סיפור יציאת מצרים

סיפור יציאת מצרים הינה מצווה מהתורה, לספר ביציאת מצרים בליל הסדר.

במצוות ליל הסדר ישנם שני חיובים כלליים דזכר ליצי״מ - המצוה שבדיבור, ספור ביצי״מ, והמצוות שבמעשה, פסח מצה ומרור.

תוכן שניהם הוא להודיע גאולתנו וחירותנו, הן ע״י ספור ביציאת מצרים בדיבור, והן על ידי מעשי וחיובי לילה זה - אכילת פסח מצה ומרור".

כשם שהוא בסיפור יצי״מ בדיבור, שצריך להתחיל בגנות, ״מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשה לנו ובחירותינו״ - על דרך זה הוא גם בזכר לחירות שבמעשי לילה זה, ש צריך להדגיש בו את גודל העבדות וה שעבוד שממנו היתה הגאולה, ולכן צ״ל גם אכילת מרור ״ע״ש שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים״, שרק עי״ז קיום המצות דחירות (דפסח ומצה) הוא כשלימות.

גדר סיפור יציאת מצרים בדיבור והנהגת חירות שבמעשה אינם רק לזכר שאבותינו היו עבדים, ונגאלו, אלא שעבדות וגאולה זו שייכת להאדם עצמו, דכמו בסיפור ביצי״מ ״מתחיל״ ומודיע שעבדים היינו לפרעה . . בנסים . . שנעשו לנו ובחירותינו״ עד״ז הוא בחירות שבמעשה, כמ״ש הרמב״ם ד"חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים כו׳ ועל.דבר זה צוה הקב״ה בתורה וזכרת כי עבד היית כלומר כאילו אתה בעצמך הייה עבד ויצאת לחירות ונפדית״.