רומנובקה

ראמאנאווקא

בקיץ תר״א ייסד הגענעראל גובערנאטאר של חבל נאווא-רוסיא, הרוזן מיכאל סעמיאנאוויטש וואראנטסאוו, בפלך חערסאן במרחק חמש עשרה מעלות צפונית להקאלאניע [[נהר טוב]], על חשבון אוצר המדינה, קאלאניע (מושבה חקלאית) יהודית חדשה בשם ראמאנאווסקע (על שם הצארים לבית ראמאנאוו), שנקראה בפי היהודים: ראמאנאווקא.

המתיישבים הראשונים הגיעו מפאלאצק אחרי שבשנת תקצ״ז או חורף תקצ״ח פרצה שם שריפה ונשרפו שם כמה בתים; ושלטונות רוסיה שרצו בהעתקת יהודי רוסיה לערבות חערסאן ניצלו שריפה זו לעודד את היהודים להעתיק מגוריהם להתיישבות חדשה בערבות חערסאן.

בי״ט תמוז תר״א הכינו השלטונות רשימת ״המשלוח הראשון של יהודי פּאָלאָצק המיועדים להתיישבות בשממת ראָמאַנאָווסקע מיום 26 ביוני 1841” (י"ט תמוז תר"א), וכן “רשימת המשלוח השני…” מיום הנ"ל [נמצא בארכיון “על איחוד משפחות מעטות-נפשות של יהודים המתיישבים במושבות חערסאָן במעמד חקלאים לשנת 1841”]. אחרי תשרי תר"ב החלו יהודי פּאָלאָצק המיועדים להתיישבות בשממת ראָמאַנאָווסקע בראשות ר' יהודה ליב לָאוואוּט את מסעם לעבר ראָמאַנאָווסקע, ובאמצע הדרך נעצרו לכמה חדשים בעיירה מסויימת כי חששו להמשיך בחורף בטלטולי הדרכים פן יקרא אותם אסון; וכאשר התחילו השלגים להפשיר בסוף חודש שבט, המשיכו במסעם לראָמאַנאָווסקע, והגיעו לשם בחודש אדר, ותיכף התחילו בזריעת חטה האביב.

בעת ההתיישבות קיבלה כל משפחה אחוזה של 30 דעסיאטין מ“אדמת מדינה (השייך למלכות רוסיא)”, ובנוסף 2 דעסיאטין לכל בן זכר שנולד — לשימוש העוברת בירושה ללא זכות מכירה. לפי החקיקה, כל משפחה יהודית היתה חייבת לכלול לכל הפחות ששה נפשות; רק אז היתה זכאית לקבל אחוזה. בדרך כלל, אם ימעט המשפחה ממנין ששה נפשות, צירפו להרכבה הרשמי קרובי משפחה מדרגה קרובה ולעיתים אף אנשים שאינם קרובי משפחה. גברים שנרשמו כך למשפחה נקראו “פריֶמוֹס”, ונשים — “פריפִּישִׁיצָה”. יצירתן של משפחות כאלה נראית היטב ברשימת המפקד של מושבת רומאנובקה מיום 30 באפריל 1858 (כ"ח אייר תרי"ח).