ישראל נח בליניצקי

ישראל נח בליניצקי

הרב ישראל נח בליניצקי, המכונה ‘ישראל נח הגדול’, נולד בחודש ניסן תרמ”ג , ובצעירותו זכה ללמוד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש בצילם של האדמו”ר הרש”ב והאדמו”ר הריי”צ. לימים ניהל במסירות נפש את ישיבת תומכי תמימים המחתרתית בקרעמנצ’וג שבאוקראינה - אחד הסניפים המרכזיים של הישיבה באותם ימים. בעת המלחמה נמלט יחד עם בני משפחתו לסמרקנד שם היוה דמות של משפיע. בימי המלחמה הטרופים פתח את ביתו לרווחה ואירח פליטים יהודיים. עם תום המלחמה הבריח את הגבול יחד עם בני משפחתו והגיע לצרפת, שם מונה על ידי אדמו”ר הריי”צ לעבוד במסגרת ישיבת תומכי תמימים ברינואה. בתפקידו זה עסק במשך שלושים וחמש שנים במסירות רבה תוך שהוא מהוה דמות מופת לתלמידי הישיבה.

האבא של כולם

“הוא הי’ בברינואה כ”אבא של כולם”, אנ”ש והתמימים היו מתייעצים איתו בבעיותיהם, ידעו שאין לו שום נטיות חיצוניות. הוא הי’ שותף לכל החלטות הישיבה, ובאסיפות ההנהלה הי’ ראש המדברים - וכולם מאוד העריכו את דעתו בכל דבר מכיון שידעו שהוא איש אמת”

מאז הקמתה של ישיבת תומכי תמימים בברינואה, הי’ ר’ ישראל נח חלק בלתי נפרד ממנה. בשלהי שנת תש”ז הוקמה הישיבה ובנוסף לצוות שניהל בפועל את הישיבה מינה אדמו”ר הריי”צ ועד רוחני וגשמי לישיבה, כשבמינויים מקבל ר’ ישראל נח שני תפקידים חשובים.

זהו לשון אדמו”ר הריי”צ במכתב (אג”ק חלק ט’) מכ”ז אלול תש”ז: “ובזה הנני למנות בתור ועד הנהגה הרוחנית לישיבת תומכי תמימים אשר בעי”ת פאריז [= ישיבת ברינואה שבכמה מקומות נקראת פריז], את ידידיי הנעלים וו”ח אי”א, הרב מוה”ר אברהם אליהו פלוטקין, יו”ר. הרב מוה”ר נחום שמריה שי’ סאסאנקין, הרב מוה”ר ישראל נח בעליניצקי, הרב מוה”ר שלמה חיים קעסעלמאן ומוה”ר בצלאל ווילישאנסקי, סגנים.

ולועד הנהגה לענייני כספים וסידור הגשמיות הנני למנות את ידידיי הנעלים וו”ח אי”א הרב מוה”ר ישראל נח שי’ בעליניצקי יו”ר, מוה”ר פרץ מאצקין, מוה”ר איסר קלובגאנט, מוה”ר חייקיל שי’ חאנין, מוה”ר ישראל שי’ לייבאוו, מוה”ר חיים שי’ מינקאוויטש, מוה”ר שמואל בצלאל שי’ אלטהויז, ומוה”ר שי’ בונדעוויץ סגנים”.

כאמור בפועל היתה הנהלה לישיבה והועדים היו אמורים לסייע להנהלת הישיבה. כסגן יו”ר הועד הרוחני היה ר’ ישראל נח מגיע מפריז - שם היה גר בתחילה - לישיבה בברינואה בכדי לבחון את התלמידים. ואילו כיו”ר הועד הגשמי היה מנהל את חשבונות הישיבה, שכן שנים רבות עבד בתחום זה במפעל לטבק בקרעמנצ’וג. גם כשהגיע לגיל מופלג עוד היה מתעסק עם החשבונות. רבים מתלמידי הישיבה זוכרים בודאי כיצד מידי יום היה המשפיע ומנהל הישיבה הרב החסיד ניסן נמנוב נכנס לביתו של ר’ ישראל נח (בבניין הישיבה בברינואה) ומדבר איתו כשעה, לא רבים יודעים שעל אף שכבר הגיע לגבורות הי’ מחשב בזמן זה יחד עם ר’ ניסן את כל ההוצאות וההכנסות של הישיבה.

חשוב להדגיש כי את תפקיד מנהל החשבונות, (בו שימש עד שנותיו האחרונות), מילא ר’ ישראל נח ללא כל תמורה!

בשנים הראשונות לתפקידו התגורר ר’ ישראל נח בפריז, ומידי חודש הי’ מגיע למספר ימים לישיבה על מנת לסדר את החשבונות. בבואו הי’ משתתף בדיוני הנהלת הישיבה, מעיר ומציע וכו’ בשנת תש”ז אדמו”ר הריי”צ הורה לו שלא לנסוע לארצות הברית אלא שישתדל להגיע לארץ הקודש, וזאת עוד טרם מונה לתפקידו בישיבה (אג”ק חלק ט’ עמוד רמה): “אין כדאי שיתעניין בדבר נסיעתו לארצות הברית אבל טוב שישתדל לעלות לארץ ישראל, ואין לו לחוש מהחום דהתם כי בריא הוא”.

אולם, לאחרי שבשלהי שנת תש”ז מינה אדמו”ר הריי’צ את ר’ ישראל נח לחבר בועד הרוחני והגשמי בישיבה כאמור, בוטלה הנסיעה.

לאחר יו’ד שבט תש’י המשיך ר’ ישראל נח בתפקידו בישיבה לפי בקשתו של הרבי מלך המשיח.

במשך הזמן ביקש מספר פעמים רשות לעלות לארץ הקודש שם גרו בניו (הרה’ח ר’ מענדל והרה’ח ר’ יצחק ע’ה) ופעם אף קנה דירה בכפר חב”ד. אלא שהרבי העדיף כי יישאר בישיבה. בשנת תשכ”ג שוב עלה רעיון הנסיעה, וכשנסע בנו בכורו הרה”ח אהרן יוסף ע”ה לרבי ונכנס ליחידות,ביקש בשם אביו רשות לנסיעה לארץ הקודש. הרבי ענה (תוכן הדברים): וכי מה איכפת לו להישאר בישיבה והרי הוא מוסיף יראת שמיים במקום (בישיבה).

אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו

ר’ ישראל נח הי’ בעל התפעלות, ומי ששמע אותו אומר את ה’אמן יהא שמי’ רבא’, יודע שכל פעם זה הי’ משהו מיוחד. בכל פעם מחדש היו רואים על פניו ושומעים בקולו התרגשות מיוחדת. הוא הי’ אומר זאת בנעימה עריבה, בקול גבוה וכל מילה בהטעמה מיוחדת. מפורסם הדבר כי אדמו’ר הרש”ב נ’ע אמר, שה’אמן יהא שמי’ רבא’ של ר’ ישראל נח בוקע את כל הרקיעים.

כך גם בספירת העומר הי’ מתפעל בכל פעם מחדש. כך גם בעת שהי’ קורא את ההפטרה, קראה במנגינה של דביקות והתרגשות ובכל פעם הי’ בוכה תוך כדי קריאתה.

לב חסידי חם

ר’ ישראל נח הי’ בעל לב רחב ורגש נעלה. בשמחתו של השני הי’ שמח באמת כבשמחתו שלו, ולהיפך ח”ו, הי’ משתתף במוחש בצער הזולת. על לבביותו כלפי הזולת מספרים מכיריו, כי בעת שהי’ אומר תהילים עבור חולה או בגלל צרה, הי’ אומרם בבכיות, ולפעמים אפילו מסיים את התהילים שלוש פעמים ברציפות. בנו הרה’ח ר’ יצחק (איצ’ה) ע”ה סיפר, כי בשנים שבהם למד בישיבות המחתרתיות חזר פעם הביתה לחול המועד סוכות. בליל הושענא רבא שמע לפתע באמצע הלילה קול בכי חרישי שהבהיל אותו מאוד מאחר ובבית לא היו ילדים קטנים. ברצותו להבין מי בוכה, קם ממיטתו וצעד לכיוון הקול, עד שראה את אביו אומר תהילים כנהוג בהושענא רבא ובוכה בדמעות. על טוב ליבו מעיד אדמו”ר הריי”צ במכתב ששיגר לחסיד שטען כי ר’ ישראל נח פגע בו (אג”ק חט’ו ע’ שי): “ולא אפונה אף רגע אחת כי ידידי יודע היטב אשר ר’ ישראל נח שי’ הוא אוהב ודורש טובתו הגשמי באמת לאמיתו, ואשר אינו שייך כלל לחפוץ לנגוע באיש יהי’ מי שיהי’”.

מקושר בלב ונפש לרבותינו נשיאינו

חסיד ומקושר הי’ ר’ ישראל נח לרבותינו נשיאינו. בשעה שהגיעה הידיעה על שחרורו של אדמו”ר הריי”צ לקח בקבוק משקה ורץ ברחוב כבר לפני הנשיאות זכה לקבל מהרבי מכתב ארוך אותו למדו התמימים בעיון. במכתבו שהי’ ממוען לרבי הריי’צ, הפנה ר’ ישראל נח לרבי שאלות עמוקות בעניין גבול ובלי גבול והשגחה פרטית, וזה המענה שקיבל (אג”ק ח’ד ע’ תה): “את מכתב שאלותיו בענייני דא”ח מסרתי לחתני הרה”ח הרה”ג הר’ מנחם מענדל שליט”א אשר יעיין בשאלותיו ויסדר המענות כפי אשר ימצא לנכון. וזה איזה זמן אשר הראני את מכתב תשובתו המפורט בכל ענייני שאלותיו ולא אפונה אשר ילמדו את מכתב תשובתו בעומק הראוי לו”. ואכן למכתבו של אדמו”ר הריי”צ צורף מכתב של הרבי ובו ביאורים על שאלותיו. ביאורים אלו מודפסים כיום באגרות קודש ח’ב ע’ שצב, ומתפרסים על ששה עמודים. ביאור זה הי’ ממוען אמנם אל ר’ ישראל נח אך התפרסם בין תלמידי הישיבה.

אחרי הסתלקותו של אדמו”ר הריי”צ, כשעוד לא חלפו שלושה חודשים, הי’ כבר ר’ ישראל נח מהמקושרים לרבי מלך המשיח. על בקשתו מהרבי ליטול את עול הנשיאות השיב לו הרבי במכתב מער’ח סיון - בשלילה: “ומה שכותב בנוגע אלי, קימחא טחינא טחין. איני יודע מה סיפרו לו, ואיני אחראי בעד זה... איך שרייב ניט עס פעלט מיר רבי, ווארום איך וויל זיין זיכער, רז דער רבי וועט מיר וייטער פירען. ווארום אויב חס ושלום כו’ איז ווי קען מען זיין רזוי [= אינני כותב כי חסר לי רבי כי רצוני להיות בטוח שהרבי ינהיג אותי גם הלאה, שכן אם חס ושלום כו’-איך אפשר ככה]. אלא ווי וועט זיין מיט חסידים - דררף דאס דער רבי ברזררגען דאס איז זיינע אחריות [= אלא איך יהי’ עם החסידים - צריך הרבי לדאוג זו אחריות שלו]“.

ברור כי הרבי הוא המשיח

לקראת יו’ד שבט תש”ל נסע הרב ניסן נמנוב לרבי, ובברינואה ישב והתוועד עם התמימים ר’ ישראל נח. בדרך כלל בהתוועדויות בישיבה הי’ ר’ ניסן מתוועד ור’ ישראל נח לא הסכים לדבר אלא הי’ מקשיב. הפעם הסכים לומר כמה אימרות להם האזינו כולם בשקיקה.

אחד מהענינים שדוברו, מהדהדים היטב אצל תלמידי הישיבה דאז: מדוע כשהרבי מזכיר בשיחותיו את אדמו”ר הריי”צ אומר ‘הרבי מו”ח’ (’דער רבי’ן דער שווער’), הרי הרבי שליט”א הוא הרבי שלנו וממילא אין צורך לומר “הרבי מו”ח”. והביא שהיתה הנהגה כזו גם אצל אדמו”ר הריי”צ בקשר לאביו אבל אח”כ זה פסק, וממילא גם אצל הרבי אחרי שעברו עשרים שנות נשיאות ודאי שצריך להיות כן. לנסוע לרבי בגשמיות לא זכה ר’ ישראל נח, יש התולים זאת בזקנתו וחולשתו. אולם כמיהתו והתקשרותו הגדולה לרבי בלטה לעין כל. רבים מהחסידים שגרו בזמנו בפאריז מספרים, כי בכל פעם שנסעו לרבי הי’ ר’ ישראל נח מלוום בהתרגשות רבה, וכששבו מחצרות קדשינו חקר אותם ודרש לדעת איך הי’ אצל הרבי והתעניין בפרטי פרטים על השיחות ומאמרים ואף בקשר לבריאותו של הרבי. “הוא שאל לא רק באופן כללי, הי’ איכפת לו מאוד וירד לפרטי פרטים”.

ברכת הרבי לאריכות ימים

ר’ ישראל נח קיבל את ברכת הרבי לאריכות ימים. הי’ זה בשנת תשי”ב כשעוד לא מלאו לו שבעים. הרבי כתב אליו באגרת: “בברכה לאריכות ימים ושנים טובות עם כל הפירושים”. ובכתב יד הוסיף הרבי “לו ולזוגתו שיחיו”. ואכן ברכה זו התגשמה גם ברעייתו שהאריכה ימים.

ר’ ישראל נח נפטר ביו’ד מר-חשוון ה’תשמ”ג והוא קרוב לבן מאה שנה. מנ”כ בהר הזיתים.

בנו של ר’ ישראל נח -ר’ אהרן יוסף בליניצקי, אשר סייע לאביו במשך כל ימי חייו וקיבל את ברכת הרבי על כך לאריכות ימי,, הגיע אף הוא לשיבה מופלגת ונפטר בערב שבת