשת בו האמת האלקית שאין עוד מלבדו ושהקב"ה הוא המציאות האמיתית היחידה (רשות היחיד) - אלא נרגשת בו רק הישות החומרית של הנבראים כמציאות נפרדת מאלקות (טורא דפרודא). וממילא נראה כאילו ח"ו קיימים דברים רבים מלבר האלקות[8] ומבאר זאת בעבודת ה', שהטרדה הקיימת בהתעסקות בעניני העולם הזה, החששות והדאגות התמידיות נובעות מכך שבעסקי העולם הזה הגשמיים לא ניכר בגלוי שיש יד מכוונת מלמעלה הדואגת לפרנסתו של כל אחד.
רשות היחיד לעומת זאת, מסמלת מציאות בה נרגשת אך ורק אחדות הבורא, ללא ישות חיצונית אחרת, המתבטאת בעולם האצילות - בו אין נבראים, ואפילו מלאכים בבחינת ישות נפרדת מהשי"ת, עד שבו נאמר ש'איהו (הקב"ה) וחיהוי חד, איהו וגרמוהי חד" - גם האורות וגם הכלים המשתלשלים בספירות שבו מאוחדים בתכלית.
עולם התוהו עריכה
ובאותו עניין[5] מסביר שם שהרגשת הפירוד מאלוקות שבעולם הזה נובעת משורשו שבעולם התוהו (עולם הנקודים), ששם מאירים האורות האלוקיים בעוצמה וגילוי כה רב עד שאינם יכולים להתכלל זה עם זה – ולכן נקרא עולם התוהו "רשות הרבים".
ומסביר זאת אביו של הרבי באותיות הקבלה[9]: רוחבה של רשות הרבים 16 אמות[10] מלמד שעניינה הוא עולם התוהו.
כי 16 הוא מספרם של בני קטורה הרומזים לתוהו[11], הכיצד? קטורה בגימטריה ש"ך (320), שהם ש"ך ניצוצין דתוהו, והם חמש פעמים די"ן (64) המורה על תהו[12]. ועוד, ש"קטורה" היא מלשון קטרת[13] וי"א הסממנים שבה רומזים לי"א אלופי עשו[14] שבתוהו[16].
הערות שוליים
- ↑ שמות ל"ו, ו
- ↑ מסכת שבת, דף צ"ו, עמוד ב'
- ↑ תוספות שם
- ↑ עץ חיים שער יא פ"ז; מבוא שערים שער ה ח"א פ"א
- ↑ 5.0 5.1 מים רבים וירא תרל"ו, פרק א ופרק ג.
- ↑ ח"א קנח א.
- ↑ ליקוטי הש"ס בתחילת מסכת שבת.
- ↑ וראה תניא סוף פרק לג, לקוטי תורה במדבר ד ג.
- ↑ ראה לקוטי לוי יצחק אגרות קודש עמוד ת', לקמן תוכן הדברים בלשון חופשית.
- ↑ שבת צט א, שו"ע הרב הלכות עירובין סימן שמה הלכה יא. וראה תניא סוף פרק לג, ועיין לעיל סימן מח הערה דרשות היחיד מרומז בשם הוי' יחידו של עולם ורשות הרבים מרמז בשם אלקים.
- ↑ עץ חיים שער שבירת הכלים פ"ב.
- ↑ ובלקוטי לוי"צ אג"ק עמ' שמו: הגימטריה של חמש המילים משם אלוקים השני בתורה עד השלישי "מרחפת על פני המים ויאמר" היא 320, ורומזת לש"ך שהם כללות הדינים דתוהו.
- ↑ כפי שמפרש רש"י שנקראה על שנאים מעשיה כקטורת.
- ↑ בראשית לו פסוקים מ-מג.
- ↑ ע"ח שער אנ"ך פרק ג.
- ↑ בלקוטי לוי יצחק: ארצו של עשו היא ארץ קדם. קדם בגימטריה 144 והוא שם ב"ן בריבוע (יו"ד (20), יו"ד ה"ה (30), יו"ד ה"ה ו"ו (42), יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה (52)), וכל ריבוע הוא מבחינת אחוריים[15] - שמרמז על תהו.