תחיית המתים
תחיית המתים היא אחת מהטובות שיהיו לאחר ביאת משיח.
סדרה
מתי ארץ ישראל חיים תחלה, אח״כ מתי חוץ לארץ [1] ואח״כ דור המדבר וי״א האבות[2]. ר׳ שמעון אומר מתי א״י חיים תחלה אח״כ מתי חו״ל ואח״כ ישני חברון. והטעם פירש בספר אבקת רוכל [3] כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה צדיקים וחסידים.
צדיקים קמים תחלה ואח"כ שאר בני אדם [4], מארי תורה ואח״כ מארי מצות [5]. ובמדרש איתא[6] שיקומו ויקראו אותם על שמם ע״פ סדר אלפא ביתא, אבל מי שיש בו מדת ענוה יעמוד תחלה.
האנשים שיהיו בזמן תחה״מ
כתב רבינו סעדיה גאון [7] בעבור שהכתוב לא דבר בזה ולא רבותינו לא קבלו בזה קבלה, נחלקו בזה כר.
פרטי תחיית הגוף
אותו הגוף עצמו יקום לתחיה, וכמו שכתוב "יחיו מתיך", ולא אמר יברא. כי עצם אחד נשאר מן הגוף, ובזמן התחיה הקב״ה מרככו בטל התחיה, והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף[8].
אם ישנו ליום הדין אחרי שיחיו המתים
שלש דעות בענין זה:
א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו [9]. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא בכ״מ הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה — פירושו יום עונש ונקמה [10]. — ג) דעת האריז"ל, וז״ל: ואם תאמר מאחר שעברו על הנשמה הזאת יום הכפורים ויםורים ממרקים כו׳ ואחר כך גלגולים למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם.[11] ומוסיף ע״ז בספר נשמת חיים[12] זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחי׳ ועדיין ע״י גלגולים או יסורים לא קבלו עונשן כר, אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כ״כ עצום ומופלג בזמן קצר שיהי׳ איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ״ל.
— בם׳ נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ׳׳ל וםתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).
החיים אחר תחיית המתים
העולם הבא, יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה [13] ואינן חוזרים לעפרם [14] וקיימים לעולמים.
קישורים חיצונים
- הרב אריה קדם, תחית המתים באתר חב"ד בישראל.
הערות שוליים
- ↑ ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג (וכתובות שם).
- ↑ זוהר ח״א קיג, א.
- ↑ ספר שני ח״ד.
- ↑ זהר שם קמ, א.
- ↑ שם קפב, א ובביאורי הזהר.
- ↑ הובא בס׳ אוהב ישראל בלקוטים פ׳ ברכה.
- ↑ בס׳ אמונות ודעות סוף מ״ז.
- ↑ זוהר ח״ב כח, ב. וראה שם ח״ג קסט, סע״א.
- ↑ רמב"ן בס׳ הגמול ועוד.
- ↑ מהר״י אברבנאל בס׳ מעיני הישועה מעין ח׳ תמר ז׳.
- ↑ עכ״ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א׳ פי״ז.
- ↑ שם.
- ↑ מסכת ברכות יז, א.
- ↑ סנהדרין צב, א.