רבי יהושע בן חנניה

התנא האלוקי רבי יהושע בן ר חנניא, חי בדור התשיעי לתנאים, ובדור השני לחורבן הבית השני, והוא סתם ר יהושע שבשס [עפ רשי נזיר נו, עב].

מגדולי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, ששבחו וקרא עליו: אשרי יולדתו. כלומר: מאושר במידות טובות עד שכל העולם אומרים עליו אשרי מי שילדתו. ויש אומרים: על שם שהיא גרמה לו שיהא חכם - שהיתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעירה, ואומרת להם: בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שבמעי שיהיה חכם. ומיום שנולד לא הוציאה ערשתו מבית המדרש, כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה [אבות פב, מח ובארטנורא שם].

התגורר בפקיעין שביהודה, שם היה מורה הוראה, כמבואר בגמרא [סנהדרין לב, עב]: צדק צדק תרדוף, הלחך אחר בית דין יפה... אחר רבי יהושע לפקיעין.

היה אב בית דין בבד של רבן גמליאל דיבנה [יוחסין, בק עד, עב], והיה אחד מהארבעה שהיו סנהדרין דיבנה שידעו לדבר בשבעים לשון [סנהדרין יז, עב].

לוי היה, ונמנה עם המשוררים בבית המקדש: מעשה בר יהושע בר חנניה שהלך לסייע להגפת דלתות אצל ר יוחנן בן גודגדא, אמר לו: בני, חזור לאחוריך, שאתה מן המשוררים ולא מן המשוערים [מסכת ערכין].

למרות שהיה גדול בבית טריאנוס הקיסר [סדר הדורות], היה עני מרוד והתפרנס מעבודה כפחמי, ויש אומרים שהיה נפח, וכותלי ביתו שחורים [ברכות כח, עא].

אמרותיו

רבי יהושע אומר: עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם [אבות פב, מטז].